פרשנותנפטר השופט צבי טל, מהמבקרים החריפים של בג"ץ
פרשנות
נפטר השופט צבי טל, מהמבקרים החריפים של בג"ץ
הפרידה מהשופט טל היא הזדמנות לבחון את "דילמת השופט הדתי" - שמקדם את המדינה היהודית על פני הדמוקרטית
"בג"ץ מתיימר לשלוט במדינה", אמר השופט צבי טל שנפטר היום, "בית המשפט מתערב יותר מדי בניהול העניינים המקצועיים והמבצעיים של המדינה. לדעתי, זו נקודת התורפה של בית המשפט". את הדברים האלה אמר השופט בדימוס של בית המשפט העליון, בראיון עמו שפורסם בספר "ללא גלימה" (הוצאת ידיעות אחרונות, 2017). הספר הוא פרוייקט ראיונות עם 13 שופטי בית המשפט העליון שערכו סטודנטים מאוניברסיטת בר־אילן. טל היה הבוטה והכועס מכולם.
ייתכן שהכעס הזה נבע מפסילת 'חוק טל' לדחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם שהציעה הוועדה בראשותו. "חוק טל נפסל משום שבית המשפט מצא שהוא לא שוויוני", אמר טל למראייניו, "לא פסלו חלק מהחוק, אלא את כל החוק. החוק הסדיר לראשונה את עניין ישיבות ההסדר והשירות האזרחי. איש לא טען נגד חלקים אלה, ובית המשפט לא דן בהם בכלל, ולא שם לב שהוא פוסל גם אותם בלי סמכות ובלי סיבה. שאלתי את אחד השופטים, 'מה עשיתם?'. הוא אמר לי, 'אוי, לא שמנו לב'."
השופט טל הלך היום לעולמו בגיל 94. בשנת 1994 מונה לשופט בבית המשפט העליון, בכיסא של "השופט הדתי", במקומו של המשנה לנשיא מנחם אלון. הוא פרש לגמלאות ב- 1997. סיפורו הוא גם סיפורם של השופטים הדתיים בבית המשפט העליון. ד"ר קרן וינשל־מרגל, בספרה "אידיאולוגיה וחוק בפסיקת בית המשפט העליון: ניתוח כמותי והשוואתי", מצאה שהמתאם הגבוה ביותר שמאפשר לחזות החלטת שופט הוא הזהות הדתית. "למשתנה הבודק את השיוך הדתי של השופט יש השפעה חזקה על הסיכוי להחלטה התומכת באינטרסים דתיים", כותבת וינשל־מרגל. "הסיכוי להחלטה דתית עולה כמעט פי שישה כשהשופט המחליט הוא דתי. למשתנה זה יש השפעה ברמת המובהקות הגבוהה ביותר".
ובעברית פשוטה: כמעט בכל התנגשות בין ערך דמוקרטי-ליברלי לבין ערך יהודי, יכריע השופט הדתי לטובת הערך הדתי. והסיבה היא שערכי הדת לא נתונים לשיטתו למשא ומתן או לאיזון מול ערכים מתחרים. למשל, בבג"ץ שעסק בסגירת כביש בר-אילן לתנועה בשבת. שופטי הרוב בראשות אהרן ברק ערכו איזון בין חופש התנועה לבין קדושת השבת. השופט טל טען שאין בכלל מקום לאיזון מסוג זה. "חופש התנועה", כתב, "הוא אכן מן החירויות החשובות ביותר, גם אם אין הוא נגזר מכבוד האדם. אבל גם הוא, כמו כל החירויות כמעט, יחסי הוא ואינו אבסולוטי. צא וראה עד כמה מוגבל חופש זה בכל מקום ובכל זמן, הכול לפי צורכי השעה והמקום. השבת, לעומת זאת, בעיני "עם מקדשי שביעי" היא ערך כמעט אבסולוטי, והיא נדחית רק מפני פיקוח נפש, או חשש לפיקוח נפש".
ולא רק ערכים ואינטרסים דתיים. גם בסוגיות לאומיות, מצויים השופטים הדתיים בספקטרום "הימני" של המפה. השופט אדמונד לוי היה היחיד מבין 11 שופטים שפסק נגד ההתנתקות בפסק דין רווי פובליציסטיקה מדינית-פוליטית. והנה, השופט טל שכבר פרש מבית המשפט העליון, גינה בחריפות את המהלך. "זה היה פשע אווילי, עקירה וגירוש של אזרחים תמימים. אנשים הושבו שם על ידי המדינה, לא על ידי הליכוד ולא על ידי הימין. דור שלישי גדל שם. הם ספגו אלפי פצמ"רים, הקריבו קורבנות", אמר בראיון.
ובראיון בספר "ללא גלימה", הלך צעד נוסף ואמר: "הייתי מסרב פקודה אילו הוטל עליי להיות ממבצעיה". מדבריו אלה נקל לשער כיצד היה פוסק אילו נמנה על שופטי ההרכב שפסק בשאלת ההתנתקות. ופסיקה זו שכנראה הייתה מבטלת את החלטת הממשלה הייתה סותרת מן הסתם את עמדתו וביקורתו על "הבג"ץ שמתיימר לשלוט במדינה". מבחינה זו, לוי וגם טל הם הוכחה ששופטים דתיים מקדמים ערכים יהודיים וגם לאומיים, לא פעם על חשבון ערכים דמוקרטים וליברליים. הם המודל הנכסף של הימין הפוליטי והמשפטי ששואף לגרוע מצביונה הדמוקרטי של המדינה ולהטות את המשוואה הזהותית שלה - 'יהודית ודמוקרטית' - לכיוון הקוטב היהודי.
צבי טל היה חבר בהרכב שהרשיע את איוון דמיאניוק בבית דין מיוחד. שמגר וברק זיכו אותו מחמת הספק בערעור בעליון. הספק היה בנוגע לזהותו, לאחר שהתברר שאיוון האיום הוא כנראה אדם אחר — איבן מרצ'נקו, ולא דמיאניוק שנשפט בירושלים. טל ודורנר נותרו משוכנעים שדמיאניוק הוא אותו "איבן האיום" שהורשע כדין. בכל מקרה, טל חלק שבחים לסנגור: "ליורם שפטל יש סגנון מיוחד משלו, אני לא 'מת' עליו, אבל במקרה הספציפי הזה הוא עשה שירות גדול".
