כך סידרה לעצמה הוניגמן הקפאת הליכים לפי בקשתה

קריסתה הפתאומית של רשת הוניגמן הפתיעה לא רק את השחקנים בענף האופנה, אלא גם את העוסקים בתחום הפירוקים. כבר ברגע שנודע שהרשת קיבלה צו להקפאת הליכים נגדה, היה ברור שזהו הליך חריג: הרשת ביקשה את הצו דווקא אצל השופט עאטף עילבוני בבית המשפט המחוזי בנצרת, ובנוסף לכך דרשה, ואף קיבלה, צו שאסר לפרסם זאת. כך הוסתר ההליך מהנושים העיקריים של הרשת - שמונה בנקים ו־1,100 עובדים.

המהלך המשפטי תוכנן בצורה מדוקדקת במשך זמן רב והעניק לבעלי הרשת, האחים יעקב ומיכה הוניגמן, יתרונות שספק אם היו מקבלים אצל כל שופט פירוקים אחר בארץ. רשת הוניגמן שנקלעה לחובות של 233 מיליון שקל, רשומה ברחוב סלמה 58 בתל אביב. לכן, הבקשה להקפאת הליכים היתה אמורה להיות מוגשת לבית המשפט המחוזי בתל אביב. בהיעדרו של הנשיא איתן אורנשטיין השוהה בחו"ל, הבקשה היתה מגיעה לידי השופט חגי ברנר, שנחשב לפורמליסט.

השופט עאטף עילבוני ומיכה הוניגמן. "במחוזי בתל אביב זה לא היה קורה" צילום: רפי דלויה

במהלך מתוחכם שנחשף עתה ב"כלכליסט", הצליחו האחים באמצעות משרד עורכי הדין איתן, מהולל ושדות שייצג אותם בפירוק, לעקוף את ברנר ולנחות אצל עילבוני שפסיקותיו הקודמות העידו שהוא ידידותי יותר לבעלי החברות מאשר לנושים. אצלו הצליחה הרשת לקבל בלי ידיעת הנושים גם צו הקפאת הליכים ל־60 יום, גם צו איסור פרסום, גם מינוי מיידי של נאמנים מטעם בעלי הרשת, גם רשות להשתמש בהלוואה מבנק מזרחי למימון תקופת ההקפאה מבלי שהבנק יודע שלכך מיועד הכסף וגם הקפאת הליכים אישית לאחים הוניגמן. כל זאת, בלי תוכנית הבראה מסודרת.

"אצל ברנר שנצמד לכללים זה לעולם לא היה קורה, ועורכי הדין של הוניגמן הבינו את זה היטב", אומר גורם המעורב בתיק. ההליך החריג מסעיר את קהילת המפרקים כשהשאלה היא האם כונסת הנכסים הרשמית (הכנ"רית) עו"ד סיגל יעקבי, תדרוש להעביר את התיק לתל אביב. "הרכבת כבר עזבה את התחנה", אמר גורם המעורב בתיק, "חטפו פה הקפאה ויצרו עובדות בשטח שכבר יהיה קשה להחזיר".

הקלה ראשונה: קפיצה בעייתית לנצרת

כדי לצאת מגבולות מחוז השיפוט של ברנר ולהרחיק 105 קילומטרים צפונה, הסבירה הרשת שלפי החוק יש אפשרות לקבוע את מקום השיפוט לאו דווקא לפי כתובת המשרדים של החברה אלא לפי "מקום העסקים העיקרי" שלה. "אין חולק שמרכז הפעילות של רשת הוניגמן הוא בנצרת והסביבה", קבעה הרשת בבקשה שהגישה לעילבוני. הרשת הציגה נתונים שלפיהם 40% מהמחזור השנתי שלה מגיע מ"סניפי הצפון" שנהנים מרווח תפעולי גבוה מאוד, וכי שבעה מתוך 26 סניפי "הוניגמן נשים" ו־13 מתוך 34 סניפי "הוניגמן ילדים" נמצאים בצפון.

