"צריך רגולציה על טכנולוגיה - עודף אוטומציה הרס את שוק העבודה"
"צריך רגולציה על טכנולוגיה - עודף אוטומציה הרס את שוק העבודה"
מחקריו של פרופ' דארון אסמוגלו מ-MIT, הכלכלן השלישי הכי מצוטט בעולם, מראים כיצד עודף אוטומציה אחראי ל-70% מהשחיקה בהכנסה של מעמד הביניים בארה"ב, האיץ את אי השוויון וגבה מחיר כלכלי וחברתי כבד - כולל תמיכה גוברת בתנועות פופוליסטיות אנטי-דמוקרטיות. לקראת ביקור בכנס בישראל, הוא מזהיר מפני "התפוצצות של אוטומציה" בעקבות משבר הקורונה והריחוק החברתי
עודף אוטומציה גרם להרס בשוק העבודה האמריקאי ואחראי לעד 70% מהשחיקה בהכנסתם של מעמד הביניים של הכלכלה הגדולה בעולם - זה המסר המרכזי של פרופ' דארון אסמוגלו (Daron Acemoglu) מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), שכבש החודש את המקום השלישי ככלכלן הכי מצוטט בעולם.
לדברי אסמוגלו, עודף האוטומציה האיץ את אי השוויון (באמצעות פערי שכר) שהפך לגבוה במערב, וגבה מחיר כבד ביותר, לא רק חברתי, אלא כזה שגם מסביר את תחושת הניכור של חלק רחב מאוד של אזרחי ארה"ב שהביא לתמיכה רחבה בתנועות פופוליסטיות אוטוריטריות (אנטי-דמוקרטיות) ברחבי המדינה - תופעה שנצפית גם ביתר מדינות המערב.
אסמוגלו הוא לא רק אחד הכלכלנים המצוטטים כיום בעולם, הוא גם נחשב לאחד מגדולי הכלכלנים שבדורינו ואחד הקולות הבולטים של אסכולת הכלכלה המוסדית החדשה - גישה שמבקשת לנתח ולהתמקד בתפקיד של מוסדות (כללים ונורמות) על הפיתוח והצמיחה הכלכלית. אסמוגלו יציג את משנתו הכלכלית בכנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיתקיים בשבוע הבא בירושלים.
נכון למאי 2021, כבש אסמוגלו את המקום השלישי בעולם במספר הציטוטים למחקריו, והחודש הוא אף פרסם מחקר נוסף. יחד עם עמיתיו למחקריו, הוא מצא כי בין 1947-1987 הביקוש לעובדים זינק ואיתו גם השכר, אך המגמה הזו נעצרה לקראת שנת 2000, אז ניכרת הסטגנציה בביקוש לעובדים. כאשר הוא צולל אל תוך הנתונים, הוא מראה כי התופעה מוסברת באמצעות זינוק חד באי השוויון בשכר: בעלי השכלה הגבוהה ראו את שכרם מזנק כפי שהיה אחרי מלחמת העולם השנייה, אך בעלי שכר נמוך ראו איך שכרם והביקוש אליהם צנח. אסמוגלו מראה כי ממדי אי השוויון גדלו בכל המערב, בעצימות שונה, אך מדובר בתופעה כלל-מערבית.
במחקרו האחרון, אסמגולו מראה כי דווקא היו אלו עבודות של מעמד הביניים ש"נעלמו" והוחלפו על ידי אוטומציה (לא של העובדים המיומנים בשליש העליון של התפלגות השכר וגם לא של העובדים הכי לא מיומנים כמו עובדי ניקיון הנמצאים בשליש התחתון של התפלגות השכר). מדובר על עובדי צווארון כחול, עובדי מכירות, יצור ועובדי משרד. אסמוגלו מראה במחקרו כי זו תופעה כלל-מערבית ולא רק של ארה"ב.
