דצמבר 2012 נערך בים המלח כנס חדלות פירעון הראשון של לשכת עורכי הדין. החורף הוא באופן מסורתי עונת הכנסים המקצועיים, כשמזג האוויר הנעים בדרום ומחירי המלונות הסבירים מספקים כר פורה למינגלינג מפנק. אלא שבתחום חדלות פירעון לא התקיימו עד אז כנסים, והמארגנים חששו שלא יצליחו למלא אפילו 50 חדרי מלון. בדיעבד, הם הופתעו מההצלחה: לא פחות מ־150 עורכי דין בתחום הפירוקים ירדו לים המלח, להשתתף בכנס שבמבט לאחור היווה נקודת מפנה ביחסים בין עורכי דין בתחום הפירוקים לבין השופטים שממנים אותם.
להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה
יוזם הכנס היה אפי נוה, כיום ראש הלשכה אבל אז עדיין רק ראש מחוז תל אביב, שביקש לרשת את ראש הלשכה דורון ברזילי. המרכז המקצועי של הכנס היה עו"ד אביחי ורדי, יו"ר ועדת הפירוקים של מחוז תל אביב. ורדי ונוה הזמינו לכנס שלהם שורה של שופטים, אבל הבחירה המשמעותית היתה דווקא את מי לא להזמין: השופטת ורדה אלשיך, שופטת הפירוקים הבכירה בישראל באותם ימים, נשארה בבית. אלשיך היתה מסובכת אז בפרשת הפרוטוקול המשופץ שנחשפה ב"כלכליסט", ונוה היה ממובילי הקמפיין להדחתה.
בהיעדרה של אלשיך, מי שהוזמן והגיע היה השופט המחוזי איתן אורנשטיין, אז עדיין "זוטר" בתחום הפירוקים שטיפל בעיקר בתיקים שאלשיך ויתרה עליהם. אורנשטיין לא רק הופיע, הוא גם החליף את אלשיך במושב הפתיחה של הכנס, ולמעשה "סומן" כיורש עתידי.
לנוה, ורדי ואורנשטיין היה לכאורה באותו זמן אינטרס הדדי לאמץ זה את זה. ורדי, שלא ממש היה אהוד באולמה של אלשיך, שמח להתקרב ליורש המסתמן. נוה החל להתחרות בראש הלשכה ברזילי ולבסס יחסי עבודה מול הנהלת בתי המשפט, ושמח לארגן מפגן כוח שבו משתתפים שופטים בכירים. ואילו אורנשטיין, שנוכח בכוח המזיק של לשכת עורכי הדין בקרב שניהלה נגד אלשיך, שיתף פעולה ברצון.
מימין: שקד, נוה ונשיאת העליון אסתר חיות בכנס לשכת עורכי הדין, מאי 2018. החיבור של אורנשטיין למוקדי הכוח בלשכת עורכי הדין סייע לסלול את דרכו לנשיאות צילום: יאיר שגיא
חלפה שנה, ולאור הצלחת הכנס הקודם ארגן ורדי בדצמבר 2013 כנס פירוקים נוסף, הפעם באילת. זמן קצר קודם לכן, באותו חודש דצמבר, קיבל ורדי מאורנשטיין את התיק שהוא כנראה הגדול ביותר שזכה לטפל בו כבעל תפקיד: מינוי בארבעה תיקי פשיטת רגל של מייסדי חברת טאואר ויז’ן מקבוצת פור גרופ. המינוי בתיק נעשה ביוזמתו המלאה של אורנשטיין, בלי שניתנו גילוי או התייחסות לעובדה שורדי הזמין אותו לכנס שהוא מארגן ומצוי עמו בקשר על רקע זה. שכר הטרחה הסופי בתיקים הללו טרם נקבע, אך בשיחות סגורות ורדי לא הכחיש שהוא עשוי להגיע אף ל־10 מיליון שקל. מעט מאוד תיקים מסתיימים בשכר טרחה כזה למפרק או למנהל מיוחד.
