סגור

פרשנות
דרוש ייעול כולל של המגזר הציבורי

ביטול הכפילויות במשרדים הוא צעד ראשון אך לא מספיק בדרך לשימוש אחראי נכון בכספי ציבור

ביטול כפילויות בתוך המשרדים הממשלתיים הוא רק נדבך אחד באתגר האולטימטיבי של כל ממשלה מערבית: ייעול המגזר הממשלתי־ציבורי. לפי נתונים מעודכנים של קרן המטבע הבינלאומית (IMF), ב־2020, שנת משבר הקורונה שבה נאלצו הממשלות לקחת אחריות כבדה ביותר וחסרת תקדים על ניהול המשק – היקף ההוצאה הממשלתית הכוללת הגיע במדינות המפותחות לשיעור עתק של 47.4% במונחי תוצר, זאת לעומת כ־38% מהתמ"ג ב־2019. כלומר, כמעט כל דולר שני שיוצר במשק, יועד לכאורה לצריכה ציבורית. יתרה מזו, לפי אותם אומדנים של ה־IMF, בשנים הבאות השיעור הזה צפוי להתמתן אך כבר לא לחזור לרמות של ערב משבר הקורונה, לפחות לא בשנים הקרובות.
כפי שמדגישים כלכלני הארגונים הבינלאומיים, התועלת שיכול להניב מהלך של ייעול המגזר הציבורי וההוצאה הציבורית היא הגבוהה ביותר לעומת כמעט כל רפורמה מבנית אחרת
לכן הוצאה ממשלתית יעילה, תוך שימוש נכון ואחראי בכספי הציבור, היא ערך עליון ומשימה לאומית־ממשלתית חיונית. לא בכדי דו"חות ה־OECD רצופים בהמלצות הקשורות לייעול ההוצאה, לשימוש נכון בכלים ממשלתיים. הרי הדרך הקלה ביותר עבור ממשלה היא לקבוע כי מה שהיה הוא מה שיהיה, ואם יש גירעון אז מעלים מסים. אך ממשלות – בעיקר האחראיות – מבינות שהדרך הטובה היא דווקא הקשה: לבצע חריש עמוק ולמצוא את כל הגופים הכפולים והמיותרים, שלא מניבים שום ערך מוסף לציבור – ולבטלם. הכסף שנחסך ינותב בסוף למטרות ראויות שיקדמו את האזרחים או את הצמיחה של המשק. גופים כמו ה־OECD וה־IMF מפצירים בממשלות כמעט בכל דו"ח לעשות זאת. הרי זו משימתה האולטימטיבית של ממשלה: לתקצב פירושו לתעדף – לקבוע סדר עדיפויות.
אך יש בעיה עם המהלך המאוד מורכב הזה: יש לו מחיר פוליטי כבד. ברגע שראש ממשלה או שר אוצר מבקשים לעשות סדר או לחתוך בתחום כלשהו, מישהו תמיד יקום ויתנגד, לעתים גם באופן כוחני. זה עולה במנדטים ולכן פוליטיקאים נרתעים מביצוע מהלכים כאלה. כדוגמת יו"ר האופוזיציה בנימין נתניהו שבשנים האחרונות של הקדנציה כראש ממשלה רק פיזר ופיזר. וכפי שמיטיבים כלכלני הארגונים הבינלאומיים להדגיש, התועלת שיכול להניב מהלך של ייעול המגזר הציבורי וההוצאה הציבורית היא הגבוהה ביותר לעומת כמעט כל רפורמה מבנית אחרת.
ברור שחלק ניכר מההצעות יהיו חייבות לבוא בתוך חוק ההסדרים אחרת אין להן סיכוי להתממש. ובכל זאת, לנוכח האילוצים הפוליטיים ברור שגם בתוך חוק ההסדרים חלק מהמהלכים חסרי סיכוי.