שיטתי, לא מקרי

כבר לא מקרי ולא חד־פעמי. מכליות נפט שבבעלות סמי עופר היו מעורבות בעסקי נפט עם איראן. הפלגה לאיראן ועגינה בנמל איראני היתה חלק משגרת הפעילות שלהן, ולפחות שבע מכליות נפט כאלה עגנו לחופי איראן בשנים האחרונות, חלקן יותר מפעם אחת. מכלית נפט נוספת של עופר עגנה באיראן ובסוף

מאז התפוצצה פרשת המכלית ולאחר שטקטיקת ההכחשה לא ממש שכנעה את האמריקאים, מנסים אנשיו של עופר לשכנע אותנו שמכירת המכלית היתה לכל היותר טעות בתום לב. אם היה מדובר על מכלית אחת הטיעון הזה אולי היה משכנע, אם לא את האמריקאים אז לפחות אותנו. אבל כשלפחות שבע מבין 50 מכליות הנפט שלך פקדו נמלים איראניים וסחרו בנפט מול איראן, מדיניות ה"לא ראיתי, לא ידעתי, לא שמעתי" כבר הופכת להיות מקוממת. כשפעם אחר פעם מכליות שלך הפליגו מקצה אחד של העולם לקצה השני כדי להוביל נפט מזוקק לאיראן או נפט גולמי ממנה, זה כבר נקרא דפוס פעולה.

אז נכון שהדגל על סיפונן של המכליות הללו לא היה ישראלי אלא סינגפורי או ליברי, נכון שאנשי הצוות דיברו ערב רב של שפות, נכון שהחברה ששלחה אותן היא בכלל חברה סינגפורית ששייכת לחברה ממונקו שבשרשור שייכת לסמי עופר. ונכון שהחברה הזו לא קשורה משפטית לאף אחת מהחברות הציבוריות של עופר בישראל. ואפילו נכון שמטעמי מס, עופר רוב השנים כלל לא היה אזרח ישראלי. הכל נכון. אבל לסיפור הזה יש שורה תחתונה אחת מאוד ברורה. חלקים מהונו של סמי עופר נצברו כתוצאה מסחר בנפט מול איראן, יבוא ויצוא של נפט לחופיה.

בסביבתו של עופר לא מכחישים את העובדות אך טוענים שלא מדובר בעבירה. אלא שגם אם נקבל את הטיעון החוקי, אי אפשר להתעלם מהסביבה הבינלאומית שבה צמח הקשר האיראני הזה. בעת שישראל השקיעה מאמצים לרתום את העולם למלחמה באיום הגרעין האיראני, מכליות נפט של עופר נסעו לאיראן וחזרו ממנה, הן המשיכו לפקוד את חופי איראן גם לאחר שהממשל האמריקאי כבר החל בהליכי חקיקה כדי לצמצם מעורבות של חברות מסחריות בתעשיית הנפט של איראן. אירופה הצטרפה למערכה, חברות בינלאומיות בתחום הדלקים ללא כל רקע ישראלי כמו shell הודיעו שיפסיקו לסחור אם איראן, אבל ב־Tanker pacific של סמי עופר השגרה נמשכה. מכליות עם זיקה ישראלית נסעו לאיראן, שמוגדרת כמדינת אויב, וחזרו ממנה. כן, צריך לומר זאת שוב כדי להאמין - סמי עופר, בעל השליטה בחברה לישראל, בכיל ובצים, עשה חלקים מהונו הודות לסחר מול איראן.