בג"ץ הפך את פסיקתו: אסור לשלול מאישה שבגדה זכויות בדירה
בג"ץ הפך את פסיקתו: אסור לשלול מאישה שבגדה זכויות בדירה
בית המשפט העליון הפך היום בהרכב מורחב את פסק דינו מלפני שלוש שנים, ששלל את זכותה של אישה בבית המגורים של הזוג שרשומה על שם הבעל בלבד. נשיאת העליון, אסתר חיות, כתבה בפסק הדין "אי-נאמנות מינית אינה מהווה נסיבה שיש בכוחה לשלול בדיעבד זכויות שהתגבשו"
בית המשפט העליון הפך היום בהרכב מורחב של תשעה שופטים (שישה נגד שלושה) את פסק דינו מלפני שלוש שנים, ששלל את זכותה של אישה בבית המגורים של הזוג שרשומה על שם הבעל בלבד. בין היתר, בגלל שהבעל טען כעילת גירושין כי אשתו היא "אישה נואפת מזה מספר חודשים".
בית המשפט העליון החליט שלא להתערב בפסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ברוב של שניים נגד אחד. (השופטים שטיין ומינץ נגד עמית). היום, השיב ההרכב המורחב את זכאותה לחלקה בבית המגורים.
פסק הדין הקודם של העליון שלל את זכות האישה מכוח הלכת השיתוף הספציפי, בין היתר בשל בגידתה בחודשים האחרונים לנישואים שנמשכו כשלושים שנה. השיח הציבורי והמשפטי בעקבות פסק הדין יצר את הרושם כי בג"ץ מתיר להתחשב בשיקולי "ניאוף" בקביעת התוצאות הכלכליות של הגירושים. פסק הדין אף הוכתר כפרשת "הבוגדת" – את הבוגדת יש לנשל מזכויותיה ו"להענישה" על מעשיה.
הדין האזרחי, להבדיל מהדין הדתי, אינו מכיר ב"אשמה מינית". והוא גם מכיר בשיתוף משאבים, גם ללא הסכם ממון. במיוחד במקרה הנוכחי שבו "הבגידה" התקיימה מספר חודשים בלבד, אל מול שלושים שנות נישואים שהתקיימו לרוב בהרמוניה. אילו האישה הייתה "בוגדת" לכל אורך שנות הנישואים הייתה מתקבלת טענת הבעל שמלכתחילה לא התכוון לחלוק את רכושו עם אישה כזו. ומדובר כמובן ברכוש שרשום על שמו שניתן להתנות עליו בהסכם ממון.
נשיאת העליון אסתר חיות שקבעה את הדיון הנוסף, כתבה את פסק הדין המרכזי שהשיב לאישה את זכויותיה בדירה. היא עשתה זאת מכוח הלכת השיתוף הספציפי, שחלה וביתר שאת לגבי בית המגורים, שאינו נכס ככל הנכסים, והוכתר כ" גולת הכותרת של חזקת השיתוף". כאשר מתגבשת זכות בעלות משותפת בנכס, כמו במקרה שלפנינו, זו אינה זכות על תנאי ו"אי-נאמנות מינית אינה מהווה נסיבה שיש בכוחה לשלול בדיעבד זכויות שהתגבשו".
חיות מצטטת פסק דין שעסק בחזקת השיתוף, ובו נקבע כי "נטישת הבית או בגידה עשויות ליצור קרע בין בני-הזוג ובדרך זו לשים קץ לשיתוף, אך אין נענשים עליהן למפרע על-ידי נטילת הזכויות ברכוש המשותף".
השופט יצחק עמית, שדעת המיעוט שלו הפכה היום לדעת רוב, חזר כמובן על עמדתו מלפני שלוש שנים. והוא מצטט את פרופ' שחר ליפשיץ שביקר את דעת הרוב מאז, והגיע למסקנה כי פסק דינם של בית הדין הגדול ושל העליון בגלגול הקודם צריכים להתבטל בגלל "ברירת המחדל הגורפת שעולה מהם, לפיה הענקת רכוש של בן-זוג לרעהו, מותנית בכך שמקבל המתנה ישמור על נאמנות מינית כלפי בן-זוגו עד לסיום הנישואין".
לנשיאה חיות ולעמית הצטרפו השופטים עוזי פוגלמן, חנן מלצר, דפנה ברק-ארז, ניל הנדל. בדעת מיעוט נותרו השופטים אלכס שטיין, דוד מינץ ונעם סולברג.
