ניסיון ההדחה של הבכיר באוצר: אחרי שתי ערכאות, גם העליון זרק את המדינה
ניסיון ההדחה של הבכיר באוצר: אחרי שתי ערכאות, גם העליון זרק את המדינה
בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של המדינה על זיכויו מעבירות משמעת של יובל מכפש, ראש יחידת חקירות השכר באוצר המושעה. מכפש, שטען כי הוא "מותש וחבול לאחר שנדרש לגייס את כל כוחותיו למלחמה על חפותו", מתכוון לחזור באופן מיידי לתפקיד שמזה כשנתיים מאויש בידי ממלא מקום
מפלה למדינה בבית המשפט העליון בניסיון הערעור השני שלה על זיכויו המלא של יובל מכפש, מי שעמד בראש יחידת חקירות השכר במשרד האוצר, הואשם בעבירות משמעת חמורות, הושעה וזוכה כבר בשתי ערכאות.
שופט בית המשפט העליון מני מזוז דחה אתמול את בקשת רשות הערעור של המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי מחודש דצמבר האחרון. בכך הותיר אז המחוזי על כנו את הזיכוי של מכפש מספטמבר 2020 בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה באחת מהתובענות החמורות ביותר שהגישה אי פעם נציבות שירות המדינה. מכפש הואשם בלא פחות מ-166 עבירות משמעת חמורות, כולל דיווחים כוזבים וקבלת הטבות במרמה.
החלטת העליון מסיימת סאגה ארוכה, ובעקבותיה מתכוון מכפש לחזור באופן מיידי לתפקיד ממנו הושעה לפני כשנתיים – סגן הממונה על השכר באוצר בתחום החקירות.
בפסק דינו כותב מזוז כי הגיע למסקנה שיש לדחות את בקשת רשות הערעור של המדינה משום שהיא "אינה מגלה עילה למתן רשות ערעור". לדבריו, הכרעתו של בית הדין למשמעת לזכות את מכפש מהאישומים שיוחסו לו מבוססת על כך שהמדינה "לא העמידה תשתית ראייתית מספקת ברף הנדרש בדין המשמעתי להוכיח כי המשיב ביצע את המעשים המיוחסים לו בכתב התובענה".
באותו אופן, מציין השופט מזוז, גם ביהמ"ש המחוזי דחה את ערעור המדינה, "לאחר שמצא כי הכרעת דינו של בית הדין מבוססת במובהק על קביעות ומסקנות שהן בגדר ממצאים שבעובדה וקביעות מהימנות, שבית משפט של ערעור לא ייטה להתערב בהם". עוד ציין מזוז כי המחוזי גם בחן את התשתית הראייתית בתיק והגיע בעצמו למסקנה דומה.
לפיכך, קובע מזוז, "מדובר אפוא בהכרעה עובדתית-ראייתית הנעוצה בנסיבות הקונקרטיות של המקרה הנדון, אשר אינה מצדיקה רשות ערעור ודיון נוסף ב'גלגול שלישי'" – דבר שהעליון נוטה להסכים לו רק כאשר מתעוררות שאלות עקרוניות טעונות הכרעה או לשם עיוות דין. "אין זה המקרה שלפניי", פסק מזוז.
פסק הדין בבית הדין למשמעת חשף תככים פנימיים בצמרת האוצר
החקירה נגד מכפש החלה בשנת 2018, ובקיץ 2019 בעקבות התובענה המשמעתית שהגישה נגדו נציבות שירות המדינה לבית הדין למשמעת, הורה הנציב דניאל הרשקוביץ להשעות אותו מיידית מתפקידו. מאז יושב מכפש בבית, והתפקיד הבכיר והחשוב של ראש יחידת חקירות השכר במשרד האוצר לא מאויש באופן קבוע אלא בידי ממלא מקום. מדובר ביחידה שאמונה על האכיפה של כל חריגות השכר בכ-800 גופים המתוקצבים בידי המדינה, ובהן רשויות מקומיות ותאגידים.
בין השאר יוחסו למכפש בתובענה דיווחים כוזבים לכאורה על שעות עבודה שלא ביצע וקיבל עבורן שכר, דיווח כוזב על יציאות בתפקיד ואי החתמת כרטיס עובד בכניסה למקום העבודה, והגשת בקשות לתשלומי אש"ל שלכאורה הוא לא היה זכאי לקבל. מכפש ניהל מערכה משפטית קשה באמצעות עורכת דינו אילה הוניגמן, בכירה לשעבר באגף המשמעת בנציבות, וכפר באישומים נגדו.
בהכרעת דין מהדהדת של בית הדין למשמעת בספטמבר האחרון, שפורסמה בהרחבה ב"כלכליסט" וחשפה גם את התככים בצמרת האוצר, זיכה בית הדין את מכפש מכל העבירות שיוחסו לו.
הוא קבע כי המדינה לא העמידה תשתית ראייתית מספקת להוכחת האישומים, כי הליכי החקירה בעניינו של מכפש לא מוצו, וכי לא בוצעו פעולות חקירה נדרשות לשם ביסוס החשדות נגדו. עוד כתב בית הדין בהחלטה כי הרושם שנוצר הוא של היפוך היוצרות – "במקום שהתביעה תעמוד ברף הראייתי כמחוייב בדין המשמעתי בכדי להוכיח את אשמתו של הנאשם, דהיינו מעבר לספק סביר, הנאשם הוא זה שנדרש על ידי התביעה להוכיח את חפותו".
