ישראל הידרדרה לתחתית מדינות ה־OECD בהשקעה בסטודנטים
ישראל הידרדרה לתחתית מדינות ה־OECD בהשקעה בסטודנטים
הממשלה מתגאה בזינוק בתקציב ההשכלה הגבוהה, אך מרכז המחקר והמידע של הכנסת חושף מציאות הפוכה: בשני העשורים האחרונים פחתה ההוצאה הממשלתית בשליש, ביחס לתמ"ג. התוצאה: נסיגה בדירוגי האוניברסיטאות
ירידה של שליש נרשמה בשני העשורים האחרונים בשיעור ההוצאה הציבורית של ישראל על השכלה גבוהה מתוך התמ"ג. ישראל עברה ממצב של יתרון משמעותי על ממוצע המדינות המפותחות למצב שהיא ממוקמת מתחתיו. זאת, למרות העלייה הגדולה בתקציב ההשכלה הגבוהה בשנים האחרונות. כן הולכת ויורדת ההוצאה הממשלתית לסטודנט ביחס לתמ"ג לנפש. בתחום זה ישראל ממוקמת במקום ה־31, בתחתית טבלת מדינות ה־OECD. כך עולה ממחקר חדש של מרכז המחקר והמידע של הכנסת (הממ"מ) בנושא דירוגי האוניברסיטאות הישראליות בעולם.
יותר תקציב? יותר סטודנטים
שר החינוך לשעבר נפתלי בנט הרבה להתגאות בתוספות התקציב שהשיג להשכלה הגבוהה. תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל עלה משמעותית מ־6.9 מיליארד שקל ב־2010 ל־12.3 מיליארד שקל ב־2021. בין השנים 2001 ו־2017 עלה התקציב ב־111% אבל התמ"ג עלה ב־130%, כלומר תקציב ההשכלה הגבוהה התרחב אבל הרבה פחות מהתרחבות המשק. צריך לזכור גם שבאותה תקופה בגלל מהפכת המכללות גדל מספר הסטודנטים ב־63%, כלומר הגידול הריאלי בתקציב היה קטן בהרבה.
ואכן, מהמסמך של הממ"מ, שהוזמן על ידי ועדת החינוך של הכנסת, מתברר שהמצב של תקציב ההשכלה הגבוהה הרבה פחות טוב ממה שנראה במבט ראשון. כך, למשל, אם בודקים את ההוצאה הלאומית להשכלה גבוהה (ציבורית ופרטית), היא מהווה בישראל 1.5% מהתמ"ג וזה מציב אותה במקום ה־17 ומעט מעל לממוצע המדינות המפותחות, שעומד על 1.4%.
אבל אם בודקים את ההוצאה הציבורית להשכלה גבוהה (כלומר את מה שהממשלה משקיעה), מתברר שממשלת ישראל משקיעה בהשכלה הגבוהה רק 0.8% מהתמ"ג, מה שמביא אותנו למקום ה־21, הרבה מתחת לממוצע ה־OECD שעומד על 1%. הנתונים קשים הרבה יותר כשבודקים אותם לאורך השנים. מתברר שההוצאה הציבורית להשכלה גבוהה בישראל ירדה מ־1.2% ב־2001 ל־0.8% ב־2017. כלומר חלקו של תקציב ההשכלה הגבוהה מהתמ"ג ירד בשליש, למרות העלייה העצומה במספר הסטודנטים. באותו זמן ממוצע המדינות המפותחות נותר על 1% מהתמ"ג.
דרך נוספת להשוואה היא לבדוק את ההוצאה הממשלתית להשכלה גבוהה לסטודנט כאחוז מהתמ"ג לנפש. בישראל הנתון הזה עומד על 18%, הרבה מתחת לממוצע המדינות המפותחות שעומד על 25%. התוצאה היא שישראל ממוקמת במקום ה־31, הרחק בתחתית ה־OECD. ב־2004 ההוצאה הממשלתית לסטודנט כאחוז מהתמ"ג בישראל עוד היתה שווה לממוצע המדינות המפותחות. עד 2016 הפער גדל ל־7 נקודות האחוז. הנתונים הקשים האלה מובאים במחקר כאחד ההסברים לתופעה אחרת – הירידה המתמידה של ישראל בדירוגים הבינלאומיים של אוניברסיטאות בעשור האחרון. הסיבה להידרדרות היא כנראה התחזקות עקבית של מוסדות עתירי תקציב מהמזרח הרחוק ובין היתר מסין.
