דעהשני המעמדות של הכלכלה המקומית
דעה
שני המעמדות של הכלכלה המקומית
הקורונה הזכירה לנו שמדיניות כלכלית שמתמקדת רק בפיתוח סקטורים חדשניים מזניחה את האינטרסים של חלק גדול מתושבי הפריפריה. יש לקוות שהממשלה החדשה תפעל לקידום הסקטורים המסורתיים בפריפריה על ידי קידום הכשרות מנהלים והכשרות מקצועיות
אם יש דבר אחד שמגפת הקורונה לימדה אותנו על הכלכלה המקומית בפריפריה זה שתושביה נחלקים לשני מעמדות: נייחים וניידים. הנייחים הם למעלה מ-90% מתושבי הפריפריה העובדים בסקטורים המסורתיים: תעשייה, מסחר, חקלאות, שירותים.
אלו עובדים שנדרשו ונדרשים להתייצב למקום עבודתם פיזית מדי יום, ולכן זקוקים למקומות עבודה ליד הבית. הניידים הם יתר האוכלוסייה, פחות מ-10% מהתושבים, העובדת בסקטורים מתקדמים (בעיקר הייטק), שיכולים לעבוד מרחוק בשל מאפייני העבודה הגמישים של סקטורים אלו.
בעשור האחרון קודמו תוכניות אסטרטגיות רבות לפיתוח כלכלי של אזורים שונים בפריפריה החברתית והגאוגרפית, הנשענות על תורת ה"קלאסטרים" – תפיסה לפיה יש להשקיע בסקטורים חדשניים ספציפיים כדי לפתח את הכלכלה המקומית. באופן זה בירושלים הושקעו תקציבי עתק בפיתוח ההייטק והביוטק; בקריית שמונה הושקעו תקציבים גדולים בפודטק; בנגב המערבי – באגריטק, והרשימה עוד ארוכה. ההנחה מאחורי השקעות אלו היא שהסקטורים החדשניים ישמשו קטרי צמיחה לשאר הסקטורים, באופן שייטיב עם כלל תושבי הפריפריה. לשם המחשה, בשנים 2020-2005 הושקעו בסקטורי ההייטק בירושלים כ-800 מיליון שקל לפי היגיון זה.
האם זו הגישה הנכונה לפיתוח הפריפריה? מחקרים אמפיריים בתחום הכלכלה האורבנית שנערכו בשנות ה-90 וה-2000 בארצות הברית ובאירופה לא מותירים מקום רב לאופטימיות. מחקרים אלו הראו שהשקעה של המדינה בסקטורים ספציפיים, חדשניים ככל שיהיו, גורמת לדחיקה החוצה של סקטורים אחרים ולפגיעה בהם, כך שבשורה התחתונה מצבם הממוצע של התושבים המקומיים, ובייחוד אלו הנייחים, לא מוטב ואף נפגע. הסיבה לכך כפולה: המשאבים שמנותבים רק לסקטורים ספציפיים גורמים להזנחת הצרכים של הסקטורים האחרים, ובמקביל מגבירים את התחרות על המשאבים הקיימים (תשתיות, הון אנושי וכדומה). הבעיה במצב זה היא שהפגיעה בסקטורים המסורתיים פוגעת במשרות איכותיות לאוכלוסייה הנייחת, בעוד צמיחה של סקטורים חדשניים לא בהכרח קשורה להטבה עם האוכלוסייה המקומית. לשם המחשה, פחות מ-50% מהמועסקים בתעשיית ההייטק בירושלים הם תושבי העיר.
מגפת הקורונה והשלכותיה הזכירו לנו עד כמה מצב זה בעייתי. לאוכלוסיות הנייחות אין אלטרנטיבות – הכישורים, הציוד הקיים ברשותן והאוריינות הטכנולוגית שלהן לא מאפשרים לחלק ניכר מהן להשתלב בהייטק או להתנייד מרחקים ארוכים למקום עבודתן. לכן פגיעה במקומות העבודה בסקטורים המסורתיים היא פגיעה ישירה באוכלוסיות אלו. לעומתן, לאוכלוסיות הניידות יש שלל אלטרנטיבות – האנשים המשתייכים לאוכלוסיות אלו יכולים לעבוד בשלל חברות הטכנולוגיה שמוקמות בפריפריה בסבסוד מכובד של המדינה, או לחלופין לעבוד מרחוק בחברות טכנולוגיה במרכז הארץ. אם איתרע מזלם והם לא הצליחו למצוא מקום עבודה, הכישורים שלהם וההשכלה שלהם מאפשרים להם לעבור למרכז ולהתפרנס בכבוד.
הקורונה, אם כן, סיפקה לנו הזדמנות מצוינת לחשוב מחדש על האסטרטגיה שננקטה עד היום לפיתוחה הכלכלי של הפריפריה. על ידי חידוד הפער בין הנייחים לבין הניידים, הזכירה לנו הקורונה שמדיניות כלכלית שמתמקדת רק בפיתוח סקטורים חדשניים מזניחה את האינטרסים של חלק גדול מתושבי הפריפריה, וייתכן שאף פוגעת בהם. אם נקודת המוצא שלנו היא שמטרת פיתוחה הכלכלי של הפריפריה היא שיפור רמת חייהם של כלל תושביה, דרך גידול בהכנסה הממוצעת שלהם, הרי שהאסטרטגיה הרצויה היא ברורה: במקום טיפוח סקטורים מצומצמים, יש לתת סיוע רחב לכלל הסקטורים, שיאפשר יצירת מקומות עבודה איכותיים ומגוונים שבהם תוכל האוכלוסייה המקומית, על כל גווניה, להשתלב.
יש לקוות שהממשלה שזה עתה הושבעה תפעל ברוח זו לקידום הסקטורים המסורתיים בפריפריה: על ידי קידום הכשרות מנהלים והכשרות מקצועיות, סיוע בהתגברות על פערי הידע הנדרש להטמעת חדשנות, הקלה בנטל הרגולטורי וסיוע בנגישות למימון.
יואש פלמור הוא מנכ"ל ארגון "קונסול – מאיצים עסקים", המסייע לעסקים בגודל בינוני בפריפריה החברתית של ישראל להגדיל פריון, להטמיע חדשנות ולשפר את כושר התחרות שלהם
