גם הקרב סביב החיסונים התברר כנשק פוליטי
גם הקרב סביב החיסונים התברר כנשק פוליטי
בניגוד לטענות של אדלשטיין ונתניהו מתברר כי לא היה צורך בקופסת קורונה חדשה כדי לממן 16 מיליון חיסונים חדשים – וגם לא היה צריך להאשים את גנץ בטרפוד המהלך. איך נמצא התקציב לחיסונים?
1.
על האופן שבו ראש הממשלה בנימין נתניהו ואנשיו משתמשים בתכסיסים מפוקפקים כדי להפיק רווח פוליטי – כאשר גם בריאות הציבור הופכת לכלי משחק – אפשר ללמוד מפרשת החיסונים. בשבוע שעבר תקף שר הבריאות יולי אדלשטיין את השר בני גנץ וטען שהוא "מבצע פשע בבריאות אזרחי ישראל ומעמיד בסכנה את יכולתה של ישראל לקבל חיסונים".
בהודעה, שהיתה חריגה בלשונה הבוטה, אדלשטיין האשים את יו"ר כחול לבן במותם של ישראלים. כאילו גנץ הוא האחראי לכישלון בניהול המשבר וליותר מ־6,000 המתים מהקורונה, ולא אדלשטיין ונתניהו עצמם.
למעשה, שום דבר לא קרה מאז האשמות אדלשטיין, והנה השבוע נחתם הסכם עם חברת פייזר לאספקת מיליוני מנות חיסון נוספות.
אתמול הכריז נתניהו כי סיכם עם ראשי פייזר ומודרנה על רכישת 16 מיליון חיסונים. "אנחנו נערכים למבצע חיסונים נוסף בעוד שישה חודשים, אז תכינו את הכתפיים וגם את הילדים משום שלהערכתנו עד אז יהיו חיסונים מאושרים לילדים", אמר נתניהו.
איך זה קרה? הרי אדלשטיין (יש להניח שבידיעתו של נתניהו) טען בנחרצות שגנץ עוצר את התקציב לחיסונים, אז איך החוזה יצא לפועל?
2.
מתברר כי כדי לקבל מקור תקציבי לרכישת החיסונים היה צריך לפתוח "קופסת קורונה" חדשה (לכאורה). גנץ התנגד לפתיחת אותה קופסה, שהיתה מאפשרת לנתניהו ואדלשטיין להמשיך לבזבז כספי ציבור לצורך המשך קמפיין הבחירות. בדיעבד התברר כי גם אם גנץ היה מסכים לפתוח עוד קופסת קורונה אי אפשר היה לעשות זאת בגלל מגבלות חוקיות. החוק קובע כי לצורך פתיחת קופסה תקציבית נוספת נדרש אישור של ועדת הכספים, שכידוע לא קיימת בימים אלה. כלומר, שמו של גנץ שורבב מסיבות פוליטיות בלבד.
אז איך בכל זאת ישראל חתמה על ההסכם? במשרד האוצר הסבירו כי ישנם עודפים רבים בקופסת הקורונה הקיימת (למרות שלפני הבחירות נתניהו אמר שהוא רוצה להעביר עוד 15 מיליארד שקל כי נגמר הכסף). באוצר התנגדו ליוזמה של נתניהו להוציא 3.5 מיליארד שקל כדי לרכוש כ־40 מיליון מנות חיסונים, וסברו כי ניתן להסתפק בחצי מהסכום לכל היותר.
יתרה מזו, באוצר התעקשו כי כל הסכם נוסף עם פייזר יכלול סעיף שלפיו החיסונים הבאים שישראל תקבל יהיו בגרסאותיהם המעודכנות במקרה של וריאנטים שאינם נכללים בגרסה הנוכחית. במשרד הבריאות הסבירו כי אין אפשרות להתחייב לדבר כזה.
3.
אז מה נחתם בסוף? נחתם הסכם הרבה יותר הגיוני וסביר. ההסכם חושף כי נתניהו ואדלשטיין ניסו, ולא בפעם הראשונה, להשתמש באופן ציני ביבוא של עשרות מיליוני חיסונים מיותרים ככלי פוליטי, שכן היה אפשר להסתפק בחצי מזה. ל"כלכליסט" נודע כי "רק" 1.3 מיליארד שקל תוקצבו על ידי האוצר להמשך רכש החיסונים ולא 3.5 מיליארד שקל כפי שביקשו נתניהו ואדלשטיין. ישראל תרכוש "רק" 16 מיליון חיסונים ולא כ־40 מיליון. וכמובן, הסכומים אכן כוללים את האופציה לעדכון גרסה במקרה של וריאנטים חדשים.
הסכום, 1.3 מיליארד שקל, אינו אקראי. לפי החוק, ניתן להעביר עודפים מסעיפים אחרים אל סעיף הבריאות עד 10% מגודל הסעיף. על פי נתוני האוצר, החלק של הקופסה לבריאות הוא 11 מיליארד שקל (כלומר אפשר להעביר אליו עד 1.1 מיליארד שקל).
כמו כן, מתוך הסטות פנימיות בסעיף הבריאות יועדו 200 מיליון שקל נוספים לרכש חיסונים, כך שהואצר העביר 1.3 מיליארד שקל.
בנוסף, ישנם 500 מיליון שקל שהגיעו ממשרד הבריאות. לא מסל התרופות אלא ממכירת ציוד (מנשמים מיותרים שנקנו בתחילת התפרצות הקורונה, גם אז ללא הרבה היגיון). עוד נודע כי אותה "אופציה" לרכישת גרסאות מעודכנות לחיסון איננה מחייבת תקצוב.