לכנס באילת כבר הגיעו 200 עורכי דין, שהתחילו להריח את התועלת שניתן להפיק מאירועים כאלה. כונס הנכסים הרשמי דוד האן הצטרף לורדי, שמעמדו בלשכה התחזק, וריכז יחד איתו את תוכניות הכנס. גם ההיכרות עם האן לא תזיק לורדי בהמשך, כשיצליח לקבל אישור מהכנ"ר לדרישות שכר טרחה, במסלולים ובדרכי חישוב שהאן יתנגד להם כשיהיה מדובר בבעלי תפקיד אחרים.
מכנס 2013 גם יצאה החלטה מעשית משמעותית: מחוז תל אביב בראשות נוה יקים ועדה להרחבת מעגל עורכי הדין שימונו למפרקים. ומי חברים בוועדה? הכנ"ר האן, השופט אורנשטיין, נציגי מחוז תל אביב בלשכה, והשופטים אילן שילה וחגי ברנר. ועדה כזאת יכלה לספק לאורנשטיין כר נוח לביסוס מעמדו מול הלשכה.
ורדי הצליח באותה תקופה לקבל עוד כמה מינויים קטנים יותר מאורנשטיין, לא ביוזמת השופט. ההצלחה שלו הפכה עד מהרה גלויה לעוסקים בתחום, ובכירי המפרקים לא הצליחו להסתיר את הקנאה בעורך הדין שהצליח להתחבב על היורש של אלשיך. לא חלף זמן רב והחלה הצפת כנסים, שלוותה בנהירה המונית של מפרקים ומפרקים לעתיד לאירועים בים המלח, באילת, בלונדון ובניו יורק. העיקר להיות קרוב למקבלי ההחלטות.
סקירה לאחור של הכנסים הללו מאפשרת כיום לראות כיצד קבוצה מצומצמת של עורכי דין השתלטה על ועדות הפירוקים ותחום חדלות פירעון בלשכת עורכי הדין. היא מארגנת כנסים, מפגשים ואירועים פומביים, בארץ ובחו"ל, שבהם נוטלים חלק שופטים בכירים לצד מפרקים ונאמנים. העילה היא תמיד מקצועית, אבל התוצאה הנגזרת היא התחככות לא פורמלית עם הגורמים שבידיהם הכוח להפוך את עורכי הדין למיליונרים.
לפני שנמשיך בתיאור רצף ההתכנסויות, צריך לעצור לרגע ולהבין את ההקשר הרחב: כשחברה נקלעת למצוקה ואינה עומדת בהתחייבויותיה, בית המשפט הוא שממנה לה מפרק או מנהל מיוחד שיפעיל אותה. לעתים המפרק ייבחר ביוזמת השופט עצמו, לפעמים לבקשת הכנ"ר ולעתים בהמלצת הנושים או החברה עצמה.
כך או אחרת, בסופו של דבר השופט הוא המחליט היחיד, ולכן נהנה מהשפעה עצומה על הקריירה של בעל התפקיד: תחילה בעצם ההחלטה על מינויו, ובהמשך גם בשכר שיפסוק לו. לא פעם מדובר בשכר של מאות אלפי שקלים, בתיקים גדולים גם מיליונים. בשנים האחרונות עלו לכותרות סכומי שכר טרחה אסטרונומיים שביקשו - וקיבלו - מפרקים של חברות שקרסו: נאמני קלאבמרקט, למשל, חילקו ביניהם 26 מיליון שקל. נאמני מגה כבר תבעו 153 מיליון שקל, ובתיק אי.די.בי קיבלו הנאמנים ועורכי דינם 26 מיליון שקל רק עבור התביעה הנגזרת. אין כמעט מקומות בעולם המשפט שבהם החלטה של שופט שאינה פסק דין "שווה" לפרקליט כל כך הרבה כסף.
