פריון עבודה חרדי נמוך עולה למשק 33 מיליארד שקל בשנה
פריון עבודה חרדי נמוך עולה למשק 33 מיליארד שקל בשנה
מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה מגלה שככל שיותר גברים חרדים עובדים, פריון העבודה שלהם צונח ועמו התמ"ג. עורך המחקר, ד"ר שוקי פרידמן: "המשך אי־שוויון בנטל הכלכלי ישנה את המדינה"
פריון העבודה החרדי צונח באופן משמעותי ככל שמספר העובדים החרדי גדל - כך מגלה מחקר חדש של המכון הישראלי לדמוקרטיה. הסיבה לכך היא היקפי משרה נמוכים, מחסור במיומנויות בשוק העבודה ושכר שעתי נמוך.
הפריון של הגבר החרדי שעמד על 71% מהפריון של גברים יהודים לא חרדים ירד ל־56% ב־2018. פריון האשה החרדית שעמד על 80% מהפריון של אשה יהודית לא חרדית ירד ל־66%. אובדן התוצר למשק כתוצאה משיעור העבודה הנמוך של גברים חרדים עומד על 33 מיליארד שקל בשנה או 26 מיליארד שקל בחישוב זהיר יותר. את המחקר ערך מנהל המרכז ללאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה, ד"ר שוקי פרידמן.
לאחר 20 שנים שבמהלכן פרידמן בוחן את שילוב החרדים בחברה הישראלית, המסקנות שלו קודרות. "בכל הפרמטרים שרצינו שיהיה שילוב של חרדים - תעסוקה, צבא, נכונות להזדהות עם המדינה, לימודי ליבה וכו - זה או לא הצליח בכלל או הצליח מעט", הוא אומר. "נקודת האור היחידה זה השילוב של נשים חרדיות בשוק העבודה וגם בהשכלה. בכל הפרמטרים האחרים יש אי־הצלחה עד כישלון מהדהד".
אי־שוויון בנטל הכלכלי ובתשלומי המסים הישירים
פרידמן חושף במחקר חישוב של בכיר אחר במכון הישראלי לדמוקרטיה, ראש תוכנית החרדים של המכון ד"ר גלעד מלאך, שלפיו המשק משלם מחיר כבד בשל שיעור העבודה הנמוך של הגברים החרדים. מלאך, שביצע את החישוב ב־2018, התבסס על כך שהפריון הממוצע לגבר עובד חרדי עמד על 232 אלף שקל לשנה. לעומת זאת הפריון של נשים וגברים ישראלים עובדים עמד על 311 אלף שקל והפריון הממוצע של גברים ישראלים עמד על 368 אלף שקל. שיעור התעסוקה של גבריים חרדיים עמד אז על 50.5% לעומת 87.5% אצל גברים יהודים לא חרדים.
התרומה של גברים חרדים עובדים לתוצר עמדה ב־2018 על 20 מיליארד שקל. מלאך חישב שאם גברים חרדים היו עובדים בשיעור דומה לגברים יהודים לא חרדים וברמת פריון דומה לגבר ישראלי, היה התוצר שלהם עולה ל־53 מיליארד שקל. כלומר, מדובר בהפסד תוצר של 33 מיליארד שקל לשנה. בחישוב זהיר יותר, ובהשוואה לעובד ממוצע (גבר או אשה), מדובר בהפסד תוצר של 26 מיליארד שקל. סכום זה שווה ערך לכ־2% מהתוצר הישראלי.
המחקר מתמקד במה שפרידמן מכנה "אי־שוויון בנטל הכלכלי". פרידמן חושף, בהתבסס על נתוני שנתון החברה החרדית של המכון הישראלי לדמוקרטיה, כי ככל שהשתתפות החרדים בשוק העבודה גדלה, הפריון שלהם יורד.
כך, למשל, שיעור התעסוקה של נשים חרדיות עלה מ־50% ב־2003, השנה שבה חל הקיצוץ הגדול בקצבאות הילדים, ל־79% ב־2019. שיעור התעסוקה של גברים חרדים עלה מ־35% ל־52.5% באותן שנים. ולמרות עלייה זו הפריון שלהם – התוצר הלאומי גולמי חלקי מספר העובדים – דווקא נפגע במהלך תקופה זו.
