מדוע אנו יוצאים למאבק

בימים אלו, בהם מתנהל מאבק של העובדים והעובדות הסוציאלים. ישנה חשיבות מיוחדת להבנת הרקע, המניעים והמצוקות שמניעים אותנו, העוסקות והעוסקים בתחום ובחזית המאבק למען החברה, ובמיוחד למען אותו ציבור אשר החברה השאירה מאחור.

חשוב להבין מה עובר על העובדות הסוציאליות כאשר הן מגיעות לעבודה ומוצאות את עצמן בחזית החברתית, מסייעות לאנשים וקהילות אשר נמצאים במצבי מצוקה ומשבר. המצוקות מגיעות ממגוון רב של תחומים, וביניהם; עוני, הזנחת ילדים או זקנים, התמכרויות, בריאות פיזית ונפשית, אלימות, משברים תקופתיים אישיים ואירועי חירום לאומיים.

לאור נסיגת המדינה ממעורבות בחיים החברתיים של אזרחיה, במשך 17 השנים האחרונות לא התעדכן השכר שלנו, העומס עלינו במגמת עלייה מתמדת ותקציבים לשירותים החברתיים נמצאים במגמת ירידה. בתנאים אלו השחיקה עולה והעובדות מתקשות לתת שירות הולם ללקוחותיהן. כתוצאה מכך, האוכלוסייה לרווחתה אנו עובדות, אוכלוסיות שלרוב קולן אינו נשמע בחברה, נפגעות עוד יותר. לכן, המצב הגיע לנקודת שבר ואנחנו רגע לפני ההתפרצות.

אני התחלתי לעבוד במקצוע במרץ 2001, המשכורת אז, שעמדה על 3,900 שקל, הספיקה לי לכל צרכיי ועוד חסכתי 500 שקל בחודש. המאבק של 1996 הוסיף, יחד עם אחוזים, כבוד וערך למי שבחר להיות עובד סוציאלי. היום, לאחר 10 שנים במקצוע, המשכורת האחרונה שקיבלתי הייתה בסך 5,035 שקלים. זאת עבור עבודה גם בשעות אחר הצהריים והלילה. מצבן של עובדות ותיקות ומקצועיות ממני אינו טוב בהרבה וחלקן אף מרוויחות שכר נמוך ממני.

הפגנה של עובדים סוציאלים צילום: עטא עוויסאת

מזה מספר שבועות אני פוגשת את עמיתי ועמיתותיי למקצוע בהפגנות ספונטניות שאנחנו מקיימים על מנת להעלות את הבעיה על סדר היום הציבורי והפוליטי. פגשתי עובדות מכל רחבי הארץ והפגנו ביחד. באחת ההפגנות פגשתי עובדת שמרוויחה כ-3,800 שקל עבור משרה מלאה. היא עובדת ברשות מקומית גדולה, אך מקבלת את המשכורת מעמותה שמספקת שירות לעירייה.

מצב זה הוא תוצאה של תהליכי ההפרטה, אשר פגעו קשות בשכר ובזכויותיהן של העובדות הסוציאליות. עובדות רבות מועסקות ע"י חברות פרטיות ועמותות שההסכם הקיבוצי במגזר הציבורי לא חל עליהן והן אינן נהנות מזכויות סוציאליות. כיום, שלוש מכל ארבע עובדות סוציאליות היוצאות לשוק העבודה מועסקות בהעסקה עקיפה, כלומר דרך עמותות, וחשופות לארעיות במקום העבודה, לפיטורים חוזרים, להיעדר תגמול על רכיבים נלווים לעלות שעת שכר וצבירת זכויות ותק.

2,299 שקל לחודש

לאחר שנה של משא ומתן שהוביל איגוד העובדים הסוציאלים, במהלכו ניסה להגיע להסכמות עם נציגי משרד האוצר באמצעות דיאלוג, הוחלט לצאת לשביתה ולמאבק. העובדות מוכנות להגביר את מחאתן ככל שיידרש. מבחינתי ומבחינת עובדות סוציאליות רבות, מדובר במסר של תקווה לעתיד טוב יותר ולביסוסה מחדש של מדינת הרווחה הישראלית. כולנו מלאות תקווה שנצליח לתקן את העוולות שסובלות מהן העובדות הסוציאליות, שנתפרנס בכבוד ונתוגמל על התמקצעות. כך, נוכל להתחיל בשיפור אמיתי של שירותי הרווחה, המשרתים את האוכלוסיות המובסות של החברה.

הכותבת היא עובדת סוציאלית