"משמורת" יקרה, הצטרפי ל"הסדרי הראיה".
"משמורת" יקרה, הצטרפי ל"הסדרי הראיה".
הסדרי הראיה" חלפו מן העולם והולידו את "חלוקת זמני השהות". כעת מסתמן שבית המשפט המחוזי בתל-אביב ממשיך בתהליך בפרידה מהמונח "משמורת"
הפרקטיקה מחייבת כיום שלא להשתמש במונח הארכאי ויש יאמרו הפוגעני "הסדרי ראיה", וכן אנו מתחילים בפרידה מהמונח "משמורת", מונח שיש יאמרו ריק מתוכן כבר לפחות שלוש שנים.
כעת בית המשפט פסק זאת, במפורש, כמעט...
לאחרונה ניתן פסק-הדין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, עמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 13008-02-21 א' ק' נ' מ' ע' ק ' (נבו 18.05.2021), וכך נכתב מפי כב' השופט שוחט:
"הגיעה העת שהשיח המשפטי יכוון לאחריות ההורים – להבדיל ממשמורת – ולחלוקת זמני השהות. שיח משפטי ברוח זו, כך יש לקוות, יביא ל'הרגעת רוחות המלחמה' על המשמורת גם בהקשר של חזקת הגיל הרך. במסגרת הנורמטיבית הקיימת כיום, ראוי להימנע מקביעת הורה זה או אחר כמשמורן. תחת זאת יש לשאוף לכך, שההסדרים שנקבעים על ידי בית המשפט, בכל הנוגע לאחריות ההורית ולהסדרי השהות יהיו כאלה שיאפשרו את מימוש האחריות ההורית, שמבוטאת כיום במושג האפוטרופסות של שני ההורים, בצורה המטיבה ביותר, מבחינת טובתו של הקטין. במסגרת ההסדרים שייקבעו ייתן בית המשפט את דעתו, באותם מקרים בהם יהא נכון לעשות כן, על זהותו של מי מההורים כ"הורה אחראי" לקבלת אותן החלטות שהן "טפלות או אינהרנטיות" ושנוגעות לטיפול השגרתי והיומיומי בקטין."
פסקה זו המובאת בתחילת פסק הדין, החלק לו אנחנו עורכי הדין קוראים "רציו" (והסטודנטים למשפטים קוראים כדי להבין את "השורה התחתונה" לפסק-הדין כדי לא להידרש לקרוא את כולו).
האם צמד המילים "הסדרי ראייה" הופיע ב"שורה התחתונה" לפסק הדין? לא.
האם צמד המילים הופיע במקום אחר בפסק הדין? לא.
לא מדובר רק בסמנטיקה, מדובר בפרקטיקה.
מדובר בשינוי ממשי, מהפכה שנדמה כאילו התחילה בשינוי הסמנטי הזה אך למעשה החלה כבר לפני שנים, במלחמה על השוויון בהורות. אומרים שבמלחמה אין מנצחים, אבל הפעם היו אלו הילדים שניצחו. ילדים צריכים גם אבא וגם אמא, ולא "דוד" שיבוא ל"הסדרי ראיה" פעמיים בשבוע לכמה שעות.
המונח "הסדרי ראייה" חלף מן העולם. הילדים לא נמצאים בחזקה חלוטה אצל האם, כפי שהיה בעבר הלא מאד רחוק. זמני השהות של הקטינים מתחלקים בין הוריהם, ונוסיף על כך מהפרקטיקה כי היום על-פי רוב באופן שווה או כמעט שווה – שוויון זו המגמה המובהקת.
חזקת הגיל הרך שלפיה ילדים מתחת לגיל 6 נשארים בחזקת האם, גם היא עושה את צעדיה האחרונים בדרכה להיסטוריה. בפרקטיקה, היא כבר לא קימת וזאת למרות שביהמ"ש העליון חזר כמה וכמה פעמים בשנים האחרונות וגרס שהיא לא בוטלה. הלכה למעשה , חזקת הגיל הרך איבדה מכוחה ונשחקה עד דק.
פסק-דין זה שמצטרף לשורה של פסקי דין נוספים למעשה מעצבים את המגמה הקיימת בפרקטיקה מזה שנים לברירת מחדל של "משמורת משותפת" בין ההורים.
למעשה, בעת הזו הגדרת ההורה ה"משמורן" אינה בעלת משמעות פרקטית ומשמשת פעמים רבות כלי ניגוח והתנצחות מיותר בין ההורים בהליך הגירושין.
לכן, בשנים האחרונות כשנכנס לקוח או לקוחה ושואלים – אז מה ההבדל בין משמורת לחלוקת זמני שהות נרחבים? מה היתרון בכותרת ה-"משמורת" אם ממילא הזמנים מתחלקים? אין לנו תשובה טובה.
איך זה נראה בפרקטיקה?
מגיע לקוח למשרדנו להתגרש, לצדדים שלושה ילדים בני 8, 5 ו-3. הלקוח עזב את דירת המגורים של הצדדים, הילדים ממשיכים להתגורר עם האם. האב שכר דירה בקרבת מקום ומעוניין במשמורת משותפת שוויונית כך שהילדים ישהו עימו מחצית מהזמן.
