דעהקל לצאת לחל"ת - קשה מאד לחזור
דעה
קל לצאת לחל"ת - קשה מאד לחזור
בתקופת המגפה חברות שיפרו את יכולותיהן הטכנולוגיות (כולל העסקה מרחוק) וכיום הן זקוקות לפחות כוח אדם מבעבר. בתוך כך, גם עובדים מקצועיים, שנותרו בעל כורחם זמן ממושך ללא תעסוקה, עלולים למצוא עצמם חסרים מבחינת הכישורים והיכולות הנחוצות כיום
הנתונים שפרסמה השבוע הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים, לדעתי, על אחד האתגרים הקשים ביותר ששוק העבודה בארץ ייאלץ להתמודד עימם בשנים הקרובות. אני קורא לזה "החמרמרת של החל"ת". אנשים יתעוררו פתאום, וזה קורה כבר בחודש הבא, ויראו שהיה "קל לצאת" (כמובן, בעל כורחם), אך יהיה "קשה לחזור".
מהנתונים עולה, לכאורה, תמונה סותרת, שמקשה להסיק מסקנות לגבי ההמשך.
מחד, שיעור הבלתי מועסקים בהגדרתו הרחבה - כולל אלו שהפסיקו לעבוד, או מקום עבודתם נסגר, מחמת הקורונה (או סיבה אחרת), ואלו שנעדרו זמנית מעבודתם בגלל סיבות הקשורות למגפה - יורד בהתמדה. שיעורם מסך כוח העבודה של המשק ירד מ-12.1 אחוזים בחודש מרץ (ו-22.7 אחוזים בחודש אוקטובר) ל-10.7 אחוזים באפריל. הדגש ניתן לשיפור העקבי, אך זה שיעור גבוה ומטריד. לו היו אומרים לנו לפני קצת יותר משנה שאלו יהיו המספרים – היינו מגחכים בביטול.
האנשים הללו מעוניינים לעבוד, אך בחודש האחרון לא חיפשו עבודה בשל הסיבות הקשורות בנגיף וביניהן דמי החל"ת, הנתונים למחלוקת. במקרים רבים, אנשים מטפסים על הקירות ומחפשים עבודה בנרות, אך יש גם פעמים שמדובר בהתרגלות לנוחות.
מנגד, שיעור הבלתי מועסקים מסיבות שאינן קשורות לקורונה עלה, דווקא, מ-4.7 אחוזים ל-5 אחוזים מכוח העבודה האזרחי. לפני שפרצה הקורונה לחיינו, ירד שיעור זה עד לרמה של 4 אחוזים (ואף פחות) ושיקף, למעשה, תעסוקה מלאה.
כיום אין המצב כך ולדעתי, ככל שהקורונה תהיה מאחורינו, דווקא אבטלה זו, בהגדרתה המסורתית, המצומצמת יותר, תהיה הבעייתית יותר. רבים יתקשו למצוא עבודה חודשים ארוכים קדימה וזאת משתי סיבות:
ראשית, בתקופת המגפה נאלצו חברות רבות לפתור בעיות של מחסור בכוח אדם. לכן הן שיפרו את יכולותיהן הטכנולוגיות (כולל העסקה מרחוק) וכיום הן זקוקות לפחות כוח אדם מבעבר. תופעה זו מוכרת לנו היטב ממשברים דומים בעבר. לפי נתונים מנוכי עונתיות של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ברבע הראשון של השנה ירד מספר משרות השכיר ב-6.1 אחוזים, אך מספר שעות למעשה ירד ב-4.5 אחוזים "בלבד". כל עובד מייצר יותר והחברות מתייעלות.
בתוך כך, גם עובדים מקצועיים, שנותרים בעל כורחם זמן ממושך ללא תעסוקה, עלולים למצוא עצמם חסרים מבחינת הכישורים והיכולות הנחוצות כיום. שנה של היעדרות יכולה להיות הרבה זמן בעולם הטכנולוגי של היום. יש גם כאלו הסבורים כי עודם בחל"ת, אך למעשה פוטרו. ויש גם ענפים שלמים שנפגעו יותר מאחרים ויהיה צורך למצוא להם פתרון מערכתי, שכן רבים מהעובדים שם יתקשו למצוא עבודה חודשים ארוכים.
שנית, הדעת נותנת כי חברות רבות יציעו שכר נמוך יותר משהציעו לפני הקורונה; הן משום שהן נאלצות לחסוך הוצאות (כל עוד אינן משוכנעות שקהל לקוחותיהן ישוב לקדמותו) והן משום שעם תום תקופת החל"ת הן יהנו מהיצע רחב של מחפשי עבודה.
לפי נתוני שירות התעסוקה, מספר דורשי העבודה ירד ב-13.6 אחוזים במצטבר ורוב הירידה הייתה אצל אלו ששהו בחל"ת ושבו למעגל התעסוקה. על כל משרה פנויה, מתברר, מתמודדים כיום "רק" חמישה דורשי עבודה, לאחר שבחודשים דצמבר וינואר התמודדו עליה 16 ו-7 מחפשי עבודה, בהתאמה.
אולם, שוהי החל"ת שטרם שבו לעבוד עדיין אחראים לפער הגדול בין המצב כיום למצב ששרר לפני הקורונה. אז, על כל מקום עבודה התמודדו שני דורשי עבודה בלבד. אז, היה שוק של עובדים והיום, לקראת תום תקופת החל"ת - השוק יהיה של מעסיקים. אני חושש כי ירידת מספרם של דורשי העבודה למשרה אחת תיבלם בקרוב ו"הגרעין הקשה" של האבטלה יהיה, בהמשך הדרך, גדול יותר וקשה יותר לפיצוח.
תמונה מעניינת עולה, בהקשר זה, ממדד אמון הצרכנים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. מתברר כי בעקבות היציאה מהסגר השלישי, השתפרה מאוד דעתם של משקי הבית על המצב הכלכלי של המדינה במבט לשנה הקרובה. אם בסתיו 2020 היה פער של 42 אחוזים לטובת הפסימיים על פני האופטימיים, כעת התהפכה התמונה ונוצר פער של 12 אחוזים לטובת האופטימיים. אולם, בכל הקשור למצבם הכלכלי האישי של משקי הבית, התמונה שונה. אם בעיצומה של הקורונה הם דאגו פחות שקשיי המשק יגיעו לפתח ביתם, כיום הם חוששים שרק חלק מהתאוששות המשק תורגש אצלם.
לדעתי, מסתמן כאן חשש מהיום שאחרי החל"ת. מסיבה זו, כנראה, אין כל שיפור בכוונות של הציבור לבצע רכישות גדולות בשנה הקרובה, לפי הסקר של הלמ"ס.
לא חסרות סיבות לכך שנחוצה בדחיפות ממשלה בת קיימא בישראל, כזו שתאשר תקציב מדינה, תגדיר סדרי עדיפויות ותרסן הדרגתית את הגירעון העצום. די אם נזכיר את הביקורת בנושא שמתחו עלינו סוכנויות הדירוג מודי'ס וסטנדרד אנד פור'ס רק לאחרונה. אתגריו של שוק העבודה הם בין הסיבות האקוטיות ביותר.
נראה כי כל ממשלה שתקום בישראל תצטרך להתמודד עם צרכים כלכליים-חברתיים גדולים מאוד לעידוד התעסוקה ומציאת פתרונות למספר גדול מאוד של דורשי עבודה – או כאלו שלא יוכלו לחזור לעבודה ללא הסבה מקצועית – ב"יום שאחרי הקורונה".
רונן מנחם הוא כלכלן ראשי במזרחי טפחות