"בהיבט של פריון, מאמצי המדיניות נחלו כישלון אף שזה היה יעד מרכזי", קובע פרידמן. מהנתונים עולה כי אצל גברים חרדים נרשמה ירידה מ־71% מהפריון של גברים יהודים לא חרדים ל־56% ואצל נשים חרדיות נרשמה ירידה מ־80% ל־66%. הפריון של שכירים חרדים – נשים וגברים – עמד על 76% מהפריון של היהודים הלא חרדים ב־2003 וירד ל־59% ב־2018.
פרידמן מביא את נתוני בנק ישראל לגבי ההכנסות וההוצאות של משקי בית חרדיים ולא חרדיים. החדשות הטובות הן שחלקן של הקצבאות מתוך הכנסות משק הבית החרדי ירד מ־48% ל־27%. החדשות הרעות הן שזה עדיין יותר מכפול ממשקי הבית היהודיים הלא חרדיים שאצלם תשלומי העברה עומדים על 12% בלבד. נתון מדאיג נוסף הוא כי משק בית יהודי חרדי משלם 1,500 שקל לחודש כמסים ישירים, שהם 35% ממה שמשלם משק בית יהודי לא חרדי (4,400 שקל).
הצפי: יותר חרדים שמרנים, פחות חרדים פתוחים לשינוי
התחזית הדמוגרפית של הלמ"ס קובעת שבסוף שנת 2040 יחיו בישראל 2.6 מיליון חרדים – 20% מכלל האוכלוסייה בישראל. בשנת 2065 יחיו בישראל 6.4 מיליון חרדים שהם כבר 32% מכלל האוכלוסייה בישראל, אלא שפרידמן סבור שההתייחסות לחרדים כאל מקשה אחת היא טעות.
לדבריו, הקבוצה הפתוחה לשינויים וגם לעזיבת החרדיות היא חלק מהחרדים הספרדים. בגלל ששיעור הילודה שלהם נמוך יותר, הם צפויים לרדת מ־18% מהחרדים היום ל־13% ב־2065. לעומת זאת, הקבוצות החרדיות השמרניות כלומר האשכנזים והספרדים עם אורח החיים הליטאי יגדלו מ־82% ל־87%.
לדברי פרידמן, "ברגע שהחלק בחברה שגדל הכי מהר לא שותף לנטל הכלכלי, המדינה לא תוכל להחזיק אותה רמת שירותים שיש היום. המחיר הוא מדינה אחרת ולא זו שאנחנו חיים בה היום. החשיבות של המסמך היא לשים מראה בפני מקבלי ההחלטות. אם נמשיך כך, זה לא מנבא טוב לישראל".
"אם זה יהיה כמו בממשלת נתניהו־לפיד שהושבעה ב־2013, ושלאחריה ב־2015 הכל חזר לקדמותו, אז פחות. גם בממשלה ההיא עם לפיד נתניהו כל הזמן קרץ לחרדים ולא עשה שום שינוי חוץ ממה שלפיד הכריח אותו במשרד האוצר.
"אם הממשלה עכשיו תבין שלטובת הציבור החרדי ולטובת כל עם ישראל כל הפרמטרים חייבים לשנות כיוון - קודם כל צריך לקצץ ברמת התקציבים ולגרום להם לשנות את אורח החיים באמצעות שינוי מדיניות ואכיפה רצינית - אז יכול להיות שכן, יהיה שינוי".
אתה מוצא קשר בין המציאות שעליה אתה מצביע במחקר ובין האסון בהילולה במירון?
"מה שהמדינה עשתה במירון, כמו במהלך משבר הקורונה, זה שהיא אמרה מה צריך לעשות והחרדים אמרו ש'לא מעניין כלום', ואז המדינה אמרה 'טוב, תסתדרו, לא מענין אותנו'. המדינה נותנת לחרדים מה שהם רוצים. זה נכון גם לגבי לימודי הליבה וגם לגבי הדילים שהמשטרה עשתה איתם במהלך סגרי הקורונה בכך שהיא לא נכנסה לשכונת מאה שערים. ככל שהמדינה נותנת לחרדים אוטונומיה, אז בהתחלה הם אלה שמשלמים את המחיר, כמו בקורונה שמספר המתים שלהם היה גדול פי 4 מבאוכלוסייה הכללית - ואחר כך כולנו משלמים את המחיר".