כך, למשל, אם ב־2012 היו לישראל שלוש נציגות בין מאה הראשונות בדירוג שנגחאי, שבארץ מתייחסים אליו כאל החשוב ביותר, הרי ב־2020 הידרדרנו למוסד אחד בלבד – מכון ויצמן. האוניברסיטה העברית והטכניון נפלטו מהמאה הראשונות. אפשר להתנחם שיחסית לגודל האוכלוסייה ישראל עדיין רביעית בעולם.
המצב של האוניברסיטאות הישראליות קשה בהרבה בדירוגים הבריטיים, טיימס ו־QS. שני המדדים מייחסים חשיבות גדולה לבינלאומיות של מוסדות וליחס המספרי סגל־סטודנטים, תחומים שבהם ישראל חלשה במיוחד. אלא שזה היה המצב גם בתחילת העשור ואז המיקום של המוסדות הישראליים היה גבוה בהרבה.
2 צפייה בגלריה
מימין: השר להשכלה גבוהה הנכנס יואב גלנט ושר החינוך לשעבר נפתלי בנט
( צילומים: אוראל כהן )
ב־2012 היו לישראל שלוש נציגות במאייה השנייה בדירוג QS, אבל ב־2021 היא נותרה רק עם נציגה אחת. גם האוניברסיטה העברית שעדיין שם הידרדרה מהחצי העליון של המאיה השנייה לחצי התחתון. הטכניון נפל לאזור ה־300. בדירוג הטיימס זו דווקא האוניברסיטה העברית שנפלה מהמאייה השנייה לשלישית, ואוניברסיטת תל־אביב שרדה במאייה השנייה.
פרסומים אקדמיים בירידה
מדאיגה לא פחות העובדה שהמוסדות הישראליים מידרדרים בהדרגה גם בדירוגי ליידן וסימאגו, המודדים בעיקר פרסומים אקדמיים. בדירוג סימאגו היו לישראל ב־2009 שלוש נציגות בין המאה הראשונות, ב־2021 לא נותרה אף אחת. האוניברסיטה העברית רשמה רק ירידות קלות בדירוגי שנגחאי ובדירוגים הבריטיים. אבל מדאיגה מאוד הירידה התלולה שלה אל מתחת למקום ה־200 בדירוג סימאגו.
הקריטריונים השונים של הדירוגים יוצרים מצב שלמרות מגמת הירידה הכללית של המוסדות הישראליים, יכולת ההישרדות של מוסדות במיקום גבוה משתנה מדירוג לדירוג. כך, למשל, הטכניון העביר את רוב העשור במאייה הראשונה של דירוג שנגחאי שהוא ידידותי מאוד למוסדות טכנולוגיים וגם ב־2020 הוא רק מעט מתחת למאה. לעומת זאת, בדירוג טיימס הוא צנח ב־2020 לסביבות המקום ה־450.
בישראל בכלל ובטכניון בפרט יש הרבה מאוד ביקורת על הדירוגים ובייחוד על הבריטיים, אבל ההשפעה של הדירוגים על האקדמיה בעולם עצומה. הדוגמה החריגה ביותר היא שבכמה מדינות, בהן סין, צרפת, גרמניה, ודרום קוריאה, מעודדים מיזוגים של אוניברסיטאות, כדי להעלות את הדירוג שהן מקבלות על גודל. יש מדינות המתנות מלגות לסטודנטים הלומדים בחו"ל בכך שהלימודים יהיו במוסדות הממוקמים במקומות גבוהים בדירוגים. סין ורוסיה השיקו תוכניות אסטרטגיות לשיפור מעמדן בדירוגים. בישראל למספר אוניברסיטאות, בהן העברית, יש ועדות שעוקבות אחר מיקומן בדירוגים או תוכנית אסטרטגית לשיפור מעמדן בדירוגים.