חשוב לציין שהמטרה בבסיס הכנסים ראויה ולגיטימית: יצירת שיח מקצועי מפרה ורכישת ידע. אלא שבתחום חדלות פירעון, שבו עורך הדין מתמנה על ידי השופט ולא נבחר על ידי הלקוח, המפגש הזה יוצר רגישות מובנת מאליה. עורכי דין ששים לכל הזדמנות להתחכך ולהכיר את עצמם לגורמים שאמורים למנות אותם ולפקח על עבודתם. לא בכדי כנסים בתחום הפירוק הפכו פופולריים כל כך, ומעט מאוד מהעוסקים בתחום מרשים לעצמם להחמיץ אותם. מארגני הכנסים נהנים ממגע ישיר עם המוזמנים, ומהזכות לכבד אותם בעצם ההזמנה. משתתפי המושבים זוכים לפגוש את השופטים ונציגי הכנ"ר על במת הכנס, ועוד קודם לכן בדיוני ההכנה. הקשרים הבלתי אמצעיים האלה הם בעלי ערך לא יסולא בפז, והם הולידו ביקוש אדיר של בכירי תחום הפירוקים המעוניינים להשתתף בכנסים ולהשתבץ במושבים השונים.
ובחזרה למירוץ הכנסים. שנה חלפה, ובדצמבר 2014 יצא לדרך כנס חדלות פירעון נוסף, גם הוא באילת. הפעם הנחה אביחי ורדי פאנל לצדו של היועץ המשפטי של הכנ"ר. עורכת הדין אלונה בומגרטן, חברתו לוועדת חדלות פירעון בתל אביב ושותפה במשרד נשיץ־ברנדס, ישבה בפאנל עם מנהלת מחוז של הכנ"ר. ואילו את הפאנל בהשתתפות אורנשטיין הנחה עורך הדין יניב אינסל, ממלא מקום יו"ר ועדת חדלות פירעון הארצית. שני האחרונים ייהפכו מעתה לכוכבים של כנסי הפירוק.
והקצב הלך וגבר. חודשיים בלבד אחר כך, בפברואר 2015, יזם אפי נוה מתחת לאפו של ברזילי כנס חדלות פירעון יומרני בלונדון. המשתתפים: הכנ"ר האן, השופטים אורנשטיין ויורם דנציגר, ו־100 מפרקים. מה מחפשים 100 מפרקים ישראלים בלונדון? לא ברור. מה שברור לגמרי הוא שהכנס היה מפגן כוח של נוה, חודשים אחדים לפני הבחירות ללשכת עורכי הדין, ובעת שברזילי הוחרם בידי הנהלת בתי המשפט. את הנסיעה הגרנדיוזית ללונדון ארגנו שלושה: מיודעינו בומגרטן ואינסל, ואיתם עורך הדין שי מילוא — שותפו של אינסל למשרד.
הנסיעה השנויה במחלוקת נחשפה ב"כלכליסט", נשיאת בית המשפט העליון הסתייגה, ובזמן אמת, בלונדון, שמרו השופטים דנציגר ואורנשטיין על מרחק משאר עורכי הדין ומיעטו לבלות עמם. לאחר שכולם חזרו ארצה, חגיגת הכנסים נמשכה ללא הפרעה.
צילום: עופר עמרם, יוסי דוס-סנטוס, לשכת עורכי הדין, מרסלו וישנייה
ביוני 2015 נבחר נוה ליו"ר לשכת עורכי הדין, והשופטים סיימו את החרם עליה. זמן קצר אחר כך הכריז נוה על קידומם של אינסל ובומגרטן, שיעמדו מעתה יחד בראש ועדת חדלות פירעון הארצית. זמן מה לאחר מכן יזכה מילוא, שותפו של אינסל, בתואר "המרכז האקדמי של ועדת חדלות פירעון". בכנסים שיתקיימו מעתה ייהנה משרד אינסל־מילוא מכוח ומנוכחות כפולים.
חלפה חצי שנה בלבד, וב־28 בינואר 2016 נערך כנס הפירוקים השנתי באילת. הפעם בארגונם של ארבעה: אינסל ובומגרטן, הכנ"ר האן ועו"ד רמי יולוס, יו"ר ועדת חדלות פירעון של מחוז תל אביב. לכנס הוזמנו שרת המשפטים איילת שקד, המשנה ליועץ המשפטי אבי ליכט, שופטים מחוזיים ועשרות מפרקים. אבל אורח הכבוד היה אורנשטיין: הוא שובץ לשלושה מושבים שונים, אחד בכל יום מימי הכנס. המעמד הזה בקרב בכירי משרד המשפטים וראשי הלשכה היה כנראה חשוב מאוד לאורנשטיין, שבאותו זמן היה מועמד לתפקיד נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.
