סוגרים חשבון (גז)

המגעים בין חברת החשמל למצרים החלו ב־2001 וקרטעו עד ההחלטה לחבר את מאגר ים תטיס, שבו מחזיקות נובל אנרג'י (47%) ודלק של יצחק תשובה (53%), לתחנות הכוח של חברת החשמל. החיבור החל ב־2004, ב־2005 נחתם חוזה לאספקת גז ממצרים לישראל וב־2008 ההזרמה החלה. 

עבור חברת החשמל והמשק הישראלי, היה זה תור זהב. שני ספקים רבו על המחירים והצרכן הישראלי רק הרוויח. קל לשכוח, אבל בתחילת 2010 רשות החשמל הורידה את תעריף החשמל ב־10%, בנימוק שחברת החשמל משתמשת בהרבה גז — כמעט 40% מסל הדלקים, ובגלל שגז זול מסולר, על הצרכן הישראלי לזכות בהנחה בתעריף. בפברואר 2011 מישהו שם לב שמובארק נעלם, פוצץ את הצנרת והעלים את הגז המצרי. היות שמאגר תמר טרם חובר לחוף, חברת החשמל חזרה להשתמש בסולר יקר, והתעריף זינק מאז ב־33%.

קידוח תמר צילום: אלבטרוס

עבור דלק ונובל אנרג'י, מכירת הגז לשכנים מדרום היא לא פחות מסגירת מעגל. לא רק שהמתחרים פוצצו עצמם לדעת, הם עכשיו מקבלים אנרגיה שעד לפני ארבע שנים התחרו על אספקתה. המס שישלמו בעלי המתקן יעשיר את הקופה המצרית המדולדלת.

המכירה מחזקת את מיצובה של ישראל כעוגן כלכלי אזורי, לאחר שחתמה חוזה למכירת גז עם הרשות הפלסטינית ועם פוטאש הירדנית. בקנה יש הצעות גם מטורקיה, מקפריסין ואפילו מאיטליה.

כעת חובת ההוכחה כולה על הרגולטור הישראלי. כשהגז יתחבר לחופי ישראל, התעשייה תשתמש בו, היזמים לא ישתוללו עם חוזים נטולי פיקוח ותעריף החשמל יירד - יירדו גם תעריפי המים ומחיר הקוטג'.