לדבריו, כלכלנים רואים בטכנולוגיה מנוע צמיחה ולמרות שיש בטענה זו מידה של אמת, "הטכנולוגיה" איננה תופעה אחידה שתמיד מגדילה את הייצור ואת הצמיחה. אסמוגלו מבחין בין סוגים שונים של טכנולוגיות: של "הזזה" (DISPLACEMENT) ושל "החזרה" (REINSTATEMENT) - אחת שמחסלת משרות ואחרת שמגדילה פריון ומאפשרת לעובד לעשות משימות חדשות. הוא גילה במחקריו כי בין השנים 1947-1987 - שנים שבהן חלה עלייה בביקוש לעובדים ולפיכך בשכר - שתי הטכנולוגיות האלו "נטרלו" אחת את השנייה, או "התאזנו" אחת עם השנייה. אלא שהחל משנות ה-2000, טכנולוגיות ההזזה גברו על החזרה ושם נוצרה הבעיה.
"צריך שינוי עמוק"
"אנחנו נוטים להגזים באוטומציה ולכן אנו עלולים להרוס את שוק העבודה וזה יוביל לכך שמוסדות 'מכלילים' – מוסדות היוצרים תמריצים והזדמנויות בשוק העבודה - יתמוטטו במידה כזאת שתקשה עלינו להקימם מחדש. לכן אנחנו צריכים לעשות שינוי עמוק. אני קורא לזה "מדינת רווחה דור 3" . כבר ברור בגלל המגפה שאנחנו צריכים שהמדינה תיקח יותר אחריות במאבק באי השוויון ובשינויי האקלים כמו גם בתחומים אחרים. לכן יש להטיל רגולציה של הטכנולוגיה".
אסמוגלו, שיציג כאמור בשבוע הקרוב בכנס בארץ את משנתו הכלכלית, מיד מבהיר: הוא אינו נגד אוטומציה וממשלות תמיד לקחו אחריות על החברה. גם בהווה הממשלות עושות זאת באמצעות הקמת מנגנוני רווחה, סבסוד אנרגיה מתחדשת, הלוואות מסובסדות, "אבל זה נעשה ללא מפת דרכים וללא מסגרת", כדבריו. לכן, הוא מציע לחזור למודל המוצלח ביותר כלשונו, וזה המודל הסקנדינבי שהופץ גם באירופה אחרי המלחמה. הוא סבור כי המסמך המכונן שעליו יש להתבסס הוא דוח בוורידג', שהוגש לפרלמנט הבריטי ב-1942 על ידי ועדה בין-משרדית שבראשה עמד הכלכלן ויליאם בוורידג'. הדו"ח זיהה חמש "רעות חולות" בחברה הבריטית: הזנחה, בורות, מחסור, אבטלה וחולי - והוא מציע שורה ארוכה של רפורמות נרחבות במערכת הביטחון הסוציאלי בבריטניה.
אסמוגלו חישב את המס השולי על גורמי ייצור שונים (מגזרים ותעשיות) וגילה כי המס על העבודה נע בין 25% ל-30% (יחד עם מסי בריאות וביטוח לאומי) ולעומת זאת המס על הון, לרבות על תוכנה וציוד, זכה תמיד ליחס מועדף. "וזה נתן לחברות תמריץ לפנות יותר לכיוון זה". ובכל זאת, אסמוגלו מצא כי מאז שנת 2000 דמוקרטיות מערביות סבסדו הלכה למעשה את האוטומציה באמצעות "סובסידיה" (הפחתות מס) גדולה מאוד לתעשיות תוכנה וציוד ולמעשה לא הטילה עליהן מס, בעוד שעל העבודה כן הוטל מס משמעתי שלא ירד. "זה אומר שגם אם אין "מוטיבציה" לאוטומציה, החברות ירוויחו מאוטומציה בזכות ארביטראז' מס (הבדלי מס) והעבודה מממנת את האוטומציה".
