דעהלוד ממבט ראשון: פחד ואובדן ריבונות
דעה
לוד ממבט ראשון: פחד ואובדן ריבונות
המהומות הקשות שהתרחשו השבוע בלוד, בהן המון זועם ומשולהב המבקש לקדם את מדיניות חמאס, הם סימפטום לבעיה עמוקה בהרבה - מציאות בה ישראלים רבים לא יכולים לחיות את חייהם בארץ בבטחה
הדר מילר, תושבת העיר לוד, כותבת על התחושות הקשות בעקבות הפוגרום שהתרחש השבוע בעירה:
כבר 12 שנה שאני ומשפחתי, בה ארבעת ילדיי, גרים בעיר לוד, אוהבים את העיר הזו ומאמינים בה. המגורים והיישוב בה חשובים לנו. עד היום היה לנו כאן טוב ונעים, אבל בחודשים האחרונים אנחנו מתחילים להרגיש את הקושי. הבן שלי עבר לפני חודש תקיפה של שני נערים ערביים. מאז יש לו פחד להסתובב ברחובות, שזו תחושת ביטחון בסיסית שצריכה להיות לנער מתבגר, שרוצה ללכת לחברים או לתנועת נוער.
השבוע זו הייתה הסלמה קיצונית של המצב. אני מאד מקווה שזה היה השיא ושלא יהיה גרוע מכך. לא פשוט לחיות ככה. הילדים בפחד. היו הרבה רעשים של פיצוצים בלילה. יללות וסירנות. הילדים מודעים לסיטואציה ומול הפחד אנחנו מחבקים אותם ומתפללים.
אנחנו רוצים להאמין במדינה שלנו ובממשלה, שתטפל בדברים כמו שצריך. שהמשטרה תשיג הרתעה ושדברים לא יישנו. אנחנו סך הכל רוצים לגדל ילדים בשקט ובשלום. אולם כיום אנחנו חווים פחד ואובדן ריבונות. אלה שתי המחשבות היחידות שעוברות לי בראש, בזמן שאני חושבת על מה שהיה השבוע בעיר מגוריי לוד. לגור בעיר מעורבת זה אתגר, אך מה שקרה השבוע בלוד כמותו עוד לא היה.
שריפת בתי כנסת, מכינה קדם צבאית ותלמודי תורה, וכן שריפה של סמלי שלטון דוגמת בניין העירייה, מוזיאון הפסיפס החדש וגם תחנה המשטרה, הם רק קצה הקרחון של מה שקרה כאן. כשמוסיפים לכך את עשרות המכוניות שהוצתו ונרגמו באבנים ואת קבוצות הסטודנטים שחזרו לביתם עם פלוגות מג"ב, מבינים שמשהו רע קורה בלוד. לוד היא מיקרוקוסמוס למה שקורה לצערנו בכל רחבי הארץ.
לא מדובר בקומץ אנשים, כפי שניסו למזער בתקשורת. אלא בהמון זועם ומשולהב, שמבקש לקדם את מדיניות חמאס כאן בערים המעורבות וכל זאת על חשבון הילדים שלנו. לצערנו, מאז אירועי השבוע תושבים מפחדים לצאת לרחוב, או סתם ללכת עם ילדיהם לגינה. מדובר בכאוס מוחלט. מדינת ישראל חייבת לשים לכך סוף.
השבוע לוד נראתה כמו אחת מהעיירות היהודיות בליל הבדולח. מדינת ישראל חייבת לנקוט ביד קשה נגד אותם מחבלים. יש למדינה את החובה להעמיד לדין את הפורעים - ולא את מי שביקש להגן על עצמו, כמו חבר יקר שלנו בגרעין, שהיה צריך להגן על עצמו וכרגע נמצא במאסר. משטרת ישראל וכוחות הביטחון התעכבו זמן ארוך והיה צורך בהגנה עצמית והגנה על חיי תושבים וזו הייתה התוצאה.
לוד היא סמל לאופן הטיפול בבעיית הריבונות
אדגיש, כי אני רואה ערך עליון במגורים בעיר מעורבת. גם החנות בה אני עובדת, אופטיקנט, נמצאת בקניון קריית הממשלה ברמלה, שגם נמצאת בעיר מעורבת. למרבה הצער גם מחוץ לה התרחשו מהומות עצומות השבוע.
מאות אלפי ישראלים גרים בערים במרכז הארץ והמציאות בה אנו לא יכולים לחיות את חיינו בביטחה, היא לא נורמלית. מדינת ישראל מתגאה תמיד בצבא שלה ובהחלט יש על מה להתגאות. אך בטיפול בבעיות הריבונות בשטח, היא נופלת שוב ושוב. לוד היא רק סימבול לכך.
על נבחרי הציבור שלנו לשנס מותניים, להחזיר את הביטחון לכלל ערי ישראל, כולל בירתנו הנצחית ירושלים. כי גם לנו, תושבי הערים המעורבות, מגיע לחיות חיים שלווים.
הדר מילר היא תושבת לוד, בעלת חנות אופטיקנט בקניון קריית הממשלה ברמלה