בתזמון מופלא, 24 שעות לפני שטס לאילת, הונחה על שולחנו של אורנשטיין בקשה למינוי מפרק זמני שהגישו בעלי המניות של חברת אקסיום, שיש לה זכויות בקניון הראל ובקניון עכו. הבקשה היתה למינוי שני עורכי דין שבעלי המניות בחרו בהם, שבמקרה היו גם שניים ממארגני הכנס: יניב אינסל ורמי יולוס. אורנשטיין לא מצא לנכון להעביר את התיק לשופט אחר, והודיע שיטפל בכך ביום ראשון, עם שובו מאילת.
לפי ההיגיון הפשוט, חברה שבחדלות פירעון, וּודאי בעלי מניותיה, אינם יכולים לבחור לעצמם מפרק זמני, משום שאותו מפרק יידרש בראש ובראשונה לחקור את התנהלותם. אורנשטיין מכיר היטב את הפסיקה בעניין, כמו גם הנושים שהעלו בפניו את התנגדותם הנחרצת למינוי השניים. הם הסבירו שלא סביר שבעלי השליטה יבחרו מי יחקור אותם. היה נראה שסיכוייהם של אינסל ויולוס לקבל את המינוי אפסיים.
ובכל זאת, אורנשטיין מינה אותם. ההסבר שלו היה שאף שבעלי המניות בחרו את בעלי התפקיד, הם אינם קשורים אליהם: "בעלי התפקיד המוצעים הם נטולי אינטרסים, ולכן איני רואה בעייתיות במינויים של אלה". הכנ"ר דוד האן, ממארגני הכנס עם אותם יולוס ואינסל יומיים בלבד קודם לכן, לא התנגד.
כיום, כשנתיים וחצי אחרי שקיבלו את התיק, אפשר להעריך ששכר הטרחה שיבקשו אינסל ויולוס בתיק יהיה לפחות 10 מיליון שקל, לפני מע"מ. הנתון הזה ממחיש את העוצמה והכוח שטמונים בהחלטה את מי למנות ואת מי לא, מתי להיענות לטענת נושים לניגוד עניינים ומתי להתעלם ממנה ולבטלה.
המאבק על נשיאות המחוזי בתל אביב התקרב לסיומו, ומי שנדרשה להכריע היתה השרה שקד. כאן נכנס לתמונה ראש הלשכה נוה, שהיה פעיל מאוד בשכנוע השרה לבחור באורנשטיין. נוה עצמו עוסק בתחום הביטוח ואין לו קשר לחדלות פירעון. למרות זאת הוא זיהה את הכוח, החשיבות והדומיננטיות של עורכי הדין והשופטים בתחום, והוא מלווה אותו באופן אישי.
ועדת האיתור לנשיא המחוזי העלתה להכרעת השרה שניים מארבעת המועמדים המוקדמים: השופט ישעיהו שנלר, ואורנשטיין. שנלר נחשב המנוסה והוותיק יותר וזכה לתמיכת הבית היהודי, מפלגתה של שקד. אבל נוה הפעיל את מלוא כובד משקלו על השרה, לשכנע אותה להעדיף את אורנשטיין הצעיר והדינמי יותר, חביבם של עורכי הדין בתחום הפירוקים. ב־26 במאי 2016, במהלך טיול ג'יפים לגיבוש שופטים במצפה רמון, קיבל אורנשטיין את שיחת הטלפון המיוחלת מהשרה שקד. היא הודיעה לו שהחליטה למנות אותו לנשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב.
אורנשטיין, חשוב לציין, הוא שופט מוכשר, נמרץ, בקיא ובעל מזג שיפוטי. אבל כפי ששופטים מוכשרים רבים אחרים יודעים, אלה לבדם אינם ערובה לזינוק המטאורי שחווה, כשנהפך בתוך תשע שנים בלבד מרשם בבית משפט לנשיא בית המשפט המחוזי הגדול והחשוב בישראל. במבט לאחור, קרבתו לנוה, כשזה נאבק בשופטת אלשיך, והחיבור של אורנשטיין למוקדי הכוח בלשכה היו נקודת מפתח בקריירה שלו וסייעו לסלול את דרכו לנשיאות.