ראשית, עת הצדדים נפרדים – אנו מגישים "בקשה לקביעת חלוקת זמני שהות זמניים": הילדים ישהו עם האב בימים שני ורביעי מסיום המסגרת החינוכית ועד להבאתם למסגרת החינוכית ביום שלמחרת, ובכל סופ"ש שני מיום שישי ועד ראשון בבוקר כאשר האב ישיב אותם למסגרות החינוך. זאת כשיום חמישי מתחלף לסירוגין בסופ"ש שהילדים לא שוהים עם האב. ממש באותו היום, הבקשה הזו הופכת ל"תביעה לחלוקת זמני שהות שוויונית" – לפי אותה חלוקת זמנים בדיוק. נניח ולאחר דיון בית המשפט הנכבד מקבל את בקשתו של האב וקובע את חלוקת זמני השהות כאמור לעיל.
בינתיים הצדדים ממשיכים להתדיין, יש הליך רכושי, תביעת מזונות, חולפים חודשים רבים... הצדדים התגרשו בבית הדין הרבני...וכך במשך שנה שלמה הילדים שהו עם אביהם מחצית מהזמן.
הסתיים ההליך הרכושי, הליך המזונות, ואז – מגישה האם בקשה שכותרתה "בקשה למתן החלטה בתביעת המשמורת". הרי כבר שנה שלמה שהילדים חולקים את זמנם חצי-חצי בין ההורים – הלא ברור שמדובר במשמרות משותפת!
מה אומר לנו בעצם בית המשפט הנכבד מפי כב' השופט שוחט? את מה שכבר ידענו ורק הופך את זה להלכה מחייבת: זה מיותר!
מדובר בקביעה שאין לה שום משמעות בפועל! הרי ברור שהאפוטרופסות לילדים היא של שני ההורים, ברור שההורים מקבלים החלטות "מהותיות" לילדים ביחד (איך ההחלטות מתקבלות זו כבר שאלה אחרת, אם בהסכמה או בויכוחים בלתי פוסקים, לבד או אצל מגשר או אולי בבית משפט...).
אבל – אי אפשר להחליט לבד על מעבר מגן חילוני לגן דתי, אי אפשר להחליט בכלל לבד על גן, גם לא על מעבר מגורים ובטח שלא על טיפול רפואי (למעט בעת אירוע חירום) או פסיכולוגי.
ברור שאם הילדים שוהים מחצית מהזמן עם כל אחד מההורים החלטות שהן אינן מהותיות ויומיומיות מקבל כל אחד מההורים מול הילדים בזמן שהם שוהים אצלו.
מדוע להידרש להליך משמורת?
במצב חלוקת זמני שהות כמו זה שתואר לעיל, שהוא המצב הדומה לרוב רובם של הזוגות המתגרשים כיום, לעיתים ללא יום חמישי מתחלף, לעיתים לא עד יום ראשון אלא עד מוצ"ש, אבל אלו הבדלים זניחים – חלוקת זמני השהות כמעט שוויונית בפועל.
ברור שמדובר במשמורת משותפת וכל עמידה דווקנית על קביעת האם כ"הורה משמורן", על אף קיומה של חזקת הגיל הרך – היא קביעה מיותרת שיש לה רק משמעות רגשית, הפוגעת בהורה שאינו משמורן ומחזקת את האגו של ההורה המשמורן (כמי ש"ניצח" בתביעת המשמורת).
בפן הרגשי – מדוע שהאם תהיה מוגדרת משמורנית אם הילדים נמצאים עם האב בדיוק באותה מכסת שעות? וגם אם הילדים נמצאים עם האם יותר זמן – האם מודדים יחסים לפי השעה? כיום אנחנו רואים גם מצבים הפוכים בהם הילדים דווקא מבלים יותר זמן עם אבות שפנויים יותר לעשות כן.
ומן הפן המשפטי – מדובר בהכרעה נורמטיבית שאין לה שום נפקות במציאות. לעיתים מדובר בהכרעה תיאורטית בלבד, אשר "עולה" לבתי המשפט הנכבדים בזמן שיפוטי יקר.
כיצד פסק הדין פוגש אתכם?
בתי המשפט אינם מכריעים רק בסכסוך שעומד לפניהם, "יכול הייתי לחתום את פסק הדין כאן ועכשיו" כותב כב' השופט שוחט לאחר שהכריע בעניין הצדדים העומדים לפניו. מדוע המשיך וכתב עוד שלושה עמודים של פסק-דין?
אחד התפקידים של מערכת המשפט הוא קביעת מדיניות ולמעשה גם "חינוך" הציבור.
איזה ציבור? ראשית, הציבור אליו היא פונה ישירות וקורא את פסיקות בתי המשפט – ציבור עורכי הדין. לנו, עורכי הדין, קוראים השופטים – התמקדו בעיקר. סיימו את המחלוקות ואל תיגררו לתביעות משפטיות על הגדרות תיאורטיות ומיותרות.
ובאמצעות עורכי הדין – מערכת בתי המשפט קוראת לכלל הציבור, ובענייננו המתגרשים, אתם – הנמיכו את להבות הסכסוך. חסכו זמן יקר, כסף מיותר, ובעיקר משאבים רגשיים שצריכים להיות מופנם למי שנמצאים בלב העניין – הילדים וטובתם.
