דעהלממשלה החדשה אסור לשכוח את ילדי החינוך המיוחד
דעה
לממשלה החדשה אסור לשכוח את ילדי החינוך המיוחד
כל ילד חינוך מיוחד, גם בתפקוד בינוני או בסיסי, זכאי לקחת חלק בשילוב במסגרות רגילות. רגע לפני השבעת ממשלה חדשה, אצא כאן בקריאה לשרי הרווחה, האוצר, החינוך והבריאות החדשים: לא לשכוח את ילדי החינוך המיוחד! לזכור את חשיבות שילובם, להבין את האתגרים בתהליך ולסייע ככל הניתן
מדינת ישראל שוב נמצאת רגע לפני השבעת ממשלה חדשה וחלוקת תיקים לשרים חדשים, אך האתגרים והמשימות אשר עומדים בפני נבחרי הציבור לא השתנו. בטור זה, אני קוראת לשרי הרווחה, האוצר, החינוך והבריאות - לא לשכוח את ילדי החינוך המיוחד! לזכור את חשיבות השילוב של ילדי החינוך המיוחד במסגרות החינוך הרגילות, להבין את האתגרים בתהליך השילוב ולסייע ככל הניתן.
כאשר דנים בנושא השילוב של ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות רגילות, חשוב להבין שלא מדובר בשילוב כמטרה, אלא כאמצעי להקניית כלים לעצמאות תפקודית בחייהם הבוגרים של בעלי הצרכים המיוחדים. שילוב אמיתי של אנשים עם צרכים מיוחדים מתרחש בדרך כלל בגיל בוגר לאחר מסגרות החינוך המיוחד, והשירות צבאי/לאומי. לכן, חשוב לתת מענה לכל הצרכים החשובים לחייהם הבוגרים בשלב מוקדם של ההתפתחות. שילוב מגיל צעיר של ילדי החינוך המיוחד במסגרות רגילות, מאפשר למידת מיומנויות ADL (המכונות גם 'מיומנויות יום ליכולת ומסוגלות עצמית'), שיסייעו להם להתנהל כאנשים בוגרים עצמאיים ומתפקדים; להשתלב בקהילה, לנהל משק בית, לחיות חיי חברה ולהשתלב בה, לקיים מערכות יחסים זוגיות ועוד.
לפי "חוק החינוך המיוחד" ועקרון "טובת הילד", כל ילדי החינוך המיוחד זכאים להיות משולבים במסגרות רגילות, כך שיוכלו לגדול, להתפתח, ללמוד ולשהות בסביבה טבעית ובמחיצת בני גילם. השילוב מאפשר לילדי החינוך המיוחד לחקות באופן טבעי התנהגות נורמטיבית של ילדים אחרים, לפתח עירנות לסביבה, ללמוד להתמודד עם קשיים ולשכלל את מיומנויות היוזמה והתקשורת. יחד עם זאת, קיים פער בין אידיאל ׳חוק החינוך המיוחד׳ לשילוב לבין המציאות בשטח. לא לכל ילדי החינוך המיוחד יש את היכולת ללמוד באופן טבעי ולהתאים עצמם לסביבות למידה שונות, חלקם זקוקים לתיווך ולהסברים חוזרים ונשנים כדי ללמוד התנהגות חדשה. לעתים בשל חוסר מענה לצרכיהם המיוחדים וחוסר בסיוע חיצוני, הם לא מקבלים את התיווך והכלים המתאימים כדי להצליח להשתלב וללמוד.