במלאת שנה לכהונתו העניק אורנשטיין ראיון ראשון לתקשורת. הוא בחר במגזין "עורך הדין" של הלשכה. המראיינים הנרגשים היו לא אחרים מצמד עורכי הדין מילוא ובומגרטן, חבריו מהכנסים. אפשר בהחלט לתהות אם ראוי שפרקליטים שמגישים לשופט בקשות, טוענים בפניו ומתמנים לפי הוראותיו ייהפכו יום אחד למראיינים שלו. מה שברור מקריאת הראיון הוא שהשימוש בחנופה לא נאסר בו: "בימים אלו מציין הנשיא אורנשטיין שנה לכניסתו לתפקיד", התפייטו מילוא ובומגרטן, "ואין חולק על כך שהדומיננטיות והחותם שהצליח להשאיר מעידים עד כמה היתה ההחלטה למנותו נבונה וחשובה". הם המשיכו ב"הנשיא אורנשטיין מדבר על... המהפכה שביצע, תוך שילוב נדיר של ניהול ושיפוט מהמדרגה הראשונה... וכמובן, על השקפת עולמו המשפטית בכל הנוגע לתחום חדלות פירעון שבו הוא נחשב, ובצדק, לאחד המומחים". והשאלות לא הפכו נוקבות יותר בהמשך הראיון.
לשמחת כל הצדדים, שרשרת הכנסים המשותפים נמשכת גם כיום. לא בכדי, בתגובתם לכתבה זו מגדירים אינסל ומילוא את אורנשטיין "אוטוריטה מס' אחת בתחום" ו"מי שאף אחד לא יכול להרשות לעצמו שלא להזמינו לכנס". וכך, ב־28 במאי האחרון נערך הכנס השנתי של הלשכה באילת. אורנשטיין התייצב והשתתף במושב חדלות פירעון, כשלצדו כמעט כרגיל בומגרטן ומילוא. בומגרטן בקושי הספיקה לחזור לתל אביב, וכבר עודכנה בטלפון שב־30 במאי החליט אורנשטיין למנות אותה מיוזמתו כנאמנת בתיק ארד אביב אחזקות, משווקת מכונות לממכר פחיות משקה. בומגרטן, יש לומר, היא פרקליטה מוערכת וידועה עוד לפני פעילותה בוועדה. ועדיין, המינוי הכניס אותה לרשימה האקסקלוסיבית של עורכי דין שמתמנים ביוזמת הנשיא, בלי שצד מסוים ביקש את מינויים. הקשר הישיר שממנו נהנית בומגרטן, בעיקר לאורנשטיין ולכנ"רית הנוכחית סיגל יעקבי, רק מחזקים את מעמדה העולה בתחום.
בדיקה של אופן קבלת ההחלטות מצד אורנשטיין בתיקים שבהם בומגרטן מעורבת מעלה שהוא נוטה לטובתה בהחלטות על מינוי. כך למשל, חצי שנה קודם לכן, בנובמבר 2017, מינה אורנשטיין את בומגרטן כנאמנת לרשת סליו שנקלעה להקפאת הליכים. מי שביקשה את מינויה של בומגרטן היתה סליו עצמה, ואורנשטיין נעתר לבקשה. שלושה חודשים אחר כך, בתיק הקריסה של קוויק צ'ק, החליט אורנשטיין שיש למנות עורך דין ניטרלי וסירב למינויים שביקשה החברה. בתיק ארד אביב אחזקות שהוזכר לעיל ביקשה החברה את מינוי עורכי הדין שירלי יפרח ועמית לדרמן. אורנשטיין מינה את לדרמן אבל לא את יפרח. הוא לא הסביר מדוע, אך במקומה הוצנחה בומגרטן.
ונחזור לאינסל־מילוא, שנהפכו לאימפריה של ארגון כנסים. אתר האינטרנט של משרדם מבליט את האירועים המרכזיים שהמשרד ארגן ונטל בהם חלק: כנס חדלות פירעון בפברואר 2015 בלונדון; כנס בינלאומי בספטמבר 2016 בניו יורק, שלפי הנכתב מילוא ארגן והוציא לפועל בהשתתפות השופטים דנציגר, אורנשטיין וחאלד כבוב, יו"ר הלשכה נוה ו־130 עורכי דין; הכנס השנתי במאי 2017; כנס נוסף ביולי 2017; וכך הלאה כנסים וימי עיון, האחרון בשבוע שעבר באילת.