אלא שמסקירה של רשימת סניפי הרשת שצורפה כנספח לבקשה, עולה שמתוך 20 סניפים של TNT הממוקמים צפונית לחדרה, 12 שייכים לשטח השיפוט של בית המשפט המחוזי בחיפה ורק שמונה לזה של נצרת. מתוך עשרה סניפים משולבים של נשים וילדים בצפון, שבעה נמצאים באזור השיפוט של בית המשפט בחיפה ורק שלושה בנצרת. ממצאים דומים הצטיירו גם לגבי יתר סוגי הסניפים.

אם כך, מדוע הרשת לא הגישה את הבקשה במחוזי בחיפה? ייתכן שברקע הדברים ניצב עימות ששורר בין הנאמנת שהחברה ביקשה למנות, עו"ד קרן רייכבך־סגל ממשרד איתן, מהולל ושדות, לבין שופטת הפירוקים בחיפה בטינה טאובר. בתיק שנידון בחיפה לפני שנתיים דרשה רייכבך־סגל מטאובר שתפסול את עצמה, כשהיא מאשימה אותה שהיא "מוטה באופן ברור" לטובת הצד השני.

הקלה שנייה: הדיון מוסתר מהבנקים

עילבוני הסכים לדרישה הבסיסית של הרשת וערך ביום רביעי דיון במעמד החברה בלבד ובנוכחות שני פרקליטים בלבד: הנאמנת המוצעת רייכבך־סגל ועו"ד אבישי סנדר, גם הוא ממשרד איתן, מהולל שדות המייצג את הוניגמן. בפתח הדיון הסבירה רייכבך־סגל מדוע הוא צריך להישאר חסוי: "אם העובדים ישמעו בתקשורת שהחנויות בסכנה, הם לא יגיעו לעבודה והכל ייזנח" הסבירה, והוסיפה כי גם "הבנקים לא יודעים על הבקשה. מחשש... שהעניין יפורסם ונגיע למצב בעייתי".

מדובר בטיעונים מוזרים. בהקפאות ההליכים בשנים האחרונות לא מוכר מקרה שהעובדים נטשו את עבודתם, בוודאי כשמשכורתם משולמת כסדרה. בנוסף, הסכמת הבנקים היא תנאי בסיסי לאישור הקפאת הליכים בהיותם בעלי קדימות בקבלת החוב.

"באף מחוז אחר לא היו מעזים ללכת להקפאה בלי לשבת מראש עם הבנקים", אמר ל"כלכליסט" עו"ד המייצג בנק בתיק. אלא שעילבוני, שידוע כשופט שלא מהסס לפסוק נגד הבנקים, המשיך בדיון ולא ביקש לעדכן את הבנקים בקיומו או לזמן אותם לדיון.

הקלה שלישית: מזרחי מממן את ההקפאה

כדי לקבל צו להקפאת הליכים, החברה חייבת להציג מקור מימון לתקופת ההקפאה. רייכבך־סגל הציגה לעילבוני מקור כזה, כשהסבירה שהאחים הוניגמן שיעבדו את בתיהם הפרטיים ונטלו מבנק מזרחי הלוואה של 6 מיליון שקלים. הרשת ביקשה מעילבוני צו שיורה להשתמש בכסף כ"הוצאות הקפאה", כך שבתום 60 ימי ההקפאה הוא יחזור ישירות למזרחי וזאת מחשש ש"הבנק יממש את הבתים הפרטיים".

אלא שהמהלך נעשה מאחורי גבו של בנק מזרחי, שעמדתו כלל לא הוצגה בבית המשפט. על התגובה הנזעמת של הבנק אפשר היה ללמוד מהודעה שהגישו הנאמנים לשופט כעבור יומיים, לפיה הבנק חילט את 6 מיליון השקלים מחשבונותיהם לטובת צמצום היקף החוב כלפיו. הנאמנים דרשו מהבנק להחזיר את הכסף, כשהם מסתמכים על הצו שהוציא עילבוני, לפיו הכסף יוקצה למימון ההקפאה.

