איך אנחנו רואים צבעים

הביטו לכמה שניות בתמונות הבננה וחומת הלבנים שבמורד העמוד. צבעה של איזו תמונה נוטה יותר לצהוב? רוב האנשים יאמרו שהבננה. אבל למעשה הבננה אפורה בדיוק כמו החומה שלצדה. אז מאיפה הגיע הצהוב? "המוח לא רק משנה זיכרונות בדיעבד, הוא גם משפיע על תפיסת המציאות שלנו בזמן אמת", מסביר פרופ' שמעון אולמן, מומחה לחקר הראייה האנושית ממכון ויצמן.

"כשאנחנו מביטים בעץ בלילה, עליו ייראו לנו ירוקים אף על פי שמבחינה טכנית, הצבע שהם מחזירים באור קלוש הוא לכל היותר אפור. אנחנו רואים ירוק שאיננו שם. המוח, שזיהה שמדובר בעץ, מתקן את התמונה בהתאם לתנאי התאורה ולזיכרונות עבר. אותו הדבר יקרה אם תיכנס לחדר שהותקנה בו מנורה שמפיצה אור אדום. אתה לא תראה הכל אדום יותר. מוחך יזהה את האור האדום ויעלים בעצמו את הצבע. אם תצלם את החדר לא תאמין שזה אותו אחד. וזה מה שקורה עם הבננה, רק באופן מינורי יותר - המוח מנסה לתקן מתוך הזיכרון.

איזו תמונה יותר צהוב? צילום: shutterstock

"לא לחינם קיבלנו את היכולת הזו", מסביר אולמן, "המציאות מבלבלת ומפחידה כשצופים בה במראה הטבעי שלה. הצבעים משתנים ללא הרף בהתאם לתאורה המקומית. תאר לך שהיית פותח את המקרר בלילה ומגלה שכל המוצרים קיבלו צבעים חדשים. התיקון האוטומטי של הצבע נועד להכניס קצת יציבות לבלגן שקורה בחוץ".

אולמן טוען שהדרך הטובה ביותר לראות את העולם בצבעיו המקוריים היא דווקא באמצעות מצלמות זולות. "מבחינה טכנית, הן תפסו את המציאות באופן משכנע מאוד. כשצילמנו בתאורה צהובה, בתוך חדר למשל, כל הדברים הלבנים הפכו לצהבהבים והכחול הפך לאפור. זה נראה גרוע, אבל זה מה שקורה בעולם האמיתי".

אף שמנגנון התיקון והפיצוי של המוח מוכר למדע זה עשרות שנים, רק ב־2006 הצליחו מדענים למדוד לראשונה את השפעתו. מדענים מאוניברסיטת גיסן בגרמניה הציגו לקבוצת נבדקים מסכים שעליהם תמונה המורכבת מנקודות אקראיות בצבע מסוים. הנבדקים התבקשו לתקן את צבע התמונה באמצעות כפתורי כוונון עד שהללו ייראו בצבע אפור, ועשו זאת בהצלחה. אבל כשהחוקרים סידרו את הנקודות בצורה של בננה, הנבדקים שניסו לתקן את הצבע לאפור הגיעו לצבע כחלחל יותר. כשהבננה היתה כבר אפורה לחלוטין היא עדיין נראתה להם צהובה מדי, והם המשיכו להוסיף לה צבע נגדי.

"זה קורה גם עם צלילים", מוסיף דויטשר, "מה שהמוח שלנו מזהה כאותיות מובדלות ומילים שונות הוא בפועל רצף די דומה של צלילים. בין האותיות ב' ל־פ' בעברית, למשל, אין גבול ברור. אבל המוח לא נותן לנו להתבלבל. הוא מחליט אם זה ב' או פ' בהתאם להקשר המילה והמשפט ומתרגם את הצליל באופן חזק מאוד לאחד הכיוונים".