ניתוח כלכליסטמינוי בלינקוב למנכ"ל: צעד ראשון לשיקום הפקידות באוצר
ניתוח כלכליסט
מינוי בלינקוב למנכ"ל: צעד ראשון לשיקום הפקידות באוצר
בלינקוב ישוב לאוצר 40 שנה אחרי שהחל את דרכו באגף התקציבים • הוא איש מקצוע שיודע להוביל רפורמות, אבל גם חם מזג שאינו מקבל תכתיבים • בנאום הקוקטיילים המפורסם יצא נגד כוונת הממשלה לחלץ טייקונים ממשבר 2008
1. מינויו של רם (רמי) בלינקוב למנכ"ל משרד האוצר החדש הוא בגדר בשורה בכל הנוגע למדיניות הכלכלית שתוביל ממשלת ישראל החדשה, בכלל ואחרי תקופת קיפאון עמוק של שנתיים וחצי בפרט. המינוי בהחלט מגלם שינוי, אותו כינוי שדבק בממשלה החדשה בראשות נפתלי בנט וראש הממשלה החליפי יאיר לפיד. לאחר שמינויו יאושר רשמית, בלינקוב לא יגיע למשרד האוצר – אלא ישוב למקום שהוא מכיר היטב כמעט מכל זווית אפשרית. בלינקוב דרך לראשונה במשרד לפני 38 שנים כרפרנט צעיר באגף התקציבים, שם צמח וטיפס עד תפקיד סגן ממונה על אגף התקציבים בתחומי התחבורה, המים, התקשורת ומשרדים מינהליים בתחילת שנות ה־90. הוא שב למגזר הציבורי כמנכ"ל משרד הפנים ב־2006 תחת השר רוני בר און (קדימה) וכאשר האחרון התמנה לשר האוצר, בלינקוב שב לרחוב קפלן 1 כממונה על אגף התקציבים באוצר, והיה לאיש הדומיננטי במשרד בימים הסוערים של המשבר הפיננסי העולמי ב־2008–2009. גם כשעזב למגזר הפרטי שמר על קשר עם המגזר הציבורי כשהיה יו''ר דירקטוריון של חברת נמלי ישראל (2013) וב־2019 מונה ליו''ר נת"ע. בין לבין כיהן כמנכ"ל חברת הכבלים ערוצי זהב והפך למנכ"ל HOT הראשון. הוא היה חבר דירקטוריון בכפרית ואבן קיסר ופעל כיזם פרטי בכמה גזרות.
2. ברוחו מסמל בלינקוב "רוח תקופה" - צַיִיטְגַיִיסְט ((Zeitgeist, בגרמנית: מכלול רעיונות, דעות והשקפות עולם המאפיינים תקופה, ובעיקר את האווירה ששררה בה). ורוח הזמן שמייצג בלינקוב היא תור הזהב של הדרג המקצועי במשרד האוצר כשהמשרד נוהל על ידי ירום אריאב המנכ"ל, שוקי אורן החשכ"ל, ידין ענתבי הממונה על שוק ההון ואלי כהן ואילן לוין, הממונים על השכר. אז היה האוצר המשרד החזק במגזר הציבורי. וזה גם המסר שמעביר ליברמן במינויו של בלינקוב. אבל כשהמנכ"ל החדש יגיע ללשכתו הוא יפגוש משרד שונה בתכלית: הרוס, חלש, מפוחד וכאוטי. את עבודת הפירוק החלו משה כחלון ומי שכיהן תחתיו כמנכ״ל שי באב"ד, שביקש לשלוט בדרגים המקצועיים כדי לשרת את מטרותיו הפוליטיות של העומד בראש המשרד לרבות חיזוק הבסיס האלקטרולי של "כולנו" (ז״לֹ). אבל את ההרס האמיתי ואת החורבן המוחלט זרע הבא בתור: שר האוצר לשעבר ישראל כץ שכינה את עצמו בראיון ל"כלכליסט" – "הורדוס". כץ היה שותף למניעת אישור תקציב ממניעים פוליטיים טהורים וחיסל את הפקידות המקצועית ולצידה המוסדות והתהליכים המקצועיים במשרד במטרה להפוך את קופת המדינה לקופתו של נתניהו. המשימה הראשונה של בלינקוב תהיה לשקם את הצמרת המקצועית באוצר. משרד האוצר יצטרך לבנות תקציב מדינה ולעצב אסטרטגיה מאקרו־כלכלית ארוכת טווח לכלכלת ישראל בעידן הפוסט קורונה. בלינקוב ינסה להחזיר את הכבוד האבוד של הפקידים אך בעיקר להשריש חזרה את תהליכי העבודה, הדיונים ועבודת המטה – כל הכלים שבאמצעותם מגבשים מדיניות כלכלית מקצועית וא־פוליטית. לפי תפיסתו של בלינקוב, הפקידים הם אלו שמגבשים מדיניות, מובילים אותה, לפי כללים וערכים של מקצועיות, בהתבסס על נתונים, עבודת מטה ודיון פתוח. לכן בלינקוב יחתור לחזק את הפקידות המקצועית באוצר.
3. בלינקוב ידוע גם ברוחו המהפכנית. הוא היה הנפש החיה מאחורי שבירת המונופול של בזק ופתיחת שוק התקשורת לתחרות והנפש החיה מאחורי הקמת תאגידי המים – שנועדה במקור להוציא את ההכנסות ממים מראשי הרשויות כדי להשתמש בהן לפיתוח תשתיות המים העירוניות. זהו סימן טוב אם הוא מעיד על הבאות בהינתן כמות הרפורמות המבניות הנדרשות במשק.