הקלה רביעית: צו הקפאה אישי לבעלים

בעלי הוניגמן ידעו היטב שהשופט עילבוני מעניק הקפאת הליכים אישית לבעלים, כך שעל אף שהם נתנו ערבויות פרטיות להלוואות החברה, אי אפשר יהיה לממש אותן. הרשת הפנתה את השופט לארבע החלטות קודמות שלו, שבהן נתן צו כזה. מעניין שעורכי הדין הניחו שיעמדו מול עילבוני, כאשר בבית המשפט מכהן כשופט חדלות פרעון גם השופט ערפאת טאהא.

הרשת כלל לא טרחה לפרט בבקשתה למתן הו פרטים בסיסיים כמו למי נתנו האחים הוניגמן ערבויות, מה היקף החובות שלהם או מהם נכסיהם הפרטיים. בעבר קבע בית המשפט העליון שצו הקפאת הליכים אישי לבעל מניות יינתן רק במקרים חריגים שבהם יש לשקול בין השאר "את מהות חובותיו האישיים" ו"את נכונותו לתרום מנכסיו לטובת הקפאה". כפי שראינו, בית המשפט כלל לא ניסה לברר את מהות חובותיהם של האחים הוניגמן, והם גם לא תרמו כספים משלהם להקפאה אלא העמידו כספים של בנק מזרחי. אין מדובר בתרומת בעלים.

למעשה, מפרוטוקול הדיון עולה שצו ההקפאה האישי ניתן לאחים הוניגמן באופן כמעט אוטומטי. "היחיד שנותן הקפאה אישית בתל אביב זה אורנשטיין וגם לא בכל תיק. ברנר לא נותן בכלל", אומר עו"ד המייצג בנק בתיק. "אצל עילבוני זה אוטומטי, גם אם לא ביקשת".

הקלה חמישית: מינוי נאמנים מטעם הבעלים

אחת השאלות המרכזיות בתיקי פירוק היא למי נאמן הנאמן - לבעלי החברה או לנושים. ב־2013 אמר הכונס הרשמי הקודם, פרופ' דוד האן, כי "הלב של בעל התפקיד תמיד יהיה נתון למי שביקש את המינוי שלו". רייכבך־סגל עצמה דרשה רק ביוני האחרון, כאשר ייצגה נושה של רשת בתי הקולנוע גלובוס מקס, להתמנות כנאמנה בתיק בכדי שמישהו "ישמיע את קולם של הנושים הרגילים". היא אף כעסה שהלקוח שלה למד על מועד הדיון רק מהתקשורת.

אלא שבדיון בשבוע שעבר בנצרת רייכבך־סגל לא ראתה חשיבות מיוחדת לכך שיתמנה נאמן אחד מטעם הנושים, או שבכלל ינכחו בדיון. נראה שגם לשופט עילבוני הם לא היו חסרים והוא מינה את רייכבך־סגל ורו"ח גזית שהוצגו על ידי החברה, לנאמנים. נושי הוניגמן למדו על כל ההחלטות האלה רק בדיעבד.

תגובות. עורכי הדין שאול קוטלר ושי פיאדה המייצגים את האחים הוניגמן מסרו: "הסוגיה שצריכה לעמוד בראש סדר העדיפיות בעת הקשה הזו היא טובת החברה על 1,100 עובדיה המועסקים בה שנים רבות, במטרה להציל את מקור פרנסתם.

"בעלי המניות נקטו בצעדים אחראים כדי להציל את החברה והשקיעו מהונם בחברה כדי להצילה. העובדה שבנק מזרחי בוחר לתקוף דווקא בענייני פרוצדורה מאששת את החשש על רצונו לכסות על מחדלים או מעשים שנעשו על ידו כלפי החברה — כמו העברת כספים מחשבונות פרטיים לתועלתו כאשר תלוי ועומד צו שיפוטי האוסר על ביצוע כל פעולה וביצוע שעבודים בעיתוי שעולה לכדי העדפה אסורה. רצוי כי הבנק ייתן דעתו למהות ויימנע משאלות שוליות כגון מיקום בירור ההליך.

"מפתיע ומעט מקומם שקיימים גורמים שבוחרים להטיל דופי בשיקול דעתו של בית המשפט הנכבד ובאחד משופטי חדלות הפירעון הבכירים והמוערכים בישראל ומעלים טענות שראוי היה להימנע מלהעלותן".

מדוברות בתי המשפט לא התקבלה תגובה.