אקוניס? הוא רק קדימון להמשך שלטון נתניהו
אקוניס? הוא רק קדימון להמשך שלטון נתניהו
את מה שלא עשו שבועות ארוכים של התכתשות פוליטית עשתה חציית גבול אחת. נתניהו הפר חוק יסוד ובג"ץ ומנדלבליט הבהירו: עד כאן. המסר לשותפים הפוליטיים בעייתי אבל נתניהו כנראה חולם על עוד ממשלת מעבר
1. אם יש גיבור שזהר במיוחד באירוע שטלטל את המדינה ביומיים האחרונים, זהו היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. נדמה שאפילו ראש הממשלה בנימין נתניהו הופתע מהנחישות העקרונית־מרדנית שהפגין היועץ בישיבת הממשלה, שבה חטף נתניהו את מינוי שר המשפטים. הוא בלם את מנדלבליט, אבל לא השתיק אותו. הוא מנע ממנו לנמק לממשלה את אי־החוקיות לפני ההצבעה, ונאלץ לחזות ביועץ מתעקש על עמדתו כל הדרך לבג"ץ. כל הדרך להכנעת נתניהו, שנאלץ להתקפל ולקפל את אקוניס לטובת בני גנץ.
וגנץ הוא הגיבור השני של האירוע. לרגע לא מצמץ, לרגע לא חשב לוותר על משרד המשפטים. גנץ שעקומת הלמידה שלו מעוררת התפעלות הבין שמול נתניהו אסור לרגע לאבד ערנות. את הדייסה בישל אחד, אבי ניסנקורן, שנטש את משרד המשפטים ואת גנץ לטובת הזדמנות פוליטית מופלאה שזיהה - רון חולדאי. בסופו של יום חולדאי וניסנקורן סיימו במגרש הגרוטאות של הפוליטיקה, וגנץ גמר כמפלגה הרביעית בגודלה. אגב, אם תשאלו את הפרשנים הפוליטיים, הם יספרו לכם שניסנקורן הוא שועל פוליטי ערמומי וגנץ הוא טירון מבולבל . נתניהו התרגל לכך שמנדלבליט וגנץ הם ילדי הכאפות שלו. אז זהו, שהם כבר לא.
והגיבורה השלישית היא מערכת המשפט. השילוב של בג"ץ ויועץ ממוקדים ומכויילים סביב שלטון החוק ואכיפתו, הצליחו למנוע תאונה ומשבר חוקתיים מול ראש ממשלה חסר מעצורים. לכאורה, הסיפור נראה שולי, מינוי שר משפטים. לא הכי גרוע במעלליו של נתניהו שהרגיל אותנו לגרוע יותר. ובכל זאת, כשהמינוי הרגיש הזה התנגש חזיתית עם חוק היסוד, עם עקרון הפריטטיות, הרים שלטון החוק שלט עצור ונתניהו נעצר בחריקת שיניים וחריקת בלמים. והסיכום הזה מחזיר אותנו למנחם בגין המנוח ולשכלול המשפט המפורסם שלו: יש שופטים בירושלים, ויש יועץ בירושלים.
3 צפייה בגלריה
מימין: בנימין נתניהו, אביחי מנדלבליט ובני גנץ
(צילום: אלכס קולומויסקי, ראובן קסטרו,קובי קואנקס)
2. בשולי הדברים, תזכורת היסטורית. ב־1997, שנים רבות לפני הפיאסקו הנוכחי עם שר המשפטים, חווה נתניהו פיאסקו דומה עם מינוי יועץ משפטי לממשלה. גם אז הוא "חטף" מינוי בעייתי - עו"ד פרטי המזוהה עם הליכוד, רוני בר־און. גם אז אפף את המינוי סירחון פוליטי שנגע למניעי המינוי (עסקת בר־און חברון) וכמובן, כמו סביב כל סקנדל, אפשר היה למצוא באזור את אריה דרעי. אגב, בישיבת אישור מינויו של בר־און התפטר מהממשלה שר המדע בני בגין. שלשום כבר לא נרשמו התפטרויות של שרי ליכוד בגלל מינוי אקוניס.
ואז, כמו היום, המינוי נבלם, ואפילו די מהר. בר־און מונה ביום ששי וביום ראשון הוא כבר פרש. את כהונתו, לפיכך, ניתן למנות בדקות, ממש כמו זו של אקוניס.
נתניהו, בשני המקרים הוכיח שמינויי המפתח במערכת המשפטית הם בסך הכל מכשירים פוליטיים לקידום ענייניו. וזה עוד סוג של איתות, למי שעדיין צריך, להמשך. כי גם בר־און וגם אקוניס עוד יתגלו כדמויות מופת לעומת הפרסונות שנתניהו ימנה לנו אם יקבל כרטיס חופשי להמשך כהונתו כראש ממשלה.
3. השאלה שלא לגמרי פתורה היא למה הוא היה צריך את זה? הנזק הרי ברור ומיידי. נתניהו מפר בבוטות הסכמות עם שותף פוליטי, בדיוק בזמן שהוא עדיין מקווה לפתות שותף חדש - בנט או סער - לחבור אליו. כשהיה צריך לחבר אליו את גנץ, הוא רקם הסכם קואליציוני לממשלה פריטטית ותפר אותו לחוק יסוד. ועכשיו הוא כאילו אומר לבנט וסער: תיזהרו, אל תחברו אליי כי זה מה שאני עושה להסכמי ההתחברות עם שותפיי. משל העקרב והצפרדע שטבעו בצוותא הוא המתבקש במקרה הזה.
