שקיפות? נסו בגלריה

ליטבק, כמו כל איש עסקים, דואג לתדמיתו - דאגה מובנת במיוחד נוכח העובדה שחלק משמעותי מאוד מרווחיו מגיעים מעולם הפורנו. במסגרת המאמץ לזכות בלגיטימיות תדמיתית הוא שכר את שירותיהם של יחצנים כבר לפני יותר משנתיים, ובדצמבר 2009 מינף את תחביבו, איסוף פסלי זכוכית, והקים במגדל

אולי כחלק מניסיון להחליף את בסיס הרווח בעתיד, ליטבק מעורב במיזם "ספליטארט" (חלוקת אמנות, בתרגום חופשי): קבוצה של שתי חברות, אחת ישראלית ואחת לוקסמבורגית, שמנסות להקים פלטפורמה אלקטרונית למסחר ביצירות אמנות. הניסיון הראשון לבנות מיזם על פי הרעיון הזה הפך לספליטארט ישראל, שבה ליטבק היה שותף של אחותו, ענת לוי־לוין (55). המיזם הזה נכשל והופסק, והחברה אינה פעילה כיום. במיזם הלוקסמבורגי, שמפותח בשיתוף אנשי עסקים אירופים, אין לליטבק מעורבות או אחזקות - אבל בגלל תרומתו לפטנט המקורי, החוק מחייב את הצגת שמו כאחד מממציאי הפטנט העומד בבסיס פעילותה של החברה, ולפיכך הוא רשום על בקשת הפטנט לצד שמה של אחותו.

"אני מעדיפה שלא תכתוב על ספליטארט", אומרת לוי־לוין. "זה מסובך ולוקח הרבה זמן. כשיהיה שם משהו אני אשמח לדבר איתך".

את שותפה של מולי בספליטארט?

"לא, ספליטארט זה רק אני. אין לי שום שותפות איתו".

אבל הוא רשום ברשם החברות כמי שמחזיק במחצית מהבעלות על ספליטארט הישראלית, או בשמה החדש ד.א.ה.ל.

"אני לא מתראיינת".

אבל קודם אמרת שהוא לא קשור, ועכשיו כתוב שהוא מחזיק בחצי מהמניות.

"זו חברה ישראלית, ובחברה הישראלית אין פעילות. יש חברה אחרת בחו"ל, ושם הוא לא מעורב".

ספליטארט היא בעצם חברה שמנסה להקים בורסת מסחר אלקטרונית למסחר ביצירות אמנות, ובפטנט שרשמה היא מציגה דרכים שונות לארוז יצירות אמנות כנכסים פיננסיים. למשל, מתארים עורכי הדין ממשרד איתן־מהולל, העובדים עבור האחים ליטבק בנושא זה, בעל יצירה המעוניין למכור אותה ברווח יוכל להעביר אותה לברוקר, שינפיק מניות שלה וימכור אותן במכירה פומבית אלקטרונית. כיוון שהרכישה תתחלק בין כמה קונים, ספליטארט מאמינה שמחירה של היצירה יעלה, כאשר היא בעצם לא תימכר כיצירה אמנותית אלא כנכס סחיר לכל דבר.