משבר האקליםדו"ח ראשון למנהלת האקלים: המדיניות הנוכחית של ישראל - הרסנית למדינה
משבר האקלים
דו"ח ראשון למנהלת האקלים: המדיניות הנוכחית של ישראל - הרסנית למדינה
לישראל, בשל גודלה, אין יכולת לעצור או למתן תופעות של התחממות גלובלית באמצעות צמצום פליטות גזי חממה, אולם היא חייבת להיערך אליהן באמצעות הכרה במשבר האקלים כאיום אסטרטגי לאומי, גיבוש מדיניות, העברת חקיקה וניתוב תקציבים. במנהלת האקלים דורשים 2.5 מיליארד שקל ל-5 שנים עבור פרויקטים לטווח הקצר, וקובעים: "תפקידן של הרשויות המקומיות - חשוב במיוחד"
על ממשלת ישראל להכיר במשבר האקלים כאיום אסטרטגי לאומי, ולהתמודד אתו באמצעות מדיניות, חקיקה ותקציבים ייעודיים של מיליארדי שקלים – כך קובע דו"ח ראשון של מנהלת האקלים במשרד להגנת הסביבה, שפורסם היום (ה') לרגל ציון יום כדור הארץ.
"השפעות שינוי האקלים מתרחשות זה כמה עשורים, ומדינת ישראל בדומה לשאר מדינות העולם צריכה לממש ולבצע את תוכנית ההיערכות, בטווח המיידי, ולהכין את התשתיות הנדרשות להיערכות לתופעות הצפויות בטווח הארוך. המשך מדיניות של אי עשייה בתחום תגרור עימה השקעות נדרשות גבוהות מאוד בעקבות השפעות שינוי אקלים", מזהירים מחברי הדו"ח.
ישראל נחשבת למפגרת עולמית בכל הנוגע להתמודדות עם משבר האקלים, הן במאמצים להפחתת פליטות גזי חממה והן בהערכות להשפעות השונות שיהיו למשבר על המדינה ואזרחיה. בשבוע האחרון אמנם ראינו התעוררות זוטא בתחום, עם תוכנית אסטרטגית של משרד האנרגיה להפחתת פליטות גזי החממה במשק האנרגיה המקומי וטיוטת הצעת חוק אקלים שפרסם המשרד להגנת הסביבה. ואולם, מהלכים אלו חלקיים, מציבים יעדים הפחתת פליטות נמוכים מדי וקובעים לוחות זמנים ארוכים מדי לנקיטה בפעולה משמעותית.
הדו"ח שפרסמה היום מנהלת האקלים מבהיר עד כמה מדיניות זו עלולה להיות הרסנית למדינת ישראל. לפי הדו"ח, משבר האקלים צפוי לגרום לארבעה שינויים מרכזיים בישראל ולהפוך את האקלים כאן לחם יותר, יבש יותר, קיצוני יותר וגבוה יותר. "הטמפרטורה הממוצעת בישראל עלתה בכ-1.4 מעלות מ-1950 עד 2017, והיא צפויה להמשיך ולעלות בכמעלה אחת נוספת עד סוף 2050 ובכ-4 מעלות עד סוף המאה הנוכחית", מזהיר הדו"ח.
לגבי מגמת היובש נכתב: "נמצאה נטייה להפחתה במספר ימי הגשם בעשורים האחרונים. על פי המודלים האקלימיים מגמה זו צפויה להימשך. כמות המשקעים צפויה לפחות בסוף המאה (2017 עד 2100) בשיעור ממוצע של כ-10%-20% ביחס לתקופה שבין 1988 ל-2017". במקביל, צפויה ישראל לסבול יותר מתופעות קיצוניות כמו "גלי חום ממושכים, עלייה במספר אירועי שיא של משקעים ושינוי בפיזור בתדירות, במשך ובעוצמה של אירועי משקעים". כן צפויות "עונות יובש ארוכות, בצורות, איי חום עירוני, התייבשות נחלים ושרפות, גשמים סוערים בפרקי זמן קצרים שפירושם יותר שיטפונות, סחיפת קרקע והצפות".