בלינקוב, למשל, מכיר יותר מכל אחד אחר את הפלונטר האדיר ביחסים שבין השלטון המרכזי והשלטון המקומי. מצד אחד, ראשי הרשויות הללו בקיאים טוב מכולם בצורכי התושבים אבל מצד שני, רבים מאותם ראשי רשויות מתקשים לעמוד בסטנדרט מינימלי של ניהול ובקרה תקציביים (בלינקוב ראה זאת מקרוב כשניסה לחלק תקציבים לשיקום נזקי מלחמת לבנון השנייה) ולא פחות גרוע מכך – האינטרס העירוני לא בהכרח עומד בקנה אחד עם האינטרס הממלכתי (למשל ברצון של ראשי ערים להימנע ככל הניתן מבנייה למגורים, שמייצרת גירעון תקציבי).
בלינקוב יודע שהממשלה יכולה לנופף בסיסמאות, אבל לראשי הרשויות המקומיות יש כוח לעצור כמעט כל החלטה במבחן השטח. הוא זוכר היטב את המאבקים שלו בראשי הרשויות כמנכ"ל משרד הפנים ויו"ר המועצה הארצית לתכנון ובנייה, ואת התסכולים שלו כיו"ר חברת נת״ע שניסתה למתוח רכבת קלה בגוש דן וגילתה שכל ראש עיר חושב שהוא יקבע היכן תמוקם כל תחנה. אין נוסחת קסם מהירה לשחרור הפלונטר, אבל מלאכת מחשבת של מקלות וגזרים שיקבעו סטטוס קוו חדש היא תנאי סף לפיתוחה של המדינה. ודאי למי שחולם על מטרו מתחת ל־23 רשויות מקומיות או על התחלות בנייה שיספיקו ל־20 מיליון ישראלים שיחיו כאן בעוד שלושה עשורים.
ועוד לקח חשוב שהוא מביא מניסיונו הארוך: הציבור והפוליטיקאים לא מוכנים להקריב את הטווח הקצר והבינוני לטובת הטווח הארוך. במאי 2007 היה זה בלינקוב שהעלה את הרעיון להפסיק לתכנן במרכז הארץ – כדי שהמחירים שם ירקיעו שחקים והמוני בית ישראל ינהרו להקמת מטרופולינים בפריפריה. "מבחינה מוסרית", הוא אמר, "אם הייתי יכול להגיד שבאזור המרכז כל דונם שמפשירים לבנייה זה פשע, כך הייתי מנחה את מתכנני המחוזות". ממשלת אולמרט השתכנעה והחליטה (בשנת 2008) "להקשות על החיים במרכז", אבל פחות משנתיים לאחר מכן – כשהמחירים אכן טסו לשמיים – בוטלה החלטה 3973 על ידי ממשלת נתניהו, ומינהל התכנון הורה לחזור לתכנן באזור המרכז. שנים לאחר מכן ינופף נתניהו בכך שממשלת אולמרט היא שהביאה עלינו את נסיקת המחירים בישראל – בזמן שבלינקוב בכלל לא הסתיר שזו היתה הכוונה. כעת, כשהוא בא לסיבוב חדש, הוא כבר יודע שאין טעם לייצר פתרונות שלא יתנו פירות כאן ועכשיו.
בלינקוב ידוע בסלידתו מהופעות תקשורתיות ומתרחק מכנסים ואירועי חברה. נאומו המפורסם ביותר היה נאום "הקוקטיילים" בסוף מרץ 2009, שיא המשבר הפיננסי העולמי, כשהטייקונים הישראלים (ביניהם אליעזר פישמן שהעסיק את בלינקוב, נוחי דנקנר ומוטי זיסר) החלו להאיץ יוזמה לחילוצם באמצעות רכישת איגרות חוב קונצרניות שהם פיזרו לכל עבר במטרה למנף את עצמם אין קץ באמצעות כספי תקציב המדינה. "קיבלנו הצעה לרכוש נכסים רעילים. מי שהנפיק אג''ח, יצא להסתובב באירופה, שילם בונוסים יפים ועם הכסף בנה וילות, אולי עשה מעשה מופקר. אם התשואה כעת עומדת על כ־30%, זו בעיה שלו. כנראה שהמשקיעים רואים היום את הסיכון שלקחו. אין שום סיבה שישראל תציל אותם, גם אם יש בתוכם אנשים חשובים שמסתובבים בהרבה קוקטיילים. אז שיאבדו חלק מהמניות שלהם לטובת בעלי חוב", אמר בלינקוב באחד הנאומים הבודדים שנשא כממונה על התקציבים והזעם היה ניכר על פניו.
4. כאישיות, בלינקוב הוא אדם דומיננטי. כל מי שעבד איתו או מכיר אותו יודע לספר כי לא רק שיש לו פתיל קצר – הוא מוגדר כאיש ללא פתיל בכלל. כשהלהבה ניצתת היא מגיעה הישר אל מיכלית הדלק. בהיותו ממונה על התקציבים הוא ניהל קרב קשה מול מי שהיה אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה של אהוד אולמרט – רענן דינור. כאשר הגיע לנת"ע הוא לא היסס להתעמת עם המנכ"ל (הדומיננטי) יהודה בר־און שבסוף סולק על ידו. באוצר של 2021 יצטרך בלינקוב להתמודד עם דור צעיר – יוגב גרדוס, מ״מ הממונה על התקציבים, הכלכלנית הראשית שירה גרינברג והחשכ"ל, יהלי רוטנברג. ספק אם הם מורגלים בתרבות עבודה שהנהיג בעבר הבוס החדש שלהם שנהג לתור בשעה 8 בערב בפרוזדורי האוצר כדי לבדוק מי כבר חתך הביתה "כל כך מוקדם".