איך בכלל הגיעו אינסל, מילוא ובומגרטן לתפקיד רב ההשפעה של ראשות ועדת חדלות פירעון בלשכה? מדוע דווקא הם? לשכת עורכי הדין הסתפקה בתגובה הלקונית שבתחילת כל קדנציה ממנה הוועד המרכזי של הלשכה את חברי הוועדות המקצועיות הארציות. האם אינסל, מילוא ובומגרטן תרמו כספים לקמפיין של נוה במירוץ לראשות הלשכה? נוה שומר את שמות תורמיו והסכומים בחשאיות. לטענתו מי שתרם לו ב־2015 כספים עשה זאת בידיעה שזהותו לא תיחשף.
השורה התחתונה היא שאינסל ומילוא הצליחו להתבסס כשם עולה בתחום הפירוקים. אינסל, שבמשך שנים ניהל תיקי פשיטות רגל קטנים, הצליח לקבל מאורנשטיין את התיק הענקי של אקסיום. הוא גם נחשב אחד מ"חביבי" הכנ"ר, שממליץ עליו כבעל תפקיד בתיקים לא מעטים. מילוא, שלא שימש קודם בעל תפקיד, ארגן אינספור מפגשים ואירועים של השופטים והפרקליטים, ובהמשך התקדם מוועדת חדלות פירעון למעורבות דומיננטית בכנסת. הוא היה מעורב בחקיקת חוק חדלות פירעון החדש ונכח כנציג הלשכה בעשרות ישיבות של ועדת חוקה חוק ומשפט.
בחודשים האחרונים נכנס מילוא בכל הכוח לתחום, הפעם כבר כבעל תפקיד. הוא לא נדרש לשנים של עבודה סיזיפית בתיקי פשיטות רגל זעירים, אלא הצליח לקבל לא פחות משלושה מינויים בתיקי הקפאות הליכים מורכבים. אחד בירושלים (השופט אלכסנדר רון), אחד בבאר שבע (השופט יעקב פרסקי), שניהם לבקשת צדדים. את התיק השלישי העניק לו אורנשטיין בחודש שעבר, מיוזמתו, כשמינה את מילוא למפרק חברת הברוקראז' איי.ג'י אינווסטק טכנולוגיות. חלף פחות מחודש מהמינוי הזה, ומילוא ואורנשטיין נפגשו שוב, הפעם באווירה רגועה הרבה יותר. זה קרה, איך לא, בכנס חדלות פירעון באילת. מילוא הנחה את המושב. אורנשטיין היה אורח הכבוד.
מהנהלת בתי המשפט נמסר: "מינויי בעלי תפקידים בתיקים נעשים לגופם, בהתאם לנסיבות ולשיקול דעתו המקצועי של השופט. משכך, אין אחידות במינוי בעלי תפקידים, בדומה למינוי מומחים. מעגל המינויים הפוטנציאלי מוגבל למומחים בתחום, ואלה אינם רבים. כך שלעתים בעל תפקיד מתמנה יותר מפעם אחת בפרק זמן נתון, הגם שהמגמה היא להרבות בתחלופה. גם מינויים של בעל תפקיד לבקשת חברה נבדקים בהתאם לנסיבותיו כל מקרה, ואין מקום לכלל גורף בעניין.
"לעניין הרצאות של שופטים, כללי האתיקה אינם מונעים משופטים לקחת חלק בכנסים של הלשכה. מערכת בתי המשפט רואה חשיבות בהשתתפות שופטים בכנסים מקצועיים, לרבות בתחום חדלות פירעון. השופטים אינם מקבלים תמורה כלשהי בגין השתתפותם בכנסים. בהתאם להנחיית נשיאת העליון, בקשות להרצאות של שופטים מועברות לנשיאי בתי המשפט הרלבנטיים, ואלה מחליטים בבקשה, לרבות בדבר זהות השופט שירצה. חברי מושב אמורים לקיים ישיבת הכנה קודם לפאנל, על מנת להיערך לו כיאות. ברור שאין בישיבה המכינה כדי לגרום לכך שהשופטים יתנו יחס מועדף לעורכי הדין שהשתתפו בישיבה, בתיקים שבהם אותם עורכי דין מופיעים בפניהם".