וזה לא שמדינת ישראל נותרה היום ללא חיסונים. עד כה כ־27 מיליון חיסונים משלוש החברות (פייזר, מודרנה ואסטרה זנקה) תמורת 2.6 מיליארד שקל. 5.4 מיליון ישראלים קיבלו כ־10 מיליון מנות (כולן של פייזר שכן הוחלט על אי שימוש בשאר החיסונים), כלומר יש עודף של כ־17 מיליון חיסונים. שיעור המחוסנים במנה שנייה התייצב על 58% מהאוכלוסייה וכמעט לא השתנה זה כחודש.
4.
"חגיגת החיסונים", שכבר קיבלה גוון פוליטי מובהק שאף הספיק לחדור גם אל טקס הדלקת המשואות, מעוררת חששות בקרב בכירים במערכת הבריאות, חלקם עדיין עובדים במשרד אך חוששים לדבר בגלוי וחלקם פרשו לאחר כניסתו של אדלשטיין למשרד. אותם מומחים עודדו חיסונים אך כעת מרימים גבה סביב שני אירועים הקשורים להמשך המבצע: האחד, האמירה של מנכ"ל פייזר אלברט בורלא לפיה יש צורך במנת חיסון שלישית ("בוסטר"); השני, חיסון של ילדים עד גיל 15 (כרבע מאוכלוסיית ישראל). אותם בכירים תהו מאין הגיע בורלא למסקנה שיש צורך במנה שלישית שהרי טענה כזו צריכה להיות מבוססת מחקרית אך לא התפרסמו מחקרים כאלו.
5.
לגבי חיסון ילדים, הרגישות גדולה יותר. אחד הבודדים שמוכן להשמיע קול הוא פרופ' רצף לוי מבית הספר לניהול של אוניברסיטת MIT, אחת היוקרתיות בעולם. לוי, חבר מועצת החירום הציבורית למשבר הקורונה, מתמחה בחקר ביצועים ובמודלים לניהול סיכונים ואופטימיזציה של מערכות והתמחה במערכות הבריאות. הוא משמש גם כיועץ למספר מדינות בארה״ב בנושאי בריאות בתקופת הקורונה.
"נשמעות טענות שיש סיכון גדול לילדים אבל הנתונים מדברים אחרת, בכל העולם וגם ישראל", אומר פרופ' לוי בשיחה עם "כלכליסט". "ישנם מקרים מאוד נדירים של מחלה קשה של ילדים בגלל הקורונה, וברובם הם מסתיימים ללא פגיעה ארוכת טווח. רוב הילדים שנפגעו קשה סבלו ממחלות רקע קשות. למעשה, הסיכון לילדים משפעת הוא הרבה יותר גבוה".
לוי, שהתחסן בעצמו ותומך בחיסונים בכלל ובחיסון לקורונה בפרט, ציין כי בניגוד להצהרות של משרד הבריאות, באתר של ה־FDA עצמו הודגש כי החיסון של פייזר הוא לשימוש חירום ואינו מאושר (Unapproved). באתר נכתב גם כי כל מחוסן צריך לקבל מידע, לרבות דף המידע המציג את אופי הנסיוני של אותו חיסון, את היתרונות והחסרונות שלו, כולל מתן זכות סירוב. "ישנה הסתרה אקטיבית", אמר לוי. "אפילו מנכ"ל פייזר בעצמו ציין כמה וכמה פעמים את האופי הנסיוני של החיסון".
לוי הדגיש כי הוא תומך בחיסון למבוגרים: "היה תהליך מזורז אבל מוצדק באוכלוסייה בסיכון. אבל אין הצדקה לילדים שכן מדובר בחיסון שלא נבדק עד הסוף. אין בזה צורך וזה מאוד לא מקובל. אולי יש כאן מניעים אחרים כמו התחייבות חוזית. למה לתת חיסון נסיוני לילדים, שברור שאינם בסיכון משמעותי. משרד הבריאות טען שיש ילדים שחלו קשה בקורונה. בדיעבד התברר שמדובר בילדים שעברו תאונה לדוגמא ונמצאו מאומתים לנגיף. מספר הילדים שהיו חולים קשים בקורונה בינואר היה חד ספרתי. לעומת זאת, בינואר 2020 היו 58 ילדים חולים קשים משפעת, בהם גם מונשמים. התפוסה במחלקות פנימיות ילדים בינואר 2020 הייתה 123%. השנה לא היתה שפעת, אבל ממשיכים לטעון שצריך להגן על הילדים. למה? אם בעוד שנה או שנתיים נגלה שהחיסון בטוח לילדים אז יתכן שאני אתמוך בו".
6.
האירועים של השבועות האחרונים סביב תקציב החיסונים והמשך חתימת החוזה עם פייזר (גם הפעם סודי לחלוטין) הם משמעותיים, סמליים ואסור שיעברו על סדר היום. מהרגע הראשון נתניהו דרש לייחס את כל מבצע החיסונים לעצמו. אבל הסתרה והשחרה של ההסכמים, של התקציבים, של התנאים ושל הדיונים המקצועיים סביב המספרים והנתונים פוגעות באמינות הממשלה.
"יש דיבורים בעלמא והסתרת מידע ובסופו של דבר הכל יחזור כבומרנג", אמר פרופ' רצף לוי. "ברגע שהממשלה תאבד את האמון, שום מדיניות ציבורית לא תעבוד. כל ביקורת שאתה משמיע על המדיניות הופכת אותך למתנגד חיסונים. הם שופכים את התינוק עם המים ואני מוטרד מזה".