בית הדין למשמעת שטח אז ביקורת חריפה על המדינה, בין היתר על כך ש"לא ברור כלל ועיקר מהו הדיווח הכוזב" שהמדינה ניסתה לייחס למכפש; שהסתמכה על ראיות נסיבתיות; לא נתנה למכפש במסגרת חקירתו הזדמנות להגיב ליותר ממחצית המועדים שבהם יוחס לו דיווח כוזב ולא ביצעה בדיקות לגבי הסבריו ותשובותיו שניתנו בחקירה.
במסגרת פסק הדין בבית הדין למשמעת נחשפו לעומק גם מאבקי הכוח והתככים הפנימיים בתוך משרד האוצר ובפרט באגף השכר, בתקופה בה ערן יעקב, כיום ראש רשות המסים, עמד בראשו. יעקב היה מי שהוביל את התובענה נגד מכפש לאחר סיום תפקידו באגף במשותף עם הממונה הנוכחי על השכר באוצר קובי בר נתן. האחרון היה מי שהוביל במשותף עם אגף המשמעת בנציבות שירות המדינה את שני הליכי הערעור – למחוזי ולעליון – שבהם הפסידה המדינה. המאבק הזה של המדינה ב"תיק מכפש" גזל, יש לציין, משאבים ארגוניים רבים מכלל המעורבים על חשבון פעילותם הציבורית.
בין השאר כתב בית הדין למשמעת בפסק דינו כי "במהלך הדיונים קשה היה לבית הדין להשתחרר מתחושה קשה של ריבוי סכסוכים ומחלוקות בין עובדי המדינה, בינם לבין עצמם. אין זה מתפקידו של בית הדין להיכנס לדין ודברים או לסכסוכים אישיים בין עובדי המדינה, כפי שנחשף במהלך שמיעת העדים, הן מצד התביעה והן מצד ההגנה. איש כלפי רעהו הגישו תלונות, עקבו, חקרו, בדקו, האזינו, שלחו הודעות מפלילות או מכשילות. בעניין זה ולמען הסר כל ספק שבספקות יעיר בית הדין, כי אין הוא מהווה כלי בידי עובדי המדינה, בינם לבין עצמם, לסגירת חשבונות איש עם רעהו".
"בכוונת מכפש לחזור לתפקידו לאלתר"
רשות הערעור שהגישה נציבות שירות המדינה לעליון בינואר השנה נגעה רק לשניים מתוך ארבעת האישומים המקוריים שיוחסו למכפש. הנציבות ציינה כי מדובר בסך הכל ברשות הערעור השלישית שהיא מגישה על פסקי דין בתחום המשמעתי, היות שהיא נוקטת בדרך זו רק במקרים שלשיטתה הם "חריגים שבהם מתעורר עניין ציבורי".
המדינה טענה כי בהחלטות הקודמות "נפלו טעויות משפטיות בולטות ומובהקות, שיש להן השפעה רחבה על הציבור בכללותו, על עובדי הציבור בפרט ועל יכולתה של המדינה, באמצעות נציבות שירות המדינה, לפקח ולאכוף בצורה אפקטיבית עבירות משמעת כגון אלה שבהן הואשם המשיב".
עוד נטען כי "ככל שטעות משפטית זו תונצח, קיים פוטנציאל ממשי לכך שתפגע באופן אנוש היכולת של המדינה לפקח על עובדיה באמצעות משטר הדיווחים המושתת על האמון הניתן בעובדי המדינה". המדינה טענה כי זה יביא לכך שהפיקוח על עבודת העובדים "כפי שהיה עד כה לא יהיה עוד", וכתוצאה מכך ייפגע האמון בעובדים, מרחב הפעולה שלהם יצומצם ויעילותם תפחת.
מכפש טען מנגד בתגובתו לעליון כי לאחר מעל שנתיים של מאבקים ומלחמה עיקשת על ניקוי שמו וחפותו, הוא "מוצא עצמו מותש וחבול לאחר שנדרש לגייס את כל כוחותיו הנפשיים, הכלכליים והאישיים, למלחמה על חפותו". למרות הזיכויים בערכאות הקודמות, הוא ציין, "המדינה סירבה להשלים עם תוצאה זו ולהניח לו", ו"רצה מערכאה לערכאה בניסיון למצוא אשמים אחרים להתרשלותה". לדבריו, הכרעת המחוזי היא מנומקת ונרחבת, ואין בתיק שלו כל הלכה או קביעה משפטית חדשה, המצריכה את התערבות בית המשפט העליון. לדבריו, המדינה במקום "להכות על חטא על הגשת כתב תובענה באופן רשלני וללא כל תשתית ראייתית, מנסה לשוות לתיק היבטים משפטיים ייחודיים. בכל הכבוד, מדובר בניסיון שיש לדחות על הסף".
מזוז קיבל את עמדתו של מכפש, לפיה המקרה שלו אינו מסוג המקרים המצדיקים התערבות יוצאת דופן של העליון. מזוז כתב בהחלטתו כי אין בהחלטות שניתנו בתיק בערכאות הקודמות "משום קביעה משפטית-עקרונית חדשה או קביעת 'רף נורמטיבי חדש', כנטען".
עו"ד אילה הוניגמן, מסרה מטעמו של מכפש לאחר החלטת העליון כי "אנו מברכים על החלטתו של כבוד השופט מזוז, שדחה את בקשת רשות הערעור של המדינה והותיר את זיכויו המלא והמוחלט של מר מכפש על כנו. לאחר מעל שנתיים שבהן עבר מכפש שלוש ערכאות משפטיות, נוקה שמו באופן מלא ומוחלט. כפי שהצהירה הפרקליטות, מדובר בבקשת רשות ערעור שלישית בלבד שהוגשה על ידה אי פעם בהליך משמעתי. כאמור, בית המשפט העליון דחה הבקשה על כלל טענותיה. עתה, בכוונת מר מכפש לחזור לתפקידו לאלתר".
