"אבא, שהיה בעצמו איש נדל"ן, אמר לי: "בחיים תיהנה כאילו מחר תמות, בעסקים תעבוד כאילו תחיה לנצח"

"גדלתי בתל אביב, בן לחנה ומיכאל. הוריי היו דור שישי ועשירי בארץ, אבל הבית, שבו דיברנו עברית, אנגלית וערבית, היה אירופי. עד גיל 5 הלבישו אותי בחליפות ובעניבה, ואמא הלכה גם לים עם נעלי עקב, כובע עם טול וכפפות. היא עבדה בחנות השקם הבריטי ברחוב נחלת בנימין, ואבא, שבצעירותו היה מזכירו של זאב ז'בוטינסקי, היה איש נדל"ן שעסק ב'גאולת קרקע' — קנה קרקעות מערבים.

"אמי אהבה אותי מאוד, אבל מי שטיפלה בי היתה ערבייה מיפו, גברת פדואה, שאהבתי אהבה בלתי רגילה. היא דאגה לבגדים, רחצה אותי עד גיל 14, בכל בוקר בדקה שהכנתי שיעורים אף שלא ידעה עברית. כך שבפועל היו לי שתי אמהות. שבועיים לפני הקמת המדינה היא ברחה, כמו רבים מערביי יפו. במשך שנים, גם בבגרותי, ניסיתי לאתר אותה, חיפשתי במוסדות שטיפלו בפליטים, ולא מצאתי שום מידע. היא חסרה לי מאוד.

1939. אייבי נאמן בן ה־6 עם הוריו חנה ומיכאל ואחותו אביבה, בת 4, סטודיו לצילום בתל אביב צילום רפרודוקציה : אוראל כהן

"הבית שלנו, בשדרות רוטשילד 2, היה מקום מפגש של בריטים בכירים וגם של אנשי אצ"ל, כולל מנחם בגין, כי אבי נהג לאסוף מודיעין עבור המחתרת. תפקידי היה לעמוד במרפסת, ואם מישהו נכנס לחדר המדרגות לצעוק 'אמא!' — זה היה הסימן להחביא את הניירות של האצ"ל בכיסא מיוחד עם תחתית כפולה ולהעמיד פנים שיושבים אצלנו על כוס תה ועוגה. אמא, שחייתה עם משפחתה במצרים במשך כמה שנים, אמרה על הבריטים: 'תראה את ההבדל בין הנציב העליון למלך פארוק — כשהמרכבה של המלך עברה ברחוב היינו חייבים להשפיל מבט, ואילו הנציב העליון הוא כמו בן משפחה שלנו'. כשהנציב סירב לבקשה שהופנתה אליו להמתיק את עונש המוות לדב גרונר, הוא אמר לאמי: 'היה לי קשה לעשות זאת, אך זוהי חובתי'. אירועים כאלה היו חלק מחיינו: מלחמה בבריטים וקשרים חברתיים איתם.

"אבא נהג לומר לי: 'אייבי, אדם לא יודע את יום מותו, לכן עשה כל דבר כדי ליהנות מהחיים, אולי מחר תמות. אבל בעסקים — תעבוד ותתכנן כאילו תחיה לנצח'. לכן כעורך דין טיפלתי בדברים שאחרים לא רצו לטפל בהם, כמו 35 שנה עם פרויקט הגוש הגדול ו־25 שנה בהקמת מגדלי נאמן.

"בצוואתו אבא כתב שהוא 'מצווה עליי' לא לעזוב את ישראל. הוא לא דרש זאת מאחי ואחותי, אך היה ברור שאכבד את בקשתו. אחרי מותו גם מצאנו תיק ענקי עם הכיתוב 'אייבי שלי', שבו תייק כל שביב מידע שהופיע עליי בעיתונות. אבי היה אדם סגור, ורק כשמצאתי את החומר למדתי כמה הייתי יקר לו".