בלעדישופט קבע: הכנסת כלב לבית ללא הסכמת הבעל דומה להכנסת גבר זר
בלעדי
שופט קבע: הכנסת כלב לבית ללא הסכמת הבעל דומה להכנסת גבר זר
בית המשפט לענייני משפחה בנצרת נעתר לבקשת בעל המסוכסך עם רעייתו, וקבע כי עליה להוציא מהבית - מיד וללא כל דיחוי - את שני הכלבים שהכניסה לאחר פרוץ המחלוקת ביניהם: "אין חולק כי לבעל זכות למנוע זאת מהאישה". מההחלטה עולה כי הבעל דתי, ואילו האישה חזרה בשאלה
בית משפט לענייני משפחה בנצרת נעתר השבוע לבקשת גבר המסוכסך עם אשתו וחייב את האישה להוציא "מיד וללא כל דיחוי" את שני הכלבים שהכניסה לביתם. השופט מחמוד שדאפנה פסק כי "ככל והתובעת (האישה, ל.ד) סבורה כי יש להחזיק בכלבים ולא להרחיקם מהבית, אני מתיר לה להחזיק בכלבים מחוץ לבית בחצר האחורית בכפוף לכך ששניהם יהיו קשורים כל הזמן בשרשרות ולא תותר כניסתם לבית כלל וכלל".
עוד קבע השופט, כי "מאחר והצדדים הינם בעלים במשותף של הבית ולשניהם זכויות בבית, זכותו של הנתבע (הגבר, ל.ד) כבעלים בבית לדרוש לא להכניס כלב לתוך הבית. הדבר דומה להכנסת גבר זר לבית, כאשר אין חולק כי לבעל זכות למנוע זאת מהאישה".
לא מכניסים חזיר הביתה
מפסק הדין עולה כי בני הזוג מסוכסכים, אולם מתגוררים עדיין בביתם בנפרד. לאחרונה הכניסה האישה לבית שני כלבים, כלבה אחת בסמוך להתגלעות הסכסוך וכלב נוסף לפני כחודש ימים. בעקבות כך הגיש הגבר בקשה דחופה להוציא את הכלבים מתוך הבית. הבעל טען כי האישה יודעת שהוא אלרגי לכלבים, ולכן היא הכניסה הביתה עם פרוץ הסכסוך כלבה ענקית המסתובבת בבית ועושה את צרכיה. לטענת הגבר, הכלבים נמצאים במטבח, אחד מהם עושה את צרכיו בתוך הבית, והם ישנים על הספות כך שאי אפשר לשבת, לאכול או לצפות בטלוויזיה. הבעל אף מציין ומדגיש, כי סוגיית היותו אלרגי לכלבים אינה עניין רפואי, אלא, הכוונה היא כי הוא מתעב, סולד ונגעל מכלבים ובעלי חיים בבית בהיותו רגיש לחיה זו. לטענתו, התובעת והוא ניהלו אורח חיים דתי מאז נישואיהם ועד לפרוץ המשבר, במשך כמעט 25 שנים, ומעולם לא הכניסו חיה טמאה הביתה בדיוק כמו שלא מכניסים חזיר לתוך הבית.
מנגד טענה האישה כי בקשתו של הגבר הוגשה בחוסר תום לב משווע וכי כל הטענות המועלות בה אינן אמת. האישה טוענת כי הגבר מנסה בכל דרך להוציא אותה משלוותה ומתנהג כאורח בתוך הבית, וכי נישואי הצדדים הפכו לנישואין על הנייר בלבד. בנוסף היא טוענת כי הטענה לפיה בעלה אלרגי לכלבים אינה אמת. האישה הוסיפה כי מדובר בכלבי בית מחונכים, נקיים ומטופלים.
כלב הוא נג'ס
השופט מחמוד שדאפנה סקר באופן נרחב את ההתייחסות לכלב וציין בהחלטתו כי לפי ההלכה היהודית מותר לגדל כלב לצורך שמירה, ובלבד שיהיה קשור ולא יזיק לאנשים (מלבד גנבים וכדומה). "עם זאת, כמובן, ניתן לדייק מלשון הגמרא, שיש כלב 'רע' וכלב שאינו רע, ולא אסרו לגדל אלא 'כלב רע'...הדין המוסלמי, כמו היהדות והנוצרות, מלמד כי יש להיות רחמים עם כל היצורים ובעיקר על בעלי חיים. יחד עם זאת, רוב המלומדים המוסלמים של כל האסכולות סבורים כי כלב הוא חייה טמאה (נג'ס)".
יחד עם זאת, מציין השופט כי "בעולמנו המודרני כיום הכלבים נמצאים כמעט בכל מקום. הם חיים במחיצתנו כמעט בכל מקום, ברובם חיות מחמד שנועדו בעיקר לבידור ושעשוע לילדים, ובנוסף הכלבים נועדו למטרות אחרות של שמירה והשגחה על הבית וכן עוזרים לבני אדם עיוורים. כמו כן, הכלבים מסייעם לשירותי הביטחון והמשטרה בפעילות של מניעת פשע וטרור. למרות היחס השלילי המבואר במקרא ובדברי חז"ל והפוסקים לכלב, ולמרות האיסור לגדל 'כלב רע', לא נוכל להתעלם ממעלותיו של הכלב", קבע.
לגופו של עניין קבע השופט כי בענייננו לא הוברר מספיק על ידי האישה "מדוע יש צורך להחזיק היום בשני כלבים, כאשר עד לאחרונה, ולאחר חיים משותפים של כמעט 24 שנה, לא היה בבית אף כלב, ואני דוחה את הטענה כי הכלבים משמשים הגנה וביטחון על התובעת מפני אלימותו של הנתבע על הסף. הצדדים ניהלו עד לפרוץ המשבר אורח חיים דתי ועד לאחרונה לא היה להם כלב בבית. הכנסת הכלב לתוך הבית בניגוד מוחלט לרצונו ולהסכמתו של הנתבע הינו מעשה לא מקובל ואין ליתן לו הכשר, ובפרט כאשר לא הוכח על ידי התובעת כי הכנסת הכלבים נחוצה והכרחית".
עוד קבע השופט כי "לא ניתן להתעלם מהעובדה כי שהייתם של הכלבים בתוך הבית גורמת למטרד ומפריעה מאוד לנתבע לנהל אורח חיים תקין ונורמלי. מהסרטונים שהוגשו רואים ושומעים את התנהלות והתנהגות הכלבים בתוך הבית, הנביחות, הלכלוך והיעדר הסדר והניקיון".
תגובת השופט מחמוד שדאפנה, באמצעות דוברת הרשות השופטת: "האמור בפסק הדין עומד על זכותו של הגבר כבעל זכויות שוות בבית לא להכניס לביתו גורם נוסף, ותו לא".
