בעלי המניות בנטפים הזרימו 106 מיליון דולר בחמש שנים

חמישה בעלי מניות גדולים מחזיקים כיום בנטפים: שתי קרנות פרייבט אקוויטי, ושלושה קיבוצים מאזורים גיאוגרפיים שונים. זהו מבנה נדיר, מורכב ובעייתי, שנוצר מאיחוד של שלוש חברות שפיננסית ותאגידית היו חברות נפרדות. כיצד נוצר מבנה כה בעייתי? כדי לענות על שאלה זו יש צורך להתחקות היסטורית אחר תולדות החברה.

עופר בלוך, מנכ"ל נטפים ב-2008 צילום: מיכאל קרמר

נטפים הוקמה בקיבוץ חצרים ב־1965. בשנות השבעים התרחב המפעל והגדיל את מכירותיו, אולם התקשה לעשות זאת רק בעבודה עצמית, ובאמצע העשור הגיע חצרים למצב שבו לא יכול היה לעמוד בצמיחה של נטפים לבדו. מכיוון שבתנועה הקיבוצית של שנות השבעים היתה התנגדות להעסקת פועלים שכירים מבחוץ, פנה חצרים לשני קיבוצים במקביל - מגל ב־1973 ויפתח ב־1978, והציע להם להקים שלוחות של נטפים, שלימים נהפכו לתאגידים נפרדים.

חצרים, מגל ויפתח חילקו ביניהם את השווקים שבהם נמכרו מוצרי נטפים. בשנות השמונים החלו שלושת המפעלים להעסיק גם עובדים שכירים, אולם המפעלים נותרו תאגידים נפרדים. רק בסוף 1998 נעשה מיזוג של שלוש החברות הקיבוציות, שהגדיר לראשונה את אחוז המניות של כל קיבוץ בחברה המאוחדת.

המיזוג הגדיר גם את דרכי הפעולה המשותפות ואופן השליטה. הוחלט שיו"ר נטפים יהיה ממגל ואילו המנכ"ל מחצרים. יפתח קיבל אחזקות נמוכות יחסית, ולא זכה לייצוג בבעלי התפקידים. החלוקה אז עמדה על 54% מהמניות לטובת חצרים, 34% למגל ועוד 12% ליפתח. עוד הוגדר כי גם עם התפתחות החברה יישמר היחס בין בעלי המניות, וכך גם אחוז החברים המועסקים בחברה מכל קיבוץ.

חצרים קיווה להנפקה

שנתיים אחר כך, ב־2000, נקלעה נטפים למשבר קשה ראשון במהלך משבר הבועה העולמי. כאחת הדרכים להתמודדות עם המשבר, שהתבטא בחובות כבדים ובגירעון בהון, הוחלט למנות הנהלה חיצונית, וכך מונה עמי איילון כיו"ר החברה, וארז מלצר כמנכ"ל. ברקע הכנסת הניהול החיצוני עמד דו"ח שהזמינה נטפים מחברת מקינזי, שהמליץ על ניהול חיצוני בגלל המתח היום־יומי בין הקיבוצים, שפגע בתפקוד ובניהול החברה. הדירקטוריון המשיך למנות חמישה חברים מחצרים, שלושה ממגל ואחד מיפתח.

בשנת 2002 החלה התאוששות בתוצאות החברה, הן מבחינת ההכנסות והן בשורת הרווח. אולם במקביל הבינו הקיבוצים כי אי אפשר להמשיך במגמת השיפור ללא הזרמת הון. נטפים נערכה לגיוס הון וגייסה כ־40 מיליון דולר משתי קרנות: קרן מרקסטון, המנוהלת על ידי רון לובש ואמיר קס, וקרן טנא, שמנוהלת על ידי אריאל הלפרין ומתמחה בהשקעה בחברות בקיבוצים. שתי הקרנות קיבלו הקצאה של 20% ממניות החברה לפי שווי של 160 מיליון דולר לפני הכסף, עם אופציה שאותה ניצלו בינתיים לעלות ל־30%. כיום מחזיקה מרקסטון בכ־20% וטנא ב־10%.

רון לובש, מנכ"ל קרן מרקסטון

בעקבות הזרמת ההון ויתרו חצרים ומגל על דירקטור כל אחד, תמורת חבר דירקטוריון אחד מכל קרן. לראשונה בתולדות החברה איבדה חצרים את השליטה, אולם נשארה עם זכות וטו על החלטות כגון מינוי מנכ"ל וגיוס הון. בתום הגיוס דוללה חצרים ל־43.6%, מגל ל־26.8% ויפתח ל־9.6%.

אחת הסיבות שחצרים הסכים למהלך היתה התקווה שהמהלך יוביל את החברה להנפקה בבורסה בניו־יורק, וכי כחברה ציבורית - גם עם שיעור אחזקות נמוך מ־50% תהיה לו יכולת השפעה דה־פקטו על החברה, ממש כמו בשליטה.

גיוס חיצוני או פנימי

הזרמת ההון הכניסה רוח חיים חדשה לנטפים שנכנסה למהלך צמיחה מואץ. שנת 2007 הסתיימה עם עלייה של 25% בהכנסות. התחזית ל־2008 דיברה על צמיחה גבוהה עוד יותר, והיעד הפנימי של החברה דיבר על צמיחה של לא פחות מ־50%. החברה גם החלה בהכנות להנפקה בארה"ב, וכדי לסייע לגידול רכשה נטפים את רבאחו ההולנדית, הפועלת בתחום החממות, לפי שווי של 100 מיליון דולר.

ואז בא המשבר הפיננסי בשווקים. המכירות נעצרו ואחרי מחצית ראשונה מצוינת הגיעה מחצית שנייה נוראית של 2008, ונטפים סיימה את השנה בהפסד כבד של 80 מיליון דולר וחוב של 290 מיליון דולר. ברבעון הרביעי של 2008 התכנס דירקטוריון נטפים לדיון חירום והחליט על התייעלות חריפה, שכללה קיצוץ של 200–300 עובדים וקיצוץ חריף בהוצאות של כ־50 מיליון דולר בשנה.

2009 הסתיימה בהתאוששות ואיזון, והחברה רשמה הפסד של כמה מאות אלפי שקלים בלבד, והצליחה להוריד את החוב ל־220 מיליון דולר. שלושת הבנקים הישראליים - הפועלים, לאומי ומזרחי־טפחות - הנושים של נטפים, היו גם האחראים העקיפים להתאוששות החברה, כשהעניקו לה אורך נשימה ומיחזרו את ההלוואות שלה.

באמצע 2009 פרש עופר בלוך מתפקיד מנכ"ל נטפים. במקומו נכנסו לתפקיד שני מנכ"לים משותפים: יגאל אייזנברג, ששימש מנכ"ל נטפים US וחבר חצרים, ואלי שוחט שכעבור מספר חודשים הודיע על פרישה. במקביל פרש עו"ד רובי בכר מתפקיד היו"ר לאחר שלוש שנים, ובמקומו נכנס ישראל מקוב לתפקיד.

עם מקוב ואייזנברג נהפכה 2010 לשנת שיא בתולדות החברה. בסוף 2010 ירד החוב של נטפים ל־130 מיליון דולר, גם בגלל הזרמת הון של 46 מיליון דולר מבעלי המניות בשנים 2010–2009.

בשנים אלה עמדו על הפרק שתי אופציות: גיוס חיצוני או גיוס מבעלי המניות עצמם. שוב היתה מחלