כמה באמת שווה המילה של שר האוצר למובטלים
כמה באמת שווה המילה של שר האוצר למובטלים
הבטחת ישראל כץ כי ימנע את הפחתת דמי האבטלה ב־10% מסתיימת בהתפתלות מביכה; הירידה באבטלה מלמדת שזו גם תחילת הסוף של דמי האבטלה הנדיבים בקורונה; ובעוד שהערים היהודיות הולכות ומתאוששות מהמשבר, הערים הערביות כובשות את צמרת האבטלה
כמו שהדברים נראים עכשיו אין מה שימנע את הורדת דמי האבטלה ב־10% ב־21 במאי והבטחת שר האוצר ישראל כץ לבטל את הקיצוץ תישאר כתובה על הקרח. לא רק שנראה שראש הממשלה בנימין נתניהו מתקשה להעביר איזשהו חוק בכנסת, אלא גם שיועצו הכלכלי של נתניהו פרופ' אבי שמחון אמר אתמול שהקיצוץ יבוצע. עולה גם טענה שהיחס של נתניהו לכץ כל כך התקרר, שאין סיכוי שהוא יעביר יוזמה שלו.
מביכה במיוחד היתה ההתפתלות של כץ אתמול. בהודעה שפרסם בצהריים כלל לא הזכיר את ביטול ההפחתה. בהודעה שנייה אחר הצהריים נאמר ש"שר האוצר הנחה את מנכ״ל הביטוח הלאומי מאיר שפיגלר שלא להוריד 10% מדמי החל"ת למובטלים – עד לתאריך 12.6, יום ביצוע תשלומי החל״ת עבור חודש מאי". ה־12.6 הוא יום ביצוע ההעברה, כלומר השר הנחה את הביטוח הלאומי לא לקיים את ההפחתה עד המועד שבו החוק מחייב לקיים את ההפחתה. לפעמים עדיף לפוליטיקאי פשוט לשתוק. עוד קובעת ההודעה שהשר מתכוון לפתור את הבעיה במסגרת תוכנית כוללת להסדרת דמי האבטלה מיולי ואילך. בפועל אין כמובן שום משמעות לתוכנית כזו לפני שייקבע מי יהיה שר האוצר הבא.
המשמעות הרחבה יותר של הדברים היא שפרסום נתוני האבטלה של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס) אתמול היה היום שבו התחיל סופם של דמי האבטלה הנדיבים של משבר הקורונה. מכאן זה יכול רק לרדת, ואם לא יהיו בחירות זה כנראה יירד מהר.
איתות אזהרה למובטלים
הלמ"ס פרסמה אתמול את נתוני האבטלה של חודש מרץ. שיעור האבטלה על פי החישוב המצומצם של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רשם ירידה גדולה מ־14% שהם 568 אלף איש בפברואר ל־9.5% שהם 385 אלף איש במרץ. שיעור האבטלה על פי החישוב המצומצם נמוך משמעותית מהמציאות ויש לו מעט מאוד חשיבות במדידת אבטלה, אבל יש לו השפעה ניכרת על חיי המובטלים.
חוק הארכת דמי האבטלה, שעבר ביולי 2020, קובע שאם יירד הנתון המצומצם החודשי מ־10% יירדו דמי האבטלה של מי שתקופת האבטלה המקורית שלהם הסתיימה ל־90%. החוק קובע שזה יקרה 30 יום לאחר פרסום הנתון, כלומר ב־21 במאי. ההפחתה חלה רק על מי שמקבל דמי אבטלה מכוח הארכה לתקופת הקורונה ולא על מובטלים חדשים שיהיו זכאים עדיין לדמי אבטלה על פי התנאים הרגילים.
מבחינת המובטלים הוותיקים זה אומר שבחודש מאי הם יאבדו 10% על שליש חודש, כלומר כ־3%. בחודש יוני הם יאבדו 10% על חודש שלם. זה אומר שמי שמקבל דמי אבטלה של 4,000 שקל יפסיד כ־130 שקל במאי ו־400 שקל ביוני. אבל החשיבות הגדולה באמת של המהלך היא פסיכולוגית – שליחת אזהרה למובטלים, יצירת חוסר ודאות כלכלית אצלם ותחושה שחיוני לחזור לעבוד בהקדם.
נתניהו לא פספס אתמול את ההזדמנות להוציא הודעה שלפיה "הירידה באבטלה קורית בזכות מיליוני החיסונים שהבאנו לישראל". ראש הממשלה גם חגג את העובדה ש"מ־25% אבטלה בשיא המשבר, הצלחנו להגיע ליעד של פחות מ־10%, והנתון ימשיך וירד". בפועל הנתון המצומצם של הלמ"ס אינו מודד את ההיקף האמיתי של האבטלה. לפי הנתון המרחיב שכולל גם את מי שאינם מחפשים עבודה, שיעור האבטלה עמד במרץ על 11.8% שהם חצי מיליון איש. מנתוני הביטוח הלאומי עולה שהיו בסוף מרץ 650 אלף איש, שהם 15.5%. כדאי גם לזכור שאת 2019 העבירה ישראל עם שיעור אבטלה חיכוכי (כלומר היעדר אבטלה בפועל) של כ־4%. כלומר חגיגות סיום האבטלה של נתניהו לגמרי מוקדמות מדי.
הירידה באבטלה היתה שונה מאוד בשתי מחציות חודש מרץ. שיעור האבטלה בחישוב המרחיב ירד ירידה גדולה מ־15.4% במחצית השנייה של פברואר ל־12% במחצית הראשונה של מרץ. אבל הוא ירד רק קלות ל־11.6% במחצית השנייה. הסיבה היא שהמחצית השנייה של מרץ עמדה בסימן פסח וסביר שמובטלים פחות חיפשו עבודה ומעסיקים פחות קלטו עובדים. סביר שברבעון הראשון של אפריל קצב הירידה באבטלה יהיה שוב מהיר, הן בשל אווירת "אחרי החגים" והן משום שמועד סיום דמי האבטלה בסוף יוני מתקרב.
למובטלים כדאי מאוד להביא בחשבון שבשל המשבר הפוליטי ההחלטה על המשך דמי האבטלה אחרי יוני, תיקבע כנראה רק ברגע האחרון. זה עובד מאוד לרעת מי שיישארו מובטלים ביולי מכיוון שככל שהאבטלה יורדת וככל שמספר המשרות הפנויות גדל, האינטרס של הממשלה להמשיך לשלם דמי אבטלה למובטלי הקורונה הולך ופוחת. כמובן בחירות יעבדו לטובת המשך דמי האבטלה. הקמת ממשלה בראשות קפיטליסטים כמו נפתלי בנט, איילת שקד ויאיר לפיד תעבוד מאוד לרעתם.
נצרת החליפה את אילת בצמרת האבטלה
שירות התעסוקה פרסם אתמול את נתוני התעסוקה על פי ישוב. הם חשפו את העובדה שככל שהמצב הכלכלי משתפר הערים היהודיות יוצאות מהמשבר ואילו הערים הערביות כובשות את צמרת האבטלה. לחברי הכנסת הערבים כדאי לעדכן את רשימת הדרישות למשא ומתן הקואליציוני. אם הם לא יאבקו כדי להביא תקציבים מיוחדים למובטל הערבי, ספק אם מישהו יעשה את זה במקומם.
מחקר של הכלכלנית הראשית באוצר חשף בראשית החודש ששיעור התעסוקה של גברים ערבים ירד מ־59% בתחילת 2018 ל־43% בתחילת 2021. היבט שמגביר את חומרת הנתונים הוא שכשליש מהירידה הזו קרתה עוד לפני הקורונה. זאת בגלל קיצוץ מקומות עבודה בתעשייה וחדירת עובדים זרים ופלסטינים לענף הבנייה. לאורך כל משבר הקורונה היו הרבה יותר מובטלים בעלי שכר נמוך כלומר יותר ערבים, חרדים וצעירים. אלא שככל שהולך ועובר הזמן מתברר שאנחנו עתידים לסיים את המשבר עם יותר מובטלים כרוניים ערבים וחרדים ופחות יהודים לא חרדים. זה מטריד במיוחד מכיוון שערבים וחרדים הם אוכלוסיות יעד מרכזיות של הממשלה לעידוד תעסוקה ונראה שנסיים את משבר הקורונה כשחלק גדול מהישגי העשור האחרון בשילוב אוכלוסיות אלו בשוק העבודה נמחקו.
לפי נתוני שירות התעסוקה, במקום הראשון בשיעור דורשי העבודה נמצאת נצרת עם 26.7% ואחריה אום אל־פאחם עם 26.5%. שלוש מחמש הערים המובילות באבטלה הן ערביות. 13 מבין 15 הערים בעלות שיעור דורשי העבודה הגבוה ביותר הן ערביות, חרדיות או בעלות שיעור גבוה של חרדים ו\או ערבים. הנתונים עוסקים במצב האבטלה בערים שבהן יותר מ־40 אלף תושבים. ב־42 ערים חלה ירידה של 5% ומעלה במספר דורשי העבודה, אבל בתוכן רק עיר ערבית אחת.
שירות התעסוקה מאשים בהודעה שלו את הבטחת דמי האבטלה עד יוני כגורם מרכזי לאבטלה ביישובים הערבים. לפיו, דמי האבטלה של מקבלי השכר הנמוך קרובים לשכר שהמובטלים יכולים לקבל במשק. לכן, "למרוויחי השכר הנמוך דמי האבטלה מהווים תמריץ שלילי וחסם בפני חזרה לעבודה. ביטוי לדבר הוא הנוכחות הנמוכה של ערים ערביות, מעורבות וחרדיות ברשימת הערים שבהן חלה הירידה הגבוהה ביותר בשיעור דורשי העבודה במהלך חודש מרץ".
הבשורה הטובה היא שמצב התעסוקה באילת משתפר והאבטלה שם ירדה ירד מ־29% בפברואר ל־21% במרץ. זאת, לאחר שאילת הובילה את טבלת האבטלה במשך חלק גדול ממשבר הקורונה. הסיבה הברורה היא הפתיחה של תיירות הפנים והעובדה שאילת היא יעד מועדף לישראלים, ביחוד כשהאפשרות לנסוע לחו"ל מוגבלת מאוד. בערי תיירות אחרות המצב השתפר הרבה פחות מאשר באילת. נצרת נמצאת במקום הראשון עם 26.7% וטבריה במקום השביעי עם 21% (ירידה קטנה מ־23%) . נראה שנצרת, המתבססת על תיירות צליינים, סובלת מכך שתיירות החוץ לא חודשה. טבריה שבה הכלכלה מגוונת יותר מאילת סבלה פחות מסגירת התיירות ונהנית פחות מפתיחתה.
