הנפקת שלנו גרופ: עטיפה נוצצת לכישלון בטוח

לא צריך למשוך יותר מדי בקצוות הסרט האדום והחגיגי שקושר את העטיפה של "שלנו" כדי להבין שמדובר במקרה קלאסי של כלי ריק, או לכל הפחות בהנפקה שמעוררת סימני שאלה. התשקיף של קובו והמצגת של "שלנו" למשקיעים מלאים בחורים: קשה שלא לתהות מדוע הוא חושב ששווי האקזיטים בישראל בשלוש השנים האחרונות מעיד על שווי החברה שלו. ואם כל כך קל ומשתלם לעשות אקזיט, למה הוא מתעקש ללכת לבורסה ולדחוף את הסחורה שלו לתיקי הפנסיה של הציבור?

צלילה מעט מעמיקה יותר מעלה שקובו בסך הכל אורז יחד כמה אפליקציות שבחלק מהמקרים החדשנות שלהן מוטלת בספק, שבמקרים אחרים שיא הפופולריות שלהן כבר מאחוריהן, ושביתר המקרים היכולות שלהן פשוט רחוקות מההצהרות של "שלנו".

המודעה שמפרסמת את הנפקת "שלנו". קובו שילם עבורה סכום שמוערך ב-100 אלף שקל צילום: עמית שעל

הישראלים התמכרו לעטיפות נוצצות. למלכת יחסי הציבור העצמיים ענבל אור, ולמוכר החלומות אורן קובי מחברת אדמה, שמכר קרקעות חקלאיות שאין ולא יכול להיות להן שימוש. לא חייבים ללכת שולל גם אחרי העטיפה הנוצצת שמוכר קובו ואף גוף מוסדי שמכבד את עצמו לא יכול למצוא את עצמו מזמין סחורה בהנפקה הזו.

אפשר היה לצפות ממחלקות החיתום של בתי ההשקעות (במקרה זה של פועלים אי.בי.אי) להיות מעט יותר סלקטיבים ולגלות אחריות לפני שהם משווקים ניירות ערך לעמיתיהם שמנהלים את כספי הפנסיה הציבורית מצדה השני של החומה הסינית. אין פסול בהשקעת חסכונות הציבור בהשקעות בעלות סיכון גבוה יותר — אבל כשמדובר בהשקעות שמציעות חלומות באריזת בלוף אנחנו מצפים מבתי ההשקעות לוותר על הכסף הקל.

אין סיבה לשפוך כסף על הצעצוע החדש של עודד קובו, למעט אולי סיבה אחת: אם הוא יצליח לגייס וייכנס לבורסה הוא ייאלץ לפרסם מדי רבעון דו"חות כספיים מלאים שיאפשרו לצפות בצורה מקיפה בכישלון של "שלנו" למלא את הבטחתה.