כשאירועי אוקטובר 2000 חזרו במלוא העוצמה
כשאירועי אוקטובר 2000 חזרו במלוא העוצמה
המתפרעים ברחובות - ערבים ויהודים - הם קיצוניים שלא מייצגים את כלל החברה. מיעוט אלים שמטרתו להסית, לפלג ולקדם בדלנות. הם רוצים להרוס את התהליך שנבנה פה. הרוב השפוי משני הצדדים שרוצה לחיות כאן יחד בכבוד הדדי ובשכנות טובה, משלם את המחיר הכבד
כשאירע האסון המזעזע במירון, עמודי החדשות התמלאו ביוזמות והירתמות של החברה הערבית. מעמדות התרעננות בישובים ערבים בצפון, דרך שוטרים ואנשי הצלה ערבים שסייעו בשטח ועד אנשים פרטיים שהזמינו את המפונים מההר להתארח אצלם או הלכו לתרום דם עבור הפצועים.
קשה להאמין שעברו שבועיים מאז כי המציאות השתנתה מקצה לקצה.
את הסולידריות והערבות ההדדית החליפו התפרעויות אלימות, ואת השיח המחבק משני הצדדים החליף שיח של שנאה וגזענות.
אירועי אוקטובר 2000, שהיו זיכרון ישן וטראומתי חזרו במלוא העוצמה במאי 2021 והמדינה שלנו בוערת.
זה נראה היום רחוק אבל עד לפני רגע עברנו שנה קשה של מאבק לאומי בקורונה בו יהודים וערבים עמדו יחד בחזית מול נגיף שלא מבדיל בין דת ומוצא. האווירה הייתה בהתאם, של שותפות גורל וצורך באחדות אזרחית. את ההשפעה גם ראינו זולגת מהזירה החברתית לזירה הפוליטית כשהלך הרוח בציבור הערבי הוביל לרצון להשפיע מבפנים ולהיות לראשונה מעורבים כחלק אינטגרלי בפוליטיקה הישראלית מעמדות השפעה ומתוך שיתוף פעולה עם המפלגות הציוניות.
תהליך הקירוב בין המגזרים היה בעיצומו בכל התחומים, ההשתלבות של ערביי ישראל במדינה הגיעה לשיאה, הניתוק בין הציבור הערבי לנושא הפלסטיני היה כמעט מוחלט. אבל אנחנו חיים במציאות הישראלית ומספיק גפרור קטן כדי להצית שריפה גדולה שתבעיר את כל מה שנבנה כאן ותחזיר אותנו אלפי צעדים אחורה.
וכשמדובר בסוגיה הקשורה במסגד אל אקצא, כמו באוקטובר 2000 כך גם עכשיו, בעזרת ההסתה של ההנהגה הערבית, הקיצוניים בציבור הערבי ישראלי יצאו להזדהות עם הפלסטינים ומהר מאוד אנחנו מוצאים את עצמנו במשבר עמוק. למעשה הציבור הערבי ישראלי הפך להיות כלי משחק בידיים של חמאס במערכה מול ישראל.
אבל חשוב לומר, אותם מתפרעים ערבים ברחובות הם קיצוניים שלא מייצגים את כלל החברה הערבית ישראלית. הם אמנם לא מעט אבל הם עדיין מיעוט מוחלט מתוך 1.9 מיליון אזרחים ערבים בישראל. הם מיעוט אלים שמטרתו להסית, לפלג ולקדם בדלנות. הם רוצים להרוס את התהליך שנבנה פה. וכשמנגד מגיעים הקיצוניים מהצד היהודי ששניהם המרוויחים היחידים מכל הכאוס הזה, המצב רק הולך ומתדרדר, והרוב השפוי משני הצדדים שרוצים לחיות כאן יחד בכבוד הדדי ובשכנות טובה, משלמים את המחיר הכבד.
צו השעה הוא לעצור הכל, להרגיע את הרוחות בכל הצדדים, לגבות את המשטרה ולתת לה לפעול ביד קשה מול הפורעים.
ייקח לנו הרבה זמן לתקן את ההרס שנותר כאן, ויהיה קשה לבנות אמון מחדש ולאחות את הפצע שנפער בחברה הישראלית בין יהודים וערבים, אבל אין לנו ברירה אחרת כי אנחנו נמשיך לחיות כאן יחד זה לצד זה. זה עוד מוקדם אבל תצטרך לקום בקרוב ועדת חקירה ממלכתית שתבחן את התנהלות כל הגורמים הרלוונטיים שיש להם אחריות על הנושא בכל הרשויות, בממשלה, במשטרה, בהנהגה הערבית. ובינתיים כמעט שכחנו אבל כולנו תחת ירי בלתי פוסק של אלפי טילי חמאס מעזה והם מאיימים על כולנו במידה שווה, אזרחים יהודים וערבים נהרגו. אנחנו לא האויב אחד של השני, יש לנו אויב משותף בחוץ והוא החמאס. ואויב משותף בפנים- הקיצוניים. עכשיו הזמן להילחם בשניהם בכל הכוח ולהחזיר את השפיות והשותפות לחברה הישראלית.
יוסף חדאד הוא פעיל חברתי ערבי ישראלי ומנכ"ל עמותת ביחד ערבים זה לזה
