העליון התיר שידור חקירת שעיה סגל המנוח, כי "אין פגיעה בפרטיות"
העליון התיר שידור חקירת שעיה סגל המנוח, כי "אין פגיעה בפרטיות"
ביהמ"ש התיר לתוכנית "המקור" של רביב דרוקר לשדר את התיעוד המצולם מחקירתו של סגל במסגרת חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמה חודשים אח"כ הלך לעולמו. העליון את התיר שידור החקירה בנימוק שאין פגיעה במשפט נתניהו ויש עניין ציבורי והסכמת האלמנה
בית המשפט העליון, בהרכב שמרני במיוחד, דחה את בקשת ראש הממשלה, הפך את פסיקת המחוזי, והתיר לתוכנית "המקור" של רביב דרוקר לשדר את התיעוד המצולם (תמונות וקולות) מחקירתו של שעיה סגל המנוח. במסגרת חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו זומן סגל במהלך 2017 למסור את גרסתו, וחודשים מספר לאחר מכן נפטר. הבקשות לשידור החקירה התגלגלו בין הרכב שופטי נתניהו לבין שופט נוסף במחוזי, רפאל יעקובי, שדחה את הבקשה. היום (א') התיר אותה העליון, בפסק דין שכתב השופט נועם סולברג בהסכמת השופטים אלכס שטיין ויעל וילנר.
1. אין פגיעה בפרטיות
שידור התמונה המפורסמת של עפר נמרודי בולע נייר בחדר החקירות הוליד את תיקון החוק שאסר "תיעוד חזותי או קולי של חקירה". השופט סולברג תוהה: "מדוע בחר המחוקק לקבוע, שככלל, יאסר פרסומו של תיעוד חזותי או קולי של החקירה, בעוד דרכי תיעוד אחרות לא נאסרו בגדרו כל עיקר?". התשובה אינה נמרודי אלא בעיקר הדאגה של המחוקקים כי אנשי ציבור כמותם ייתפסו בקלקלתם.
התשובה הרשמית שנלקחה מבדיקת ההיסטוריה החקיקתית היא כמובן ש"'תוספת הצבע', או 'תוספת הקול', אינן תוספות בעלמא. ה'תוספות' הללו עשויות להביא לפגיעה קשה בכבודו ובפרטיותו של הנחקר".
והנימוק הזה נתקל בענייננו בבעיה: "הנחקר, שעיה סגל ז"ל", מספר סולברג, "אינו בין החיים, ואין אנו יכולים לשאלוֹ, אם פרסום התיעוד המבוקש יפגע בכבודו ובפרטיותו. אם הוא מתנגד לפרסום, או מסכים".
סולברג מסכים שהחוק שומר גם על כבודם של מתים, והוא מוסיף ושואל האם הפרסום הספציפי אכן פוגע בכבודו של המנוח סגל. ואת התהיות האלה הוא פותר בהסכמתה של האלמנה שרהל'ה סגל שאינה מתנגדת לפרסום. "משלא הותיר אחריו המנוח הוראות ברורות בעניין הזה, אין לנו אלא הודעה שמסרה לנו אלמנתו", קובע סולברג ומסכם: " כבודו ושמו הטוב של שעיה ז"ל לא יִיפּגעו כתוצאה מפרסום תיעוד החקירה".
2. יש עניין ציבורי בפרסום
לאחר דילוג על משוכת הפגיעה בפרטיות, עולה שאלת העניין הציבורי בפרסום. "נדרש להראות, כי יש עניין ציבורי בפרסום, וכי אין מדובר בדברי רכילות בעלמא", כותב סולברג. ומסקנתו היא שבהחלט קיים אינטרס ציבורי בפרסום. "עסקינן בחומרים הנוגעים להתנהלותו של ראש ממשלה מכהן, ליחסיו עם צוותו ויועציו", כותב השופט, "פרסום התיעוד החזותי והקולי יחשוף את התמונה במלואה, את טון הדיבור של החוקרים, את שפת גופם, את רמיזותיהם; גם תגובותיו של הנחקר ייחשפו לעין כל. יצפה הציבור בתיעוד מן החקירה ויתרשם, כחכמתו, מן הדרך שבה חקרה המשטרה את אחד העדים בפרשה".
3. אין אפקט מצנן
ולמשוכה הבאה: החשש מפני "אפקט מצנן", מכך שעדים פוטנציאליים יירתעו מלשתף פעולה עם חוקריהם, שמא גם חקירתם-שלהם תפורסם ברבים. סולברג נותן משקל רב לטיעון הזה, אבל מצמצם את משקלו בעניין סגל. "משקבענו, כי מבלעדי הסכמת הנחקר, או שארו, לפרסום – ספק רב אם בית המשפט יֵאות להתירוֹ – מצטמצם אפוא החשש מפני אותו 'אפקט מצנן'. זהו מצב הדברים בענייננו: הסכמת אלמנת שעיה סגל ז"ל לפרסום – ניתנה; הפגיעה בכבודו ובשמו הטוב – כמעט שאוינה; כך שלחשש מפני רתיעת עדים פוטנציאליים – לא באנו". כלומר, ככל שהעד בחיים, יהיה משקל רב להסכמתו, ואם יעבור מהעולם, יהיה משקל רב להסכמת שארו, וכך יצונן החשש מפני האפקט המצנן.
4. יש להתיר את ההדלפה
השלב הבא הוא טענת מתנגדי הפרסום: מכיוון שבהדלפה שהושגה באיסור עסקינן, כי חוטא יֵצא נשכר. סולברג מסכים כי "תופעת ההדלפות מחדרי החקירות ומן הדיונים הסגורים בפרקליטות – בזויה, יש להילחם בה ולמגרה". אבל הפעם הוא מאשר כי "אין אנו יודעים מהיכן הגיע התיעוד, מיהו זה אשר מסרוֹ; ולאיזה צד במשפט הוא 'שייך... בנסיבות הללו, אין אנו יכולים להצביע על 'המקור' שממנו דלף התיעוד אל 'המקור'".
5. אין השפעה על המשפט המתנהל
ולסיום שאלת ההשפעה על משפטו המתנהל של נתניהו. גם את המכשול הזה צולח סולברג בקלילות: "דבריו של סגל ז"ל לא יוגשו כראיה במשפט, ועל כן, כטענת המדינה, פוחת במידה ניכרת החשש מפני תיאום גרסאות והשפעה על עדים נוספים. ההליך השיפוטי אינו צפוי אפוא להינזק, נוכח פרסום התיעוד הקולי או החזותי של החקירה. בייחוד, כשפרסום תמלילי החקירה ברבים – לא נאסר כל עיקר".
את ׳המקור׳ ורביב דרוקר ייצג עו״ד זאב ליאונד.