חוסר במשאבים, כוח אדם ומוטיבציה
הקשיים המשמעותיים ביותר בשילוב באים לידי ביטוי בחוסר במשאבים וחוסר בצוות חינוכי. כמות התמיכה והמשאבים שילד חינוך מיוחד זכאי לה, נבחנת על ידי ׳ועדת פילוח׳, שמקצה משאבים על פי רמת הקושי ומורכבות המצב של הילד. פעמים רבות, כמות המשאבים בסל השילוב שהוועדה מקצה אינה מספיקה לכל הצרכים, הילד מקבל סיוע עד שעה מסוימת ולאחריה הוא צריך להתמודד לבד. נוצר מצב בו ההורים צריכים למצוא פתרון ולאפשר סיוע מעבר לכמות המוקצית עבורם - פתרון זה הופך להוצאה כלכלית גדולה. בנוסף, הצלחת השילוב בנויה בעיקר על צוות חינוכי ומקצועי המכונה ״צוות פרא-רפואי״, שמלווה את הילד בתוך המסגרת הרגילה. בפועל, יש מחסור בצוות פרא-רפואי וקיים קושי לגייסו לתכניות השילוב בבתי הספר בעיקר בגלל השכר הנמוך המשולם. בשל כך ניתן לומר שלא בהכרח כל ילד חינוך מיוחד שהיה במסגרת שילוב יצליח לתפקד טוב יותר מאשר ילד שהיה במסגרות של חינוך מיוחד בלבד. במסגרת חינוך מיוחד יש מעטפת רחבה יותר של טיפולים פרא-רפואיים וליווי צמוד, מאשר מסגרת רגילה משלבת, וזה כתוצאה מכך שהרבה פעמים, בתוך תכניות השילוב הבית ספריות חסר משאבים, כוח אדם ומוטיבציה.
על מנת לשפר את מסגרות השילוב בחינוך הרגיל, יש לפעול בכמה מישורים:
1. העלאת התקצוב והמשאבים של בתי הספר הרגילים: על הממשלה החדשה להקצות יותר כספים ולתגמל תכניות שילוב של ילדי החינוך המיוחד במסגרות רגילות. ברגע שמסגרות רגילות יתוקצבו ויתוגמלו בעת שילוב ילדי חינוך מיוחד, הצוות החינוכי יהיה מוערך יותר וכך גם השילוב עצמו יהיה אפקטיבי יותר. למשל, בית ספר שיפעיל מסגרות שילוב רבות יקבל משאבים ותקציבים נוספים, מעבר למה שמשרד החינוך מקצה לבתי ספר אחרים בהם אין מסגרות שילוב. משאבים נוספים לא חייבים לבוא רק כגמול כספי, אלא הוספת תוכניות חברתיות שינתנו לבתי הספר, סל טיפולים גמיש יותר בבחירת אנשי מקצוע (למשל מנתחי התנהגות שמתמחים בתכניות שילוב, אשר לא מופיעים בסל של משרד הבריאות כצוות פרא-רפואי).
2. העלאת שכר של "צוות פרא-רפואי" בבתי ספר: אנשי טיפול בצוות פרא-רפואי מקבלים שכר נמוך (לעיתים נמוך יותר מעובד הוראה) ולכן יש מחסור באנשי צוות בבתי הספר. יותר משתלם להם לעבוד כאנשי טיפול במסגרות פרטיות ועמותות. כך שנוצר מצב שאין היצע של אנשי טיפול במסגרות חינוך, ואלה שכבר נמצאים במסגרות, חווים תסכול כתוצאה מהשכר הזעום שמקבלים.
3. התאמת מסגרות חינוך רגילות לצרכי הילדים המשולבים: יש ליצור בבתי הספר הרגילים סביבה שתאפשר שילוב מיטבי. יש להנגיש לכלל הצוות החינוכי מידע על הלקויות השונות, דרכי התמודדות וידע על בניית תוכנית מותאמת. יש לתמוך בילדי החינוך המיוחד על ידי הצטיידות באביזרים וציוד מותאם לילדי השילוב, הנגשת כלל הכיתות והגנים ויצירת סביבה מותאמת ועוטפת לצרכים שונים לשילוב.