כל אלו ילוו בשינויים משמעותיים בטמפרטורה, במליחות ובגובה פני הים התיכון. "במהלך 40 השנים האחרונות התצפיות מצביעות על מגמת עלייה בטמפרטורה (כ-0.13 מעלות לשנה) ובמליחות של מסת המים העליונה", נכתב. "עליית מפלס הים צפויה לגרום לשינוי קו החוף ולהצרה של החופים לרגלי המצוק החופי, להמשך הרס המצוק החופי ולהשתנות צדודית החוף המקומית".
לישראל, בגלל גודלה, אין יכולת לעצור או למתן תופעות אלו באמצעות צמצום פליטות גזי חממה, אולם היא חייבת להיערך אליהן. המלצות הדו"ח עוסקות בעיקר בסוגיה זו, כאשר הצעד האופרטיבי הראשון הוא הפיכת השלטון המקומי לגורם מוביל במאמץ ההערכות. "תפקידן של הרשויות המקומיות בהיערכות לשינוי אקלים חשוב במיוחד", נכתב. "נדרשת היערכות מקומית בשל ההבדלים בהיבטים של סיכונים חברתיים וגיאוגרפיים המאפיינים כל רשות. יש לאמץ וליישם את המדריך להיערכות השלטון המקומי שנכתב במסגרת עבודת המנהלת".
כן קורא הדו"ח לביצוע הערכה מאקרו-כלכלית של השפעות שינוי האקלים והערכת סיכונים למשק: "בהכנת תוכניות היערכות לשינוי אקלים יש לעשות הערכת סיכונים לגבי השפעות שינוי האקלים, ולבחון זאת ביחס לכל המגזרים במשק. יש לוודא שכל תכנון והשקעה נוספים יביאו בחשבון את ההשפעות של שינוי האקלים ויבוצעו בהתאם. תוכנית היערכות יכולה להפחית את העלויות הכוללות של תופעת שינוי האקלים, מאחר שהתועלות שייגרמו מפעילויות ההתאמה יהיו גבוהות מהעלויות של מימושן, ולכן יישאו רווחים לעומת מדיניות של אי ביצוע. תוכנית ההיערכות צריכה להיות מתוקצבת ומתועדפת גם בהתאם לעלות-תועלת של הפעולות הנדרשות להיערכות ברמה הלאומית והמקומית".
משרדי ממשלה צריכים גם הם להיערך למשבר האקלים, לשלב שיקולי אקלים בתוכניות העבודה השנתיות שלהם וליצור מנגנון דיווח למנהלת על פעולות שנעשו. עוד קוראת המנהלת להקמת מערך חינוך והסבר לאומי. "הטמעת תוכניות לימוד בנושא שינוי אקלים מגיל גן ועד תיכון, חינוך בלתי פורמלי ובמוסדות להשכלה גבוהה, הנגשת ידע והגברת מודעות לנושא שינוי אקלים בקרב מגזרים שונים, כגון שלטון מקומי, בעלי עניין ובעיקר שיתוף החברה האזרחית מרמת התכנון ובאופן אינהרנטי בכל קבלת החלטות עתידית".
לסיום, מבקשת המנהלת תקציב חמש-שנתי בסך 2.5 מיליארד שקל ליישום פרויקטים נדרשים לטווח הקצר. אלו כוללים פרויקטים ומהלכים כמו התאמה של מערכות ביוב לאירועי קיצון, יצירת תוכניות הערכות לשינוי אקלים ברשויות מקומיות, תקצוב הצללת המרחב הציבורי ונטיעת עצים בערים, הגנה בחוק על מסדרונות אקולוגיים, תוכנית לאומית לשיקום נחלים, בניית מחשב-על לחיזוי מודלים אקלימיים, פיתוח מערכת התרעה לאירועי קיצון, הקמת מערכת ניטור תחלואה הקשורה לאקלים, והתאמת חוקי העבודה לשינוי אקלים.
"היערכות לשינוי אקלים היא מענה קריטי בתגובה לאתגרי העתיד, וגם הדרך היעילה ביותר להתמודד עם ההשפעות הבלתי נמנעות של שינוי זה שאנו חווים כבר כיום", נכתב בדו"ח. "תוכנית היערכות לשינוי אקלים תכליתה להפחית את הפגיעות וההשפעות השליליות הצפויות מהשינוי לרבות אירועי מזג אוויר קיצוניים. ללא תוכנית משולבת יהיו הנזקים משינוי האקלים קשים יותר, עלויות ההיערכות גבוהות יותר, והיכולת של המדינה למנוע מצבי איום משינוי אקלים תפחת".
