סיפורים על כלכלה וחושך
סיפורים על כלכלה וחושך
מנחם מאוטנר בעד סוציאל־דמוקרטיה ונגד המשפט שמשרת את הכלכלה הנאו־ליברלית; דני שינמן בוחן את האהבה בצל חדלות פרעון וערן רוזמן בוחן את חוק החברות
תרבות מול שוק
אוטונומיה ושגשוג | מנחם מאוטנר, הוצאת כרמל, 312 עמ'
"יש שתי דרכים גדולות לפעילות אנושית: פעולה שוקית ופעולה תרבותית", כותב המשפטן פרופ' מנחם מאוטנר שמציע להמיר את הבחירות החברתיות־כלכליות־משפטיות שלנו מהאופציה הראשונה, השוק; לשנייה, התרבות. ובחלוקה גיאוגרפית: מהנאו־ליברליזם האמריקאי לסוציאל־דמוקרטיה האירופית, בדגש על הסקנדינבית.
מאוטנר הוא פרופסור למשפטים, שכותב על המשפט בהקשריו התרבותיים והחברתיים. בספרו האחרון "אוטונומיה ושגשוג: לקראת ליברליזם סוציאל דמוקרטי" הוא מתמקד בכלכלה. וכדי לא להפחיד יתר על המידה את קוראיו עם "מרקסיזם" ו"סוציאליזם" הוא מדבר על "ליברליזם". אבל הוא מבחין בין שני זרמים מרכזיים שלו: האוטונומיה, והשגשוג. הראשון, מדגיש את חירות הפרט, את השוק החופשי. השני מתמקד ברווחת הכלל שנגזרת מרווחת הפרט. "אידיאל החיים הטובים של הזרם הזה אינו האוטונומיה, אלא פיתוחן של היכולות האנושיות הטמונות באדם, ומימושן", טוען מאוטנר. בעוד שהגישה הראשונה מבטלת כמעט כליל את תפקיד המדינה, הציפייה המרכזית של הגישה השנייה מהמדינה היא ש"תיצור את תנאי הרקע המאפשרים את השגשוג האנושי, היינו שהמדינה תספק לאזרחיה שירותים נרחבים בתחומי הבריאות, החינוך, הדיור, הביטחון הכלכלי וכולי". כלומר, סוציאל־דמוקרטיה.
מאז שנות ה־80 השתלטה על ישראל, כמו על מדינות רבות בעולם, אידיאולוגיה פוליטית־כלכלית־חברתית נאו־ליברלית שתופסת את החירות האנושית במונחים של היכולת לפעול באופן בלתי מופרע כיזם או כצרכן בשוק. הבירוקרטיה והרגולציה הן האויבות הגדולות של החופש הכלכלי. אידיאולוגיה זו נתמכת בידי שיטה משפטית המכונה "הניתוח הכלכלי של המשפט". מאוטנר מתאר את האבולוציה המשפטית כמעגלית. התחלנו עם "פורמליזם משפטי", שמשמעותו משפט "טכני" נטול ערכים. הפורמליזם, טוען מאוטנר, "מתעלם מהמשמעויות הפוליטיות של המשפט, מהשלכות ערכיות וחלוקתיות שלו. יש להפעיל משפט כאילו אין בחוץ אנשים וקבוצות שהמשפט משפיע עליהם. המשפט כסוג של מדע ממדעי הטבע שמתבסס על הנחות נורמטיביות מסוימות, על כוחות וסמכויות אבל מבלי להידרש לטעמים ערכיים וחלוקתיים שמצדיקים את הנורמות. המאבקים הערכיים והחלוקתיים צריכים להיות מוכרעים בזירות הפוליטיות".
מהפורמליזם עברנו ל"ריאליזם משפטי" שמבסס את ההכרעות המשפטיות על הכרעות ערכיות, אבל חזרנו לעמדת ביניים בדמות “הניתוח הכלכלי של המשפט” שהוא "סוכן נאו־ליברלי מובהק במשפט, ומתנגד חזיתי של הסוציאל־דמוקרטיה", לפי מאוטנר.
כלומר, ישראל אימצה גישה משפטית שתומכת בגישה כלכלית, כאשר שתיהן מיובאות מארה"ב. ומאוטנר מזהיר מפני המאמץ לחקות את ארה"ב. לא רק שתנאי הבסיס אינם דומים, בעיקר לא כדאי ולא מומלץ לאמץ את התוצאות, בחלקן הגדול כבר נמצאות כאן — פערים גדולים בין עשירים לעניים, שחיתות תאגידית שמשפיעה על הממשל, ענפים מרכזיים שנשלטים בידי מונופולים, חינוך ובריאות שמוטים בבירור לטובת עשירים. כל אלה, טוען מאוטנר, הם תוצאה של קידוש תרבות השוק, ובעיקר של כלכלה ומשפט שמתנערים מדיון ערכי, מצדק חלוקתי, ומקידוש הנורמות של “שוק חופשי”.
"בספר הזה יש ‘רעים’ ויש ‘טובים’", קובע מאוטנר, "הרעים" הם כל אלו החוסמים את הדיון באשר לערכים שבחיינו: הניתוח הכלכלי של המשפט, תומכי הפעולה השוקית, המקדשים את הרציונליות והאינטרס העצמי. "הטובים" הם אלו המקדמים את הדיון בעולם הנורמטיבי — הריאליזם המשפטי, הליברליזם של השגשוג. ידם של "הרעים" היא על העליונה. הספר נועד לתגבר את מעמדם של הטובים".
