זה לא עשב שוטה, זה גידול ממאיר

לפני כעשור ערך מכון המחקר של הכנסת מחקר על שחיתות בממשל, שהעלה כי בהשוואה לעולם מצבה של ישראל אינו רע בסך הכל. במסגרת המחקר ההוא נערך סקר סטטיסטי שבו התבקשו הנשאלים לדרג את רמת השחיתות בישראל. מבין הגופים הנותנים שירות לציבור, המשטרה ומערכת המשפט נתפסו כגופים הכי פחות מושחתים. גופים דתיים היו בראש.

בסקר אף הגדילו לעשות ושאלו את המשיבים אם לדעתם יש סיכוי שרמת השחיתות תשתנה. התשובה היתה חד־משמעית: 88% ענו "לא". כעת, עשור אחר כך, "מגזין כלכליסט" שחזר את הסקר בעזרת מכון המחקר מדגם באמצעות סקר ipanel. התוצאה: 88% היו אופטימיים מידי, משום שחלה עלייה בתפיסה של רמת השחיתות בכל הגופים. בנוסף, מהסקר עלה זינוק בתפיסת השחיתות במשטרה ועלייה גבוהה יחסית גם בתפיסת השחיתות במערכת המשפט — אם כי זו עדיין נתפסת כנקייה יחסית. "יחסית" אגב זה מונח מתעתע, כי לפי הסקר 33% הגדירו את מערכת המשפט מושחתת או מושחתת מאוד. במילים אחרות, כל אדם שלישי בישראל סבור שמשפט צדק הוא כבר לא יקבל כאן.

התוצאות האלו אינן מקריות. השנה היינו עדים לעליית מדרגה בחלום הבלהות של כל מערכת משפטית: לראשונה מקנן חשש ממשי לשחיתות במשקל כבד במערכות אכיפת החוק, ובראשן המשטרה והפרקליטות. והטיימינג? הוא אף פעם לא טוב, אבל הפעם הוא גרוע שבעתיים: החשדות צצו לאחר ששורת בכירים במשטרה נחשפו כמטרידים מיניים ובעיצומו של מאבק הפרקליטות בנציבות הביקורת שהקימו כדי לבקרה.

הפרשה שהעלתה את מערכת המשפט ואכיפת החוק לאור הזרקורים היא פרשת רונאל פישר, עורך הדין רב־הקסם שהתגלה כתמנון רב־זרועות: בכיסו האחד שוטרים בכירים, ובשני פרקליטת המחוז רות דוד שעל פי החשד שיתפה עמו פעולה. בחקירת האירוע נזרקו לחלל גם שמות של שופטים — למשל, נטען באחת החקירות בתיק, שפישר השתדל אצל היועץ המשפטי לממשלה למנות את השופט צבי סגל לפרקליט המדינה. עדיין מוקדם להפריד בין אמת לפנטזיה, בין רעיונות שפישר הצליח לקדם לבין אלה שנותרו במאגרי הדמיון והיצירה במוחו הקודח. כך או כך, הפרשה ונגזרותיה, האמיתיות והמדומיינות, הן אירוע רב־נפגעים שפיצוציו מהדהדים כרגע בשוליה של מערכת אכיפת החוק. אם יתברר, למשל, שדוד הטתה הסדרי טיעון, תיקים וחקירות כפרקליטת מחוז — זו תהיה לא פחות מרעידת אדמה.

אם בהתחלה עוד נשמעו קולות שאומרים שמדובר בעשב שוטה, לאט־לאט עם התקדמות הפרשה הפכה הדרמה לגדולה יותר, ובצדק, כי לראשונה מתנוסס סימן שאלה על יושרה של מערכת המשפט. המשטרה היא השלב הראשון, ולעתים המכריע, בשרשרת עשיית הצדק; ברוב המקרים לא ניתן לאתר ולבלום עיוותי דין שנולדים ומוטבעים בחקירות המשטרה. ניקיונה של מערכת המשפט תלוי בניקיונה של המשטרה, בדיוק כפי שחוזקה של שרשרת תלוי בחוזקה של החוליה החלשה (המושחתת) ביותר. ההנחה היא שבישראל אי אפשר לקנות שופטים, אבל אם יתברר שניתן לקנות שוטרים, ואולי גם פרקליטים, הרי שזהו גידול ממאיר.

אגב שופטים, האש החלה מלחכת גם בשולי גלימותיהם. בינתיים פורסמו מעידות שאינן בגרעין הקשה שמעורר חוסר אמון, ובכל זאת, האתוס של "למעלה מכל חשד" מתחיל להיסדק. השופט יצחק כהן הומלץ בידי המשטרה לאישום על הטרדה מינית; השופט משה גלעד נחקר בחשד להלבנת הון; והשופט צבי סגל, כאמור, הוזכר בחדרי החקירות כמומלצו של הנאשם פישר לפרקליט המדינה. מזכיר את מועמדותו של רוני בר־און ליועץ משפטי מטעמו של אריה דרעי.

במערכת מתאמצים לשכנע שמדובר לכל היותר בגידול נקודתי, חד־פעמי, שניתן להסרה ומטופל בכימותרפיה האגרסיבית ביותר. אבל מהרגע שהספקות נזרעים, נפער חוסר אמון ציבורי: אם יש ערן מלכה אחד, מי יכול לערוב שאין עוד? ורות דוד — אם יתגלה שחטאה לאחר פרישתה, מי יוכל לערוב שלא חטאה גם בעת כהונתה? יחסיה עם רונאל פישר החלו לפני הפרישה, אז למה שנשתכנע שהזיהום לא נשתל קודם?

השופטים יצחק כהן ומשה גלעד

פרשת פישר מתכתבת בדפוס פעולתה עם פרשות נוספות שעיקרן שחיתות של מאכערים, כמו פרשת הולילנד וחקירת ישראל ביתנו. במרכזן של כל החקירות הללו עומד מחולל שחיתות דומיננטי שמתווך בין גורמים פרטיים לציבוריים. אלא שכאן הגורמים הציבוריים הם ממערכת אכיפת החוק. איני מזלזל, חלילה, בחומרת הניסיונות להשחית ראשי עיר ומהנדסיה - ובכל זאת, המעבר משמואל דכנר לרונאל פישר מטריד ביותר. שניהם משמנים ידיים שלטוניות כדי לקדם אינטרסים של לקוחות. אלא שדכנר שיחד פוליטיקאים ופקידים. פישר, לפי החשד, שיחד שוטרים ואולי פרקליטה. וזו בהחלט פריצת דרך.

חייבים לסייג: בפרשה זו הורשע בינתיים רק ערן מלכה. ובכל זאת, לאחר שמפרידים בין שמועות להוכחות, בין חשדות, אישומים והרשעות — צריך לשים על השולחן את הסכנה שבריסוק אמון הציבור בשוטריו, בפרקליטיו ובשופטיו. החברה הישראלית שרדה אינספור מבחני עבריינות ושחיתות, שבהן היו מעורבים נשיאי מדינה, ראשי ממשלה, חברי כנסת, ראשי ערים, רבנים ראשיים ופחות ראשיים. פיצוצה של פרשת פישר וגלי הדף שנשלחים למרכז המערכת המשפטית הם איום חדש. אם השחיתות הפוליטית והכלכלית הן סכנות קיומיות, הרי ששחיתות בקרב הלוחמים בשחיתות היא האות החזק ביותר שהובסנו, ובכל החזיתות.