דעהלשנות את לימודי הערבית בבתי הספר
דעה
לשנות את לימודי הערבית בבתי הספר
לימודי השפה הערבית מסתיימים בסוף כיתה ט'; הרוב הגדול שוכח הכל ורק מיעוט קטן של תלמידים ממשיך ללמוד ערבית לבגרות; כך מדינת ישראל מוציאה מדי שנה כסף רב על לימודים לא יעילים ולא גורמת לשינוי חיובי בפועל בין האוכלוסיות היהודית והערבית
מה מלמדים ומה לא מלמדים בבתי הספר העבריים, שרלוונטי לאוכלוסייה הערבית בישראל? בכיתות ז'-ט' מלמדים רק בחלק מבתי הספר את השפה הערבית. ובכן מלמדים, אבל האם היהודים לומדים את השפה הערבית? מחקרים לאורך השנים מראים שלא.
לימודי השפה הערבית מסתיימים בסוף כיתה ט'; הרוב הגדול שוכחים הכול, ורק מיעוט קטן של תלמידים ממשיכים ללמוד ערבית לבגרות. מדינת ישראל מוציאה מדי שנה כסף רב מאד, על לימודים שלרוב אין בהם ערך רב.
ביולי 2018 פרסם מרכז המחקר והמידע של הכנסת נתונים על לימודי הערבית לבגרות במגזר היהודי. מהנתונים עולה כי "בשנת 2016 נבחנו בבגרות בערבית 3,071 תלמידים בחינוך העברי, כ-90% מהם ברמה של 5 יחידות לימוד [10% ברמה של 3 יחידות]". אולם אלו מהווים רק 4% מכלל לומדי הערבית בחטיבת הביניים, ורמת הידע שלהם אינה גבוהה. כך עשרות מיליוני שקלים נזרקים לרוח.
ישנן שתי סיבות עיקריות לכשלון: שתי האוכלוסיות, היהודית והערבית, כמעט שאינן נפגשות. הסיבה השנייה היא שתלמידים יהודיים רגילים שלא להזדקק לערבית, שכן כל התלמידים הערביים דוברים עברית ברמות שונות.
בתקופה האחרונה עם פרוץ מבצע "שומר החומות", נקלענו למצב חדש ביחסים שבין יהודים לערבים בתוך ישראל. האירועים הקשים מנשוא שאירעו ביישובים רבים, מחייבים חשיבה חדשה על מה שקורה בבתי הספר היהודיים והערביים, על איך הופכים את החינוך לכלי לשיקום מערכת היחסים בין האוכלוסיות. המשך לימודי הערבית בקרב היהודים במתכונתה הנוכחית הוא איוולת. יש ליצור מערך לימודי שונה לגמרי וכבר בשנת הלימודים תשפ"ב. עם זאת צריך להבהיר שאין סימטריה בין החינוך העברי והחינוך הערבי בעניין לימודי השפות של המגזר האחר. בעוד שהערבית ליהודים היא בעיקרה לא מוגדרת כחובה, שכן הם נמצאים במדינה ששפתה המדוברת העיקרית היא בעיקר העברית וכך היא מתנהלת - העברית לערבים היא בעלת חשיבות עליונה ויש להשקיע בה מעל ומעבר לנעשה עד כה.
מה שנדרש לעשות במגזר היהודי, בכל בתי הספר של החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי הוא לקיים פעילות חינוכית שתקרב בין שני המגזרים. במגזר היהודי יש לעשות אִתחול מחודש של השעות המוקדשות לערבית, ולהפוך אותן להיכרות עם החברה הערבית ובקיצור – "היכרות".
מטרות החינוך הישראלי בחוק החינוך הממלכתי 2000 מציגות את הערכים הללו, שמחייבים את שני המגזרים: "לחנך אדם להיות אוהב אדם [...] ולפתח יחס של כבוד לזכויות האדם, לחירויות היסוד, לערכים דמוקרטיים, לשמירת החוק, לתרבותו ולהשקפותיו של הזולת, וכן לחנך לחתירה לשלום ולסובלנות בין בני אדם ובין עמים". אבל מטרה מס' 11 אומרת דברים מפורשים, והיא מכוונת אל החינוך העברי: "להכיר את השפה, התרבות, ההיסטוריה, המורשת והמסורת הייחודית של האוכלוסייה הערבית ושל קבוצות אוכלוסייה אחרות במדינת ישראל, ולהכיר בזכויות השוות של כל אזרחי ישראל".
ללמד מורכבות פוליטית
המעבר מלימוד השפה הערבית ל"היכרות" עם החברה הערבית, ברוח מטרת החינוך מס' 11, צריך להתבצע על ידי המורות והמורים לערבית, מורי האזרחות וכל מי שמסוגל לכך מקרב ציבור המורות והמורים. התכנים אמורים להכיל את ההיכרות עם החלקים השונים של החברה הערבית בישראל; את מעגל השנה המוסלמי; את אורח החיים היומיומי; התרבות; הקוראן והאמונות הדתיות; המצב החברתי, הכלכלי וההשכלתי; המורכבות הפוליטית; הסיבות למהומות חודש מאי 2021; ועוד. בכל הנושאים הללו צריכות להופיע מילים רלוונטיות בערבית.
אולם מרכיב מרכזי בַשינוי צריך להיות מפגש בין בתי ספר "תאומים" – ערבי ויהודי. המפגש בין בתי הספר אינו אמור להיות חד-פעמי אלא מתמשך, בכדי ליצור קשרים ברמה אישית. הניסיונות השונים בעבר הראו שמפגשים חד-פעמיים הופכים מהר לזירת התנצחות, ותוצאתם – התגברות האיבה.
השינוי הנדרש כאן הוא בעל חיוניות רבה, דחוף מאד וקריטי לעתידה של מדינת ישראל. זהו שינוי שיש בו סיטואציית win-win: נפרדים מפעילות כושלת לטובת משהו שחייבים לתת לו סיכוי.
אברהם פרנק הוא בעל תואר שלישי בחינוך לאחר שהיה מנהל תיכון בעברו
עלי זחלקה שימש עד לפני שנים אחדות כמנהל בית ספר יסודי במשך כ-40 שנים