מהשופט איתן אורנשטיין נמסר: "אין כל קשר בין ההחלטה בדבר מינוי בעל תפקיד מסוים לבין תפקידו בארגון כנסים מקצועיים של לשכת עורכי הדין. מרבית בעלי התפקיד כלל אינם נמנים עם מארגני הכנסים, והאחרונים לא רק שאינם זוכים ליחס מועדף במינויים כבעלי תפקיד, אלא מונו על ידי הנשיא אורנשטיין פעמים ספורות בלבד במהלך השנים הרבות שבהן הוא דן בתחום. מכל מקום, העובדה שעורך דין כזה או אחר עוסק גם בארגון כנסים מקצועיים, או משתתף במושבים מקצועיים עם שופט חדלות פירעון, אינה סיבה להדיר אותו ממעגל המינויים של בעלי התפקיד, ובלבד שמהבחינה המקצועית הוא בעל הכישורים המתאימים להתמנות. עו"ד שי מילוא בקיא בתחום, מופיע בבתי המשפט בתיקי חדלות פירעון והוא מכהן כחבר ועדת חדלות פירעון של הלשכה".
מעורכי הדין יניב אינסל ושי מילוא נמסר: "תחום חדלות פירעון זוכה בשנים האחרונות לעדנה. עם מינויו של אפי נוה לראש הלשכה הפכה ועדה זו לאחת הפעילות בלשכה, בין היתר בשל הליווי הצמוד של ראש הלשכה וכן בזכותם של יושבי הראש המשותפים, אינסל ובומגרטן. מוועדה אנמית ודלת פעילות הפכה הוועדה לגורם מהותי, ולמעשה כל העוסקים בענף נוטלים חלק באירועים השנתיים. לא מטעמי 'חנופה' אלא כי מדובר בכינוסים הכי מקצועיים. אורנשטיין נחשב אוטוריטה מספר אחת בחדלות פירעון וקשה לנו להאמין שמי שמקיים כנס יכול להרשות לעצמו שלא להזמינו. כמו כן אנו מזמינים שופטים בכירים אחרים ועושים מאמץ להגדיל את מעגל המשתתפים.
"בנוסף הלשכה אימצה עמדה שלפיה יש לקבוע מנגנון חדש למינוי בעלי תפקיד, שיבטיח כי משאב ציבורי זה ייעשה באופן מבוקר ושוויוני. לו היה אמת בנטען, לא היינו ממליצים לאמץ את המנגנון החדש אלא מבקשים להמשיך לעמוד בראש 'פירמידת החנופה'. לו היה אמת בנטען, עורכי הדין אינסל, בומגרטן ומילוא היו מתמנים חדשות לבקרים, שהרי הם 'מתחנפים' באופן שווה לכל השופטים מספר פעמים בשנה לאורך שלוש שנים. אלא שהמציאות שונה. במשך 20 השנים שבהן מילוא בתחום הוא קיבל מאורנשטיין מינוי אחד בלבד. הטענה שנשיא בית משפט מתרשם מדברי חנופה ומעצם הזמנה לכנס מעלה גיחוך. כל באי הכנס יכולים 'להתחכך ולהתחנף' לכל שופט כרצונו. אין ולא יכול להיות כל קשר בין המינוי בתיק אקסיום לבין מינויו של אורנשטיין לנשיא.
"באשר לקשר עם אנשי הכנ"ר: כל מי שעוסק בתחום יודע היטב כי בשל מעורבותנו בפעילות ציבורית נמצאנו לא אחת במחלוקות קשות עם אנשי הכנ"ר בלא מעט נושאים. איננו נהנים מכל יחס מועדף על ידי אנשי הכנ"ר, היפוכו של דבר".
מעו"ד אלונה בומגרטן לא התקבלה תגובה.
