פרשנותפיצויים לנפגעי מירון – ניסיון למסמס את החקירה
פרשנות
פיצויים לנפגעי מירון – ניסיון למסמס את החקירה
דרישה זו שמעלים כעת חברי הכנסת החרדיים, מבקשת להסיט את הדיון הציבורי משאלת החקירה, ואולי אף להשתיק את "משפחות הנספים" באמצעות הבטחה מרומזת לכספים עתידיים
ב-29 במאי 2001, חמישה ימים אחרי אסון ורסאי, החליטה הממשלה בראשות אריאל שרון על הקמת ועדת חקירה ממלכתית לבירור השאלות המקצועיות, המשפטיות, והאופרטיביות של בטיחות המבנים בישראל. בעוד יומיים ימלאו שני עשורים בדיוק להקמת הוועדה ההיא, יחלוף חודש תמים מאז האסון במירון, אך הוועדה לא קמה.
סרבנותה המתחמקת אך העקבית של הממשלה להקים ועדת חקירה, הביאה את חברי הכנסת מגוש השינוי לקדם הצעת חוק פרטית להקמת ועדת החקירה. ואת גוש הימין-חרדים לחשוב על אסטרטגיות תקשורתיות יצירתיות ודרכים להסטת הביקורת הציבורית הגואה בציבור הישראלי בכלל, וברחוב החרדי בפרט.
בין הדרכים היצירתיות הללו ניתן למנות את ההתנגדות לכך שהוועדה ממונה על ידי נשיאת ביהמ"ש העליון, התנגדות זו החלה לפרוח אחרי המופע המביך שכפו נתניהו, דרעי, וגפני על חבריהם לסיעה ודרשו מהם להתנגד להצעת החוק של 'יש עתיד'. סמוטריץ' ורוטמן המנהלים מערכה ציבורית בלתי פוסקת אל מול הרשות השופטת, קפצו גם הם על העגלה ודרשו כי בוועדת החקירה לא תהיה נוכחות של דרג שיפוטי. מתברר, שעבורם, אין מתאים ממצע הגופות של הרוגי מירון לנהל את מאבקם הפוליטי.
דרך מתוחכמת וצינית יותר, באה לידי ביטוי בדרישת הפיצוי המהיר למשפחות הנספים. דרישה זו שמעלים כעת חברי הכנסת החרדיים, מבקשת להסיט את הדיון הציבורי משאלת החקירה, ואולי אף להשתיק את 'משפחות הנספים' באמצעות הבטחה מרומזת לכספים עתידיים. כפי שדווח בכלכליסט החכי"ם החרדיים פועלים במגוון דרכים להעברת פיצוי מהיר לנפגעי מירון.
מה הסיבה לפיצוי? ומה הדרך הנכונה להעברתו?
בדיון ועדת הכספים ביום שלישי נציגי האוצר ניסו לקדם דיון נורמטיבי לגבי עצם בניית המתווה הייחודי עבור 'נפגעי מירון', האם ישנה הצדקה לסטות מ'עקרון השיוויון בזכויות סוציאליות'? או לחלופין, האם יש הצדקה לסטות מהליך 'תביעת הנזיקין' המקובל בדרך כלל?
גפני זעם על עצם העלאת הדיון, ובמכתבו לראש הממשלה הוא כתב כי הוא וחברי הוועדה 'השתכנעו' שהמדינה נושאת באחריות, ועל כן עליה לשלם. שכנועו הפנימי מספק אותו להשתמש בקופת המדינה ללא בקרה וללא הליך סדור, אך לא מספק אותו בכדי לתמוך בהקמת ועדת חקירה.
הדחיפות והתזזיתיות שאפיינו את הדיון בוועדה, מעלים את החשש כי אנו עדים לעוד לבנה בבניין המכוער של 'השתקת חקירת אסון מירון'. תביעה נזיקית מסודרת בבית המשפט תביא בהכרח לגילוי של חומרי חקירה כלפי משרדי ממשלה ומקבלי החלטות, ולבדיקה מעמיקה של האירוע ושל האחראים למחדלים.
באופן עמוק, ההתנהלות סביב פיצויי מירון משקפת את תרבות המסמוס שהביאה לאסון מירון. העדפה של פתרונות מקומיים ונקודתיים, תוך כדי השתקה של כל ניסיון לדיון מערכתי ורחב. שאלת הפיצויים לנפגעי מירון צריכה להיעשות במקביל להסקת המסקנות בנוגע לאחראים על המחדל. יתר על כן, הפיצויים צריכים להינתן בהתאם לנורמות המשפטיות המקובלות. ואם אנו מזהים, כי ישנה בעיית עומק בתהליך הארוך, יקר, ומתיש של 'תביעות נזיקין', יש לנצל את אסון מירון לבניית מתווה רחב היקף שיקיף את הסוגיה כולה.
זה לא דומה לורסאי
גפני חזר וטען כי החוק המיוחד שחוקק עבור 'סיוע לנפגעי ורסאי' מהווה מעין תקדים לסיוע ציבורי לכל מי שנהרג באסון לאומי, אלא שלא ברור מה התקדים שנקבע. למעשה אי אפשר להשוות בין מירון לורסאי, באסון ורסאי, ועדת החקירה הוקמה פחות משבוע לאחר האירוע, ואילו החוק המקים את הועדה לבחינת הפיצויים עבר רק חצי שנה לאחר האסון. ואילו כאן ישנו ניסיון להקדים את הדיון בפיצויים לדיון במחדלי האסון עצמו. יתירה מזו, באסון ורסאי הוקמה ועדה ציבורית שקבעה אמות מידה למתוה הסיוע, וכאן נראה כי גפני מקווה לוותר על הוועדה הזו. כמו כן, באסון ורסאי לא נעשה ניסיון לייצר מעקף באמצעות סעיף 9 לחוק 'ביטוח לאומי'.
