ההוצאה הממשלתית על מעונות יום: עשירית מה־OECD
ההוצאה הממשלתית על מעונות יום: עשירית מה־OECD
תמונת המצב שמפרסם מרכז טאוב מגלה שבישראל מספר גדול במיוחד של ילדים במעונות יום בהשוואה בינלאומית. הילדים שוהים בהם זמן רב, מה שלא בהכרח מיטיב איתם, במיוחד בהתחשב בהקצבה המגוחכת לילד ובמספר אנשי הצוות הנמוך
מספר הילדים בני 0־5 במסגרות חינוך בישראל הוא מהגבוהים במדינות המפותחות, ומספר השעות שאותם ילדים שוהים במסגרות אף הוא גבוה מהממוצע. אחד משלושה ילדים בני פחות משנה נמצאים בישראל במסגרות חינוך וזה ממקם אותה ראשונה ב־OECD. דווקא משום כך חמורים במיוחד הנתונים שלפיהם ההשקעה של ישראל בחינוך של ילדים בגיל הרך נמוכה במיוחד ועומדת בגילים 0־2 על 400 דולר לשנה, קצת יותר מעשירית מהממוצע ב־OECD. היחס של איש צוות אחד ל־5.5 ילדים הנהוג בישראל הוא הנמוך בין המדינות שנבדקו. ל־70% מהסייעות בישראל השכלה תיכונית ומטה.
כך עולה מנתונים שמפרסם היום מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל במסגרת "תמונת מצב המדינה 2021", קובץ של נתונים כלכליים וניתוח שלהם. את החוברת כתב נשיא מרכז טאוב, הפרופסור לכלכלה אבי וייס. הקואליציה החדשה מתכוונת להעביר את מעונות היום מאחריות משרד העבודה ורווחה למשרד החינוך, אך בלי תקציבים משמעותיים לא די בכך כדי לחולל את המהפכה הדרושה בחינוך הגיל הרך.
וייס מציין ש"להתפתחות בגיל הרך יש השפעה על ההישגים הלימודיים, המצב הכלכלי והבריאות בהמשך החיים". 56% - יותר ממחצית, מהילדים מגיל לידה עד שנתיים - נמצאים במסגרות חינוך לגיל הרך לעומת 35% בממוצע במדינות ה־OECD. זה ממקם אותה בצמרת הארגון לצד מדינות כמו לוקסמבורג וניו זילנד.
ישראל במקום הראשון בהשתתפות במסגרות חינוך של בני פחות משנה עם 31% מהילדים, לעומת 9% בלבד בממוצע במדינות ה־OECD. לא בטוח שזה נתון חיובי. סביר שהסיבה לכך היא חופשת הלידה המאוד קצרה בישראל. בשבדיה, שבה הורים זכאים ל־16 חודשים של חופשת לידה, 0% מהילדים בני פחות משנה נמצאים במסגרות חינוכיות ובפינלנד 1%.
שיעור בני 3־5 במסגרות חינוך עומד בישראל על 99%. לעומת 87% ב־OECD. והוא הגבוה ביותר במדינות המפותחות. סביר להניח שזה נובע בין היתר מהרחבת חוק חינוך חובה בישראל לבני 3 ומעלה.
וייס כותב שמספר השעות השבועיות שילדים בישראל נמצאים במעונות יום עד גיל 3 הוא בין 30־40. גם זה ממקם את ישראל בחלק העליון של המדינות המפותחות. ממוצע המדינות המפותחות עומד על 27 שעות שבועיות.
דווקא בגלל שכל כך הרבה ילדים בישראל שוהים במעונות יום כל כך הרבה שעות יש חשיבות מכרעת לאיכות החינוך במעונות וזו, מתברר, בעייתית ביותר. ישראל, כאמור מוציאה בממוצע על החינוך של ילד בגיל 0־2 סכום מביך של 400 דולר לשנה. זאת, לעומת ממוצע OECD של 3,900 דולר והיא מצויה במקום השני מהסוף בין המדינות המפותחות (מקסיקו במקום האחרון מוציאה רק 100 דולר לילד בשנה ולעומתה במקום הראשון שבדיה עם הוצאה של 14,300 דולר לשנה לילד). כשמדובר בגילאי 3־5 ההוצאה של ישראל לילד מביכה מעט פחות ועומדת על 4,300 דולר לשנה לעומת מוצע OECD של 5,800 דולר. זה ממקם אותה שביעית מהסוף, מתוך 23 מדינות.
וייס מציין ש"מחקרים רבים מצאו קשר חיובי בין איכות החינוך בגיל הרך ובין הישגי הילד בשלבים מאוחרים יותר בחיים: ככל שהיחס בין מספר הילדים למספר אנשי הצוות נמוך יותר וההשכלה של אנשי הצוות גבוהה יותר, כך יהיו הישגי הילד בבית הספר גבוהים יותר בממוצע". בישראל נמצא יחס של איש צוות אחד בממוצע במוסדות לגיל הרך לכל 5.5 ילדים, קרוב לכפול מיחס של 1:3 בממוצע במדינות האחרות שנבדקו. בדרום קוריאה למשל יש איש צוות לכל ילד וחצי, כלומר פי ארבע מישראל.
גם רמת ההשכלה הפורמלית של צוותי הגנים בישראל נמוכה בהשוואה למדינות האחרות שנבדקו. 39% מחברות הצוות הן בעלות השכלה תיכונית ומטה, שיעור כפול מהממוצע. הסיבה לכך היא פערי ההשכלה בין גננות ש־95% מהן אקדמאיות, לסייעות ש־70% מהן בעלות השכלה תיכונית ומטה.
