דעהדרושה תרבות מיקוח חדשה מול ארגוני העובדים
דעה
דרושה תרבות מיקוח חדשה מול ארגוני העובדים
אי אפשר להיתמם: כדי לאפשר תרבות מיקוח חדשה יש צורך גם בהגבלת זכות השביתה של שירותים חיוניים, ובהגדרה ברורה של הסיבות והנושאים שבגללם ניתן לפתוח בסכסוך עבודה. ההגבלות הן כללי משחק הכרחיים
במגזר הפרטי יודע ארגון העובדים שהוא עלול לנצח ניצחון פירוס. שכן אם הוא ידחף את ההנהלה חזק מדי, הרי שהחברה תהיה הפסדית ותפשוט את הרגל. לעומת זאת, במגזר הציבורי ארגון העובדים לא חושש להפעיל לחץ לא מתון עד להשגת דרישותיו המלאות. הדרך לפתרון האתגר הזה עוברת בשורה של שינויים מבניים שהמליץ עליהם ה־OECD בדו”ח על ישראל שפורסם אתמול. אך בצעדים כאלו אין די, יש צורך בהפנמה וביצירה של תרבות מיקוח חדשה, המבוססת על ערכים משותפים של שיפור איכות השירות הציבורי והדאגה לזכויות העובדים.
המלצות ה־OECD לשיפור מבנה השכר במגזר הציבורי ולשינוי מערכות המיקוח בישראל ניתנות בזמן הטוב ביותר לציבור הישראלי, שכן בעקבות הכאוס הפוליטי והיעדר התקציב יש כעת שורה של הסכמי שכר פתוחים. העיקרי שבהם הוא הסכם מסגרת לעובדי המדינה עם ההסתדרות הכללית, שמשפיע על שאר ההסכמים.
מבנה השכר בשירות הציבורי בישראל מיושן, כמעט לא ניתן לתגמל עובדים מצטיינים והאפשרות להתחרות בשכר במגזר הפרטי מוגבלת מאוד. התכונות הללו קשורות באופן הדוק לכוחם העצום ולאופן התנהלותם של ארגוני העובדים בישראל. אלה נוקטים בנשק ההשבתה והעיצומים באופן תדיר ומהיר מדי בהשוואה בינלאומית.
המלצות ה־OECD חותרות לייצר אמון בין ארגוני העובדים לבין נציגי המדינה על ידי הקמה של מוסדות לגישור ויישוב סכסוכים שיאפשרו לנהל דיון ענייני לפני הבחירה בשביתה כללית.
אך אי אפשר להיתמם, כדי לאפשר לתרבות מיקוח חדשה כזו לצמוח כאן, יש צורך גם בהגבלת זכות השביתה של שירותים חיוניים, בהגדרה ברורה של הסיבות והנושאים שבגינם ניתן לפתוח בסכסוך עבודה. ההגבלות שמציע ה־OECD על ארגוני העובדים הן כללי משחק הכרחיים שיאפשרו לאזרחי ישראל ליהנות משירותים ציבוריים באיכות הגבוהה ביותר.