אסמוגלו מגיע למסקנה כי האוטומציה היא מוגזמת ואיננו נהנים מפירותיה. "הצמיחה הריאלית עמדה על 3% בשנה בממוצע במהלך שנות ה-40, 50, 60 ו-70, ואילו בימינו, למרות השינוי המהיר להתקדמות הטכנולוגית וכל האוטומציה, זה מגיע בקושי לחצי אחוז, כך שאיננו נהנים מפירות האוטומציה. בעולם שאחרי הקורונה, הכול יהיה גרוע יותר". לדבריו, "זה השינוי המרכזי שאנו חייבים אחרי הקורונה. נוסף עכשיו עוד גורם לעידוד האוטומציה מעבר להסתמכות על טכנולוגיות דיגיטליות, והוא הריחוק החברתי. כל אלו מנבאים 'התפוצצות' של אוטומציה וכדאי להימנע מטעויות שעשינו בעבר".
"אין זה הכרח שהעתיד יהיה אוטומטי לגמרי ובניגוד למה שתשמעו מכל מיני מומחי טכנולוגיה ואנשי הייטק – לרבות ישראלים - לא ניתן לקבוע מראש את המסלול של הטכנולוגיה. נכון שאנחנו משתמשים בטכנולוגיה, אבל אנחנו בוחרים איך לעשות זאת. הטכנולוגיה היא 'גמישה' מאוד ונתונה להחלטתנו ועלינו לחשוב איך אנחנו בוחרים להשתמש בה. צרכנים וחברות מגבשים את דעתם על הטכנולוגיה בעוד הרגולטור קובע את המסגרת. עם זאת, כיוון שקיימות טכנולוגיות רבות המשפיעות על הביקוש לעבודה ועל אי השוויון, תמיד יהיו שיקולים חברתיים שצריך להביא בחשבון. בין הכלכלנים רווחת האמירה שהשוק יודע מה נכון. אך השוק הוא אוסף של חברות מאוד הומוגניות עם מנהלים שחושבים בצורה דומה, ואין לנו כל ביטחון שהם יעשו את החישובים הנכונים. לכן חייבים להטיל רגולציה על הטכנולוגיה: איך שולטים עליה, מי מרוויח ממנה ומי מקבל את ההחלטות.
לסיכום, אסמוגלו, שמגיע מה"מיינסטרים" הכלכלי ונחשב לאחד הכלכלנים הגדולים בדורנו, לא עושה לעצמו חיים קלים וניגש לביקורת הכי נפוצה על כל מי שמציע להגדיל את תפקידה של הממשלה על פני השוק: חוסר היעילות הביצועית של הממשלה. "חייבים להתייחס לטענה של פרידריך האייק בשיא הרצינות. הוא טען כי כאשר אתה מגדיל את האחריות על הממשלה, היא מתחילה לתפקד רע. עלינו לשאול את עצמנו אם היא תדע לעשות את העבודה". אסמוגלו טוען כי במדינוית סקנדינביות, אמפירית, נרשמים שיעורי צמיחה גבוהים. אך חשוב מכך, הוא סבור כי באיזון של החברה עם הממשלה נמצא "דרך המלך": המקום שבו המדינה והחברה מתאזנים ושניהם מתקדמים יחד כדי להיות באותו קצב. "אם ניתן למדינה אחריות גדולה יותר, עלינו לוודא שהיא אינה עושה באחריות זו שימוש לרעה. זהו הצעד הקריטי שנעשה "אד הוק" בכלכלה האירופית בימים שאחרי המלחמה: הם העמיקו את הדמוקרטיה, השתתפות הציבור והבקרה הציבורית על הפוליטיקאים. אלה הצעדים שעלינו לנקוט – ממסדית, וכנורמה חברתית. עלינו לפתח תרבות דמוקרטית טובה יותר על מנת שנוכל להגדיל את האחריות על מדינת הרווחה דור 3".