ההסבר הפוליטי למהלך, הוא הכנה לממשלת מעבר ארוכת טווח בהנחה שגוש השינוי ייכשל ונלך לבחירות. נתניהו שמזמן איבד את הרוב בציבור ובכנסת חי על אדי הדלק הבלתי נגמרים של ממשלות מעבר והוא מקווה להנציח את המצב גם להמשך. וכמו שההסבר הפוליטי קצת צולע, ההסבר המשפטי שלו צולע אפילו יותר: שההסכם הרוטציוני פג תוקפו עם פיזור הכנסת. ההסבר מנגד הוא שכבר לא מדובר בהסכם אלא בחוק יסוד שתקף. וגם ההסכם תקף בממשלת מעבר עד שתיכון ממשלה חדשה.
ייתכן שנתניהו הבין שעדיף למזער נזקים. למרות סלידתו המופגנת מבית המשפט, עדיף שלא להסתובב עם פסק דין שקובע כי ראש ממשלת ישראל הפר בבוטות את החוק ופעל בניגוד להנחיית היועץ המשפטי לממשלה. את בג"ץ הוא יכול לטנף במעוזי הבייס שלו, במקלדת של הילד, אבל את בית המשפט העליון הישראלי מעריכים ומוקירים בכל העולם. הוא עדיין מותג ישראלי מוערך מוושינגטון בואכה האג. הוא נכס חשוב לממשלת ישראל בהתמודדותה עם איומי הדין ובית הדין הבינלאומי. אז הוא פלט כמה מירמורים על המשפט כ"ממשלת על", על האבסורד שדורשים ממנו למנות שר משפטים ואחר כך מבטלים לו את המינוי. הוא, כמובן, בסדר, תמיד הוא בסדר, הבעייה היא אצל האחרים.
4. הטיימינג היה יוצא דופן. איכשהוא התלכדו להן שלוש זירות שהתכנסו כדי להרכיב את חלקי הפאזל לתמונה אחת. הראשונה, הופעתו האלימה, המבזה, המשתלחת של יאיר נתניהו בבית המשפט המחוזי בתביעת הדיבה שהגיש נגד "מולד"; השנייה, תיעוד חקירת שעיה סגל בתוכנית "המקור" בערוץ 13. השידור, באדיבות בית המשפט העליון, גולל שוב את הכיעור הנצלני, את החמדנות, את ה"מגיע לנו" נטול הגבולות של המשפחה מבלפור; השלישית, ישיבת הממשלה שבה רומס אבי המשפחה את החוק בשירות אותו ה"מגיע לנו".
במערכה אחת, יאיר, בשנייה, כיכבה שרה ובשלישית בנימין. והתצריף הזה הוא בלפור במירעו. השפעת המשפחה על אבי המשפחה שהוא ראש ממשלת ישראל נידון באינספור כתבות ותחקירים. ניתן להדוף את הסיפורים האלה כרכילות, כניסיון לגרור את הפרטי לציבורי. אבל לא במקרה הזה. העדויות שנערמות, במשך שנים ועל ידי עשרות עדים, מבטלים מקריות, היטפלות זדונית או שקרית. שלושת האירועים האלה מלמדים שבראשות ממשלת ישראל עומדת משפחה. ובלשון המעטה ניטראלית, משפחה בעייתית ביותר.
5. סעיף הנבצרות בחוק יסוד: הממשלה הוא רזה, נטול קריטריונים ונטול סמכות להפעלתו. ב־2008 קבע בית המשפט העליון בעתירות להוצאת החשוד אהוד אולמרט לנבצרות שייתכנו נסיבות נוספות מלבד בריאות שעלולים להקים נבצרות. שנית, שהיועץ המשפטי לממשלה הוא המוסמך להכריז על נבצרות. לאחרונה, קירב המשנה לנשיאת בית המשפט העליון חנן מלצר את האופציה לראשו של נתניהו.
הנבצרות היא נשק יום הדין שבו המשפט מדיח זמנית את ראש הממשלה מתפקידו. שלשום דווח שבכיר במשרד המשפטים איים שנתניהו נמצא "כפסע בינו לבין הנבצרות". אלא שהנשק הגרעיני הזה לא נוסה מעולם על ראש ממשלה שמתפקד פיזית. הוא הופעל כשאריאל שרון לקה בשבץ מוחי. ואם היועץ יפעיל אותו עליו לקחת בחשבון את תרחישי היום שלמחרת. היימצא הליכודניק או הליכודניקית שיעזו לעמוד בראשות הממשלה? היבעיר נתניהו את הרחובות? ההיגיון הוא שמנדלבליט יתאפק לעת הזו וימתין לאפשרות של הקמת ממשלת גוש השינוי. אם אפשר לסיים את כהונת נתניהו מבלי הכרזת הנבצרות זה בהחלט עדיף. תמיד עדיף שהטבע (הפוליטי) יעשה את שלו מאשר הגרזן המשפטי.
