משרד האוצר: לא רק גירעון - אתגרי ענק לפתחו של השר החדש
משרד האוצר: לא רק גירעון - אתגרי ענק לפתחו של השר החדש
שיקום הדרגים המקצועיים במשרד, סדרי עדיפויות תקציביים מנוגדים ומציאות של משבר כלכלי מתמשך יקבלו את פניו של אביגדור ליברמן
משרד האוצר שיקבל לידיו אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) חבוט וחבול. הדרגים המקצועיים הוחלשו ובכירים במשרד פרשו. תפקידו הראשון של ליברמן יהיה לחזק את המשרד, ולייצר מנגנוני עבודה טובים בינו לבין האגפים השונים, בין האגפים השונים לבין עצמם, ובין כל אלו למנכ”ל שיבוא.
המינויים הראשונים של ליברמן והאופן שבו יעצב את כוורת לשכתו יהיו המסר הראשון בנוגע לכהונתו: האם פניו לבניית משרד אוצר אפקטיבי, מקצועי ופורה - או שמא מאבקי הכוח בין השר למשרד שאליהם התרגלנו בכהונתו של ישראל כץ (הליכוד), ימשיכו להיות הפסקול המלווה את ניהול כלכלת ישראל. מלבד מנכ״ל, על הפרק מינוי של הממונה על התקציבים, תפקיד שמכהן בו יוגב גרדוס כממלא מקום מאז התפטרותו של שאול מרידור, משנה למנכ״ל וראש רשות החברות הממשלתיות.
קשה להסתיר את האכזבה מכך שאף שהממשלה מוקמת כשישראל עם הפנים ליציאה מהמשבר הכלכלי הגדול בתולדותיה, בקווי היסוד שלה אין אזכור לריסון פיסקאלי, לפעולות לצמצום החוב, ולצעדים הנוגעים לצד ההכנסות. זאת בשונה מממשלות אולמרט ושרון שהוקמו בנסיבות של משבר כלכלי חמור פחות אך התייחסו לכך בקווי היסוד. אפילו בממשלת נתניהו־גנץ היה אזכור שולי של שמירה על מסגרות פיסקאליות.
3 צפייה בגלריה
מחלף מיתר החדש. ליברמן מבקש לקדם פרויקטי תשתית גדולים
(צילום: TERRASCAN עבור חוצה ישראל)
בהמשך ישיר לכך, הקשיים שליוו את הקמת הקואליציה הם בגדר קדימון למשוכות הצפויות לקראת אישור תקציב מדינה לשנים 2022-2021 בעוד 145 ימים. שילוב של סדרי עדיפויות שונים (ולעתים מנוגדים), שרים חדשים שצמאים להישגים (ולכך נדרשים תקציבים) ומציאות של משבר כלכלי – יתורגם בשטח לאתגר שלא נראה כאן בשנים האחרונות (2019-2015) כשהממשלה שאישרה את התקציב היתה הומוגנית (ממשלת ימין־חרדים) והכלכלה שגשגה.
האתגר הראשון של שרי הממשלה יהיה הפנמת הצורך בריסון תקציבי - הגירעון עמד על 11.2% ב־12 החודשים האחרונים. כאוחז בהגה הכלכלי טוב יהיה אם ליברמן יתווך את הצורך בריסון פיסקאלי ליתר חברי הממשלה באמצעות דוגמה אישית, ויוותר על חלק מהבטחות הבחירות היקרות שפיזר, למשל העלאת שכר לחיילי חובה והעלאת קצבאות הזקנה. ממשלת ישראל תצטרך לחתור גם להקטנת יחס החוב־תוצר, שעומד כעת על כ־73%, ל־60%. הדרך הנכונה לעשות זאת היא באמצעות הגדלת התוצר. לצורך הגדלת התוצר יידרשו כמה כיווני פעולה עיקריים. הראשון, השקעה מסיבית בתשתיות. ליברמן הרבה לדבר לאחרונה על כוונתו לקדם פרויקטי תשתית גדולים, ואף דרש בהסכם הקואליציוני כי יועבר חוק פרויקטים לאומיים, שיטופל בוועדת הרפורמות שבראשה יעמוד נציג מטעם ישראל ביתנו. כדי להצליח במשימה יצטרך ליברמן להשכיל לשתף פעולה עם עמיתתו לממשלה, שרת התחבורה מרב מיכאלי (העבודה).
ליברמן יצטרך לשים דגש מיוחד גם על העלאת פריון העבודה הנמוך של העובד הישראלי (פער שעתי של 35% מממוצע של החצי העליון במדינות ה־OECD) ועל ההכשרות המקצועיות, שמשבר הקורונה האיר את חולשותיהן. מערך הכשרות מקצועיות יעיל יהפוך את שוק העבודה לגמיש ועשוי לעודד שינוי בתרבות של ארגוני העובדים, ולהפחית את התמיכה הממשלתית בענפי כלכלה דועכים שאין לישראל יתרון יחסי בהם.
דגש נוסף צריך להיות על שילוב ערבים וחרדים בשוק העבודה. מי שהצליחו בכך בעשורים האחרונים היו בעיקר ממשלת שרון ב־2003 וממשלת נתניהו נטולת החרדים ב־2013. על ליברמן מוטלת המשימה להסיר חסמים לכניסת חרדים לשוק העבודה תוך הימנעות משיסוי וליבוי הרוחות. בטרייד האוף שבין הישגים מהירים בתחום דת ומדינה לבין שילוב חרדים, טוב אם יבחר באפשרות השנייה.
הפגנת עוצמה מול מערכת הביטחון
ישנן שתי נקודות נוספות שמומלץ לשר האוצר החדש לראות לנגד עיניו. הראשונה: עיוותי המס. החוב העצום שצברה ישראל במשבר הקורונה מגדיל את ההסתברות להעלאת מסים. מדובר בהזדמנות פז לביטול פטורים היסטוריים, בהם פטור ממע”מ באילת, פטור ממע”מ על פירות וירקות, ואולי אף ביטול הפטור מהכנסה על שכר דירה עד סכום מסוים. במסגרת מדיניות המיסוי יצטרך שר האוצר לתת את דעתו גם על האתגר הגדול של מיסוי הון לעומת מיסוי הכנסות מעבודה.
הנקודה השנייה היא הפגנת עוצמה מול מערכת הביטחון. ליברמן מגיע לתפקיד שר האוצר אחרי שכיהן בתפקיד שר הביטחון. אירוע שכמותו אירע רק פעם אחת בתולדות ישראל עם שמעון פרס. ליברמן יוכל להשתמש בהיכרותו עם מערכת הביטחון לכפות עליה את המושגים משמעת תקציבית וביקורת פנימית. העלות העודפת של מערכת הביטחון לא מסתכמת רק במיליארדי השקלים של הגדלות הרמטכ”ל, פנסיות הגישור והפנסיות התקציביות. אלא בעצם היותה שחקן שמסוגל להטיל וטו על כל תוכנית ממשלתית. את צורכי הביטחון חובה למפות בצורה בהירה, אבל ניתן להציג אותם ולהביא אותם לשיפוטם של גורמים שאינם חלק אינטגרלי ממערכת הביטחון.
