מלכודת לפרקליטות

כשחשף "כלכליסט" בינואר 2011 את רשימת לקוחותיו של עו"ד יעקב וינרוט ושכר הטרחה הנמוך לעתים עד גיחוך ששילמו לו חלקם, העריכו רבים כי וינרוט - המנסה לחלץ את עצמו מתיק השוחד - נוקט צעד נואש ומפיל את לקוחותיו איתו. וינרוט אמר אז לתובעת במשפט: "אם הדבר הזה מהווה שוחד, היית

וינרוט, שהוגדר על ידי הפרקליטות כמי שרואה תמיד עשרה צעדים קדימה, אמנם סיבך ציבורית ותדמיתית את לקוחותיו, אך בעיקר טמן מלכודת לפרקליטות. האחרונה טענה בכתב האישום כי שכר הטרחה ששילם ויטה היה נמוך באופן חריג משכר הטרחה המקובל במשרדו של פרקליט הצמרת. רשימת הלקוחות שהציג וינרוט הוכיחה כי שכר הטרחה לא היה חריג כלל, ועובדי ציבור רבים נוספים נהנו ממדיניות התעריפים הנמוכים של וינרוט.

המדינה בחרה שלא לחקור ולבדוק את יתר המקרים שהציג לה וינרוט, אולי גם משום שהרשימה המביכה כללה גם עובדי פרקליטות בכירים ושני שופטים. כעת מנסה המדינה לטעון כי ייתכן שגם כמה מהלקוחות האחרים מבססים חשד לשוחד, אך בלא הוכחות ובדיקה - מדובר בטענה חלשה.

בהיבט הציבורי, הרחב יותר מעניינו הפרטי של עו"ד וינרוט, הרשימה חשפה גילויים מטרידים על הקלות הבלתי נסבלת שבה מרשים לעצמם עובדי ציבור - ובהם שופטים, עובדי פרקליטות, קציני משטרה ואנשי רשות המסים - ליהנות מתעריפי הרצפה שהם מקבלים מפרקליטי צמרת. השופט זפט, למשל, נוהג לפסוק הוצאות לצד שהפסיד בדיון בודד בסכום הגבוה פי שלושה ממה ששילם לווינרוט עבור חמש שנות ייצוג.

רשימת הלקוחות של וינרוט יוצרת תחושה קשה: שהמשפט מכור, שעורכי דין ושופטים - חד הם. הפרקליטות העדיפה להעלים עין מיתר המקרים שהציג וינרוט, אף שחלקם נראים חריגים ותמוהים יותר מהמקרה של שוקי ויטה, ששילם 20 אלף שקל תמורת ייצוג בדיון אחד בבית משפט. במצב כיום אין כללים ברורים, ואולי הגיע הזמן שמישהו יבין שעניין כזה עלול למוטט את אמינות מערכת המשפט בעיני הציבור.

באופן פרדוקסלי, מי שכנראה הבין את המסר הזה הוא דווקא השופט נויטל שדן בתיק וינרוט. באחד הדיונים האחרונים, לפני שעלה להעיד שותפו לשעבר של וינרוט, עו"ד בעז בן צור, ביקש השופט נויטל להודיע לפרוטוקול שלעתים הוא נתקל באקראי בבן צור במסדרונות בית המשפט ושואל מה שלומו. ויטה וזפט ממש לא טרחו לתת גילוי כזה.