החינוך הפרטי לגיטימי
משרד החינוך צריך להכיר בחולשותיו, ועד שיצליח לרומם את החינוך הממלכתי לרמה מספקת, עליו לאפשר להורים להעניק לילדיהם את החינוך הטוב ביותר שלו הם מסוגלים
התנגדות משרד החינוך להקמת בית הספר חברותא תמוהה ומשדרת מסרים כפולים. ראשית, רבים מבתי הספר התיכוניים בישראל מופעלים על ידי עמותות ואגודות פרטיות, המשמשות כלי עוקף־חוק לגביית כספים נוספים מן ההורים, לטובת מגוון תוכניות העשרה ופעילויות שאינן ממומנות מתקציב משרד החינוך.
שנית, בישראל פועלים בתי ספר תיכוניים פרטיים רבים, וגובים עשרות אלפי שקלים בשנה. החלטת משרד החינוך לשרטט את הגבול דווקא במקרה של חברותא נראית שרירותית. האם פירושה שמעכשיו לא יקומו בתי ספר חדשים אלא בבעלות הרשויות המקומיות? והאם בכוונת משרד החינוך להלאים את בתי הספר הקיימים?
שר החינוך גדעון סער התבטא לא אחת נגד בתי הספר הפרטיים. בתגובתו להחלטת בית המשפט אתמול אמר סער: "בתי הספר הפרטיים מבקשים ליהנות מתקציב המדינה במקביל לקעקוע החינוך הציבורי והשמצת מערכת החינוך".
מנגד, בראיון שנתן סער באפריל 2009 אחרי שהתמנה לתפקידו, הוא אמר: "בית הספר לטבע (שבו למדה בתו הצעירה - ל"ב) הוא חצי פרטי. אנו משלמים משהו שהורה אחר לא משלם. ידעתי שזה בית ספר איכותי, ורציתי לתת לבנות שלי את החינוך הטוב ביותר שאני יכול לאפשר. אני לא מרגיש צורך להתנצל או להרגיש לא בנוח. אני מקיים את החובה שלי כהורה".
שר החינוך, בניגוד לעמדותיו הרשמיות, הצביע ברגליים. גם הוא מעוניין שבנותיו יזכו לחינוך טוב יותר ממה שמסוגל משרדו לספק.
בינתיים נדמה שאף שהחינוך הפרטי מציב חסמים סוציו־אקונומיים ואחרים, בהיעדר ברירה אחרת הוא לגיטימי. משרד החינוך צריך להכיר בחולשותיו, ועד שיצליח לרומם את החינוך הממלכתי לרמה מספקת, עליו לאפשר להורים להעניק לילדיהם את החינוך הטוב ביותר שלו הם מסוגלים.