4. קידום והעלאת מודעות בחברה לחשיבות ערך השילוב: העלאת המודעות לנושא מתחילה בגיל צעיר. קיימים מקרים בהם הורים מתנגדים לשילוב של ילד עם צרכים מיוחדים בגן/בכיתה של ילדיהם. ההתנגדות נובעת כתוצאה מפחד או חשש מהלא מוכר. צריך להבין שכל הילדים נתרמים מכך שיש להם ילד עם צרכים מיוחדים בכיתה: הם לומדים להיות איכפתיים, רגישים, מסייעים, מתחשבים ומודעים לאחר. התובנה שלא כולם מסוגלים או מתפתחים אותו הדבר יכולה להיות מופנמת יותר בקלות ובאופן טבעי כשהילדים גדלים לצד ילד משולב. יתרה על כך, ילדים במסגרת שילוב מקבלים תוכניות מיוחדות שלעתים גם ילדי החינוך הרגיל "זוכים" מפעילויות אקסטרה אלו. כמו כן, יש לתת יותר מודעות לתלמידים ולמורים במסגרות הרגילות לערך המוסף בשילוב ילדי חינוך מיוחד בבית הספר.
בשל החוסרים במסגרות הרגילות יש הרבה ילדים שנשארים במסגרת החינוך המיוחד, שם מקבלים מענה מקיף ואת כל סל הטיפולים: קלינאית תקשורת, תכנים פדגוגיים מותאמים, מנתחת התנהגות, מרפאה בעיסוק, ליווי רגשי והדרכת הורים. יחד עם זאת, כדי לממש את פוטנציאל ילדי החינוך המיוחד ולאפשר להם להתפתח במחיצת ילדים בני גילם קיימת אופציה המכונה 'שילוב חלקי', שבה מסגרת החינוך המיוחד היא הקבועה בסדר היום של הילד ומהווה "גן/כיתת אם" ובמהלך השבוע הילד ״יוצא להשתלב״ במסגרת רגילה לפי תוכנית מותאמת, כשתדירות ומשך הזמן נקבע על פי קצב ההתקדמות של הילד. גם במקרים כאלה מופיעים קשיים של חוסר בכוח אדם ומשאבים, בשעה שילד יוצא לשילוב, הוא יוצא עם אנשי צוות פרא-רפואי ועם סייעת קבועה שמשלבת אותו – אך לא בכל הגנים יש את היכולת לעשות זאת.
כאמור, כל ילד חינוך מיוחד, גם בתפקוד בינוני או בסיסי, זכאי לקחת חלק בשילוב במסגרות רגילות, שילוב כזה מצריך הרבה חשיבה ודיוק באיזה אופן לשלב אותו ואיך לייצר עבורו סביבה שתהיה תומכת ולא מזיקה. במקרים בהם הילדים בשלים, בעלי יכולות קוגניטיביות ומסוגלות להגיב וליזום תקשורת, הם יתאימו להשתלב עם ילדי החינוך הרגיל, לרכוש מיומנויות חברתיות ולחוות אינטראקציה עם בני גילם. אך קיימים מקרים בהם ילדים נמצאים במסגרות שילוב רק בגלל רצון ההורים, דבר שלעיתים לא מסייע לילדיהם. ילד אשר לא מבין סיטואציות חברתיות, לא עירני לסביבה, לא מבצע הוראות וכד' לא יתאים לשילוב במסגרות רגילות. שילוב במקרים אלו עלול ליצור יותר נזק מתועלת מכיוון שתתפתח בקרב הילדים תחושת תסכול, חוסר הצלחה, סביבת בני גילם לא תהיה מותאמת להם ובסופו של דבר הם יתכנסו בתוך עצמם.
לסיכום, חשוב לזכור ששילוב הוא לא מטרה, אלא אמצעי להשיג עצמאות מירבית ואינטראקציה עם הסביבה. כשמוציאים ילד לשילוב חשוב לתת לו את מלוא התמיכה, הן בסביבת השילוב עצמה והן בסביבת הבית. צריך להיות עירניים לאורך כל הדרך ולהיות עם יד על הדופק ולראות שהילד מקבל את מלוא המשאבים, הכלים והתמיכה. חשוב להשלים לילד את הטיפולים שהוא לא מקבל במערכת החינוך הרגילה, על מנת שיסייעו לו לרכוש מיומנויות קריטיות להתמודדות בחיי הקהילה כאנשים בוגרים עצמאיים.
אילת סלומון היא מנתחת התנהגות מוסמכת, מנהלת גני תקשורת ומעונות תקשורת בבאר יעקב של רשת פרח לחינוך מיוחד
