דעההפרדוקס של עליית מחירי הנפט
דעה
הפרדוקס של עליית מחירי הנפט
הזהב השחור מפתיע עם עליות מתמשכות, מעט יותר משנה אחרי שהגיע לשפל ולמחיר שלילי; החזרה לפעילות המשק, יחד עם הרצון לחגוג ולטייל לאחר הסגרים הממושכים, מאיצים את הביקוש כך שמחיר של 100 דולר לחבית כבר לא נשמע מופרך
שוק הנפט ממשיך להפתיע ולתעתע בשחקניו ו... כן, גם בנו, העוסקים בניתוחו ובמתן תחזיות לכיוונו.
אמנם בסוף השבוע הייתה תנודתיות חריפה במחירי הנפט, אך אין ספק כי הזהב השחור מפתיע עם עליות מתמשכות. מחיר חבית אחת של נפט גולמי מהים הצפוני (WTI) "לא רואה ממטר" גם רף של 70 דולר.
אנו טוענים כי הביקוש לנפט ותזקיקיו ימשיך לגדול ולהתעצם. המחיר? זו כבר שאלה שתלויה רבות במה שיעשו חברות קרטל הנפט OPEC ובנות בריתן. בשל כך, תנודתיות הנפט תגדל מאוד וכך גם השפעתו על שורה ארוכה של משתני מפתח כלכליים.
אז מה עומד מאחורי התייקרות הנפט, בעולם שמקדם במשנה מרץ דווקא את תחליפיו - גז טבעי, אנרגיה מתחדשת ועוד? מסתבר כי לחו של הזהב השחור לא נס. בתור הסבר, קחו לדוגמא את שני המספרים הבאים: 539 ו-466.
רק לפני שנה, בעיצומה של מגפת הקורונה, עמד לרשות ארצות הברית מלאי של 539 מיליון חביות נפט ליום. והנה השבוע, עמד מספר החביות על 466 מיליון ליום בלבד. ירידה של 14% בתוך שנה.
אין ספק כי ההשפעות של צמיחת הביקוש מחד, ומגבלות ההיצע והשינוע מנגד, מורגשים היטב בשוק הנפט.
פתיחת הפעילות הכלכלית, תחילה בארצות הברית ובהמשך באירופה, גרמה להתאוששות מהירה של הביקוש למוצרים ושירותים. המפעלים החלו להצטייד בחומרי גלם ומשאבי ייצור על מנת להפעיל במהירות את המפעלים ופסי הייצור שהושבתו עד כה.
המעגל של מחירי הנפט
שימו לב לסוג של פרדוקס: חברות התעשייה החלו להגדיל את התפוקה כדי לענות לביקוש המתחדש ולמנוע לחצי מחירים, אך לצורך כך הן עצמן יצרו ביקוש גובר לנפט ולתזקיקיו. הנוזל התייקר ותרם לאינפלציה מהדלת האחורית של צד העלויות.
זו לא תופעה חדשה לעולם שמתעורר ממיתון חריף שנכפה עליו ללא התרעה מוקדמת.
ועדיין, על אף ההצטיידות, ההיצע תמיד מסתגל לביקושים החדשים בהדרגה. כל מי ש"נתקע" עם התחייבויות לרכישת נפט במחיר שלילי, והיה צריך להוציא כסף כדי "להיפטר ממנו", לא שוכח את זה. זה קרה לפרק זמן קצר מאוד – אך הזיכרון עדיין טרי.
וכשעל צד ההיצע אמון ארגון קרטלי כמו אופ"ק, שהגדרת התחרותיות אינה בראש מעייניו, והמפיקות הגדולות הפועלות איתו כתף אל כתף, התאמת ההיצע לביקוש זהירה ואיטית עוד יותר.
וכאן מגיע "השילוב המנצח" בין הביקוש הכבוש, זה שהתפרץ בעקבות ההתנעה המחודשת של הכלכלה הגלובאלית, לבין הביקוש העונתי, זה שקשור בעונת החגים, הנסיעות והחופשות.
השילוב של היצע זהיר עם ההסתגלות חלקית והביקוש הכפול (כבוש ועונתי) עושה את העבודה, וזו הסיבה להתייקרות המהירה.
חופשות, אמרנו?
בקרוב, ב-4 ביולי, תציין ארצות הברית את יום עצמאותה. החגיגה תהיה, מן הסתם, כפולה ומכופלת כמו בקבוק שהשתחרר ממנו הפקק, לאחר שהסגרים סיכלו כל ניסיון לשמוח ביום העצמאות הקודם.
ויש כסף לחגוג, עיינו ערך תוכניות ההרחבה הפיסקליות המאסיביות של הנשיא ביידן.
את השמחה יתעלו אזרחי ארצות הברית, הכלכלה הגדולה והעשירה בעולם, לעונת חופשות, נסיעות וטיסות שוקקת במיוחד.
הדעת נותנת שבתי הזיקוק ערים לביקוש המתדפק על דלתם וכבר מקדימים לרכוש את הנפט הגולמי שצריך לזקק.
ומה הלאה? כאן נכנסים אנחנו האנליסטים לתמונה.
והתמונה מורכבת.
יש הסבורים כי ההתייקרות תימשך ולא חוששים לנקוב מספרים כמו 100 דולר לחבית, שרק אתמול עוד היו דמיוניים לחלוטין. מדוע? הן משום הביקוש הגבוה והן בשל לחץ מתמשך על ענקיות האנרגיה (מכיוון פוליטיקאים, שוחרי איכות הסביבה ועוד), שמקשה עליהן להוציא לפועל את השקעות העתק הנחוצות להן כדי להרוות את הצימאון העולמי לנפט.
כך, לדוגמא, הביעה ענקית הנפט של (SHELL) רצון למכור את אחזקותיה בשדות הפצלים PERMIAN בארצות הברית. מדובר בהפקה לא קונבנציונלית, שלה פגיעה סביבתית מגוונת (שימוש במים מתוקים בתהליך ההפקה, הבערת גז עודף לאוויר ועוד).
גם הסעודים התבטאו לאחרונה לסוכנות בלומברג ואמרו כי "הגישה הזהירה והשמרנית שננקטה בחודשים האחרונים בניהול עקומת ההיצע – השתלמה". השתלמה למי? תמשיך להשתלם? סוף ציטוט.
אז האם נגיע ל-100 דולר לחבית? ימים יגידו. לרמת התפוקה שתשחררנה מדינות OPEC ובנות בריתן לשוק בחודשים הקרובים תהיה השפעה מכרעת על התוצאה. כך גם להנחת העבודה של כולם - שהתחלואה אכן תתפוגג וההתחסנות תכריע את הקורונה.
אלו לא הנחות פשוטות. אנו עדים לאחרונה להישנות הקורונה במספר מדיניות מפתח ונזכיר בהקשר זה את הממלכה הבריטית, שאף נאלצה לדחות את מועד ההקלות הנרחבות שתכננה.
אז כאמור, התמונה מורכבת, אבל נראה לנו שלפחות דבר אחד אפשר להגיד: לאחר פחות משנה, הימים של נפט ב-20 ו-30 דולר לחבית נראים, כיום, רחוקים מתמיד.
רונן מנחם הוא הכלכלן ראשי בבנק מזרחי טפחות. מיטל בר דוד היא אנליסטית בכירה בבנק