טקסטיל לעומת מינוף
ארי והילה | דן שינמן, כנרת זמורה, 334 עמ'
בין ספרו העיוני־אקדמי של מאוטנר לספר הפרוזה הבדיוני של עו”ד דן שינמן יש נקודת דמיון מעניינת: שניהם עוסקים בכלכלה ערכית־חברתית אל מול כלכלה אגואיסטית־אינדיווידואלית. “ארי והילה” הוא ספרו הרביעי של שינמן שפרש לפני 15 שנים מעריכת דין פעילה. במרכזו ארי, איש עסקים שנקלע לחדלות פירעון ולדילמות מוסריות שמתחדדות לו באמצעות הילה, אהבתו החדשה שמסייעת לו לבחור את הצד הנכון במאבק הפנימי והמשפחתי שהוא מנהל.
הדמויות בספרו של שינמן משמשות לו תווך ופלטפורמה לדיון בדילמות מגוונות. במקום מאמרים מלומדים ומשמימים, הוא משיק אותן באמצעות גיבורי ספרו. קשר האהבה בין ארי והילה פוגש את הדילמה המשפחתית של ארי ואת צרותיו הכלכליות. והצרות האלה הן סיפור ההתנגשות בין הכלכלה הישנה לכלכלה החדשה. בין הכלכלה היצרנית, החלוצית, הבראשיתית (טקסטיל, במקרה שלנו) לבין הכלכלה החדשה, כלכלת המינוף, החמדנית, החזירית, הפיננסית. מייצור בגדי ים, משכנע את ארי הדור הצעיר במשפחתו, להשקיע בנדל"ן בארה"ב. והציפיות לרווחים מהירים מתנפצות על סלעי משבר 2008. ארי שלא אשם, אבל כן אחראי (לפי האבחנה שחידד לאחרונה השר אמיר אוחנה), מתלבט באשר להשלכות ולתוצאות של המשבר על המשקיעים הישראלים שלו. האם להביא כסף מהבית, ולהקטין את הפסדיהם או להסתתר מאחורי המסך התאגידי ולהותירם בלי כלום. המאבק הוא בין ארי הערכי שמגלם את הכלכלה הישנה, הישרה, הסולידרית והחברתית לבין חתנו רודף הבצע, שהוא תמצית הכלכלה החדשה שתילחם בבית המשפט כדי למצות כל סיכוי שלא להביא גרוש מהבית. זה גם מאבק כלכלי, גם ערכי וגם בין־דורי.
הספר כתוב מפיה של הילה. אמנית בשנות ה־50 שמתאהבת באיש העסקים, באירוע שמייצג ערכים — ערב שירי ארץ ישראל, שמכונה לעתים גם “הישנה והטובה”.
באירוע ההשקה לספר שיבחה הסופרת יהודית רותם את יכולתו של שינמן לכתוב מנקודת מבטה של אישה. ואיכות זו מתחברת ליכולתו של שינמן לזהות ולטפח עורכות דין מוכשרות כנוית נגב ואיריס ניב־סבג שממשיכות את משרד “שינמן, נגב, ניב” כאחד המובילים בתחום הצווארון הלבן. לטייקונים ומסתבכי צווארון לבן, שממשיכים לנהור למשרד, מומלץ לקרוא את “ארי והילה”, שיכול להשפיע על האסטרטגיה המשפטית שבה יבחרו כדי לנהל את מאבקם.
מביא את כל הסעיפים
חוק החברות | ערן רוזמן, הוצאה עצמית, 1,065 עמ'
לאחר ספר עיון וספר פרוזה, הגענו לטקסט־בוק האולטימטיבי: 1,065 עמודים על חוק החברות. המחבר הוא עו"ד ערן רוזמן שליווה את הליכי החקיקה בכנסת והספר מפרש, אחת לאחת, את הוראות חוק החברות לאור ולאורך ההיסטוריה החקיקתית.
הספר של רוזמן משלב פסיקה ישראלית וזרה (למעלה מ־2,500 פסקי דין ישראלים וזרים), דלאוור והחוק האנגלי, מאמרים מתחומי המשפט, הכלכלה והניהול וגם העמדות של רשות ניירות ערך, לצד בחינת ההתנהלות התאגידית של חברות.
למשל, הדיון בסעיף לא חוקי בתקנון של חברת טבע שמורה ששינוי התקנון באספה הכללית יהיה ברוב מיוחס אלא אם כן הדירקטוריון מוריד את שיעור התמיכה הנדרש לכך (באנלוגיה, שהכנסת תוכל לחוקק רק בתמיכת 100 ח"כים, אלא אם הממשלה תגיד שדי ברוב רגיל).
בהעדר מפתח עניינים לספר עב הכרס, השימוש בו נעשה על פי סעיפי החוק (הספר מעודכן עד לתיקון 34), כאשר כל סעיף כזה זוכה לניתוח מעמיק בדגש על משמעותו הלשונית, מטרותיו, תכליותיו והיגיון חלופותיו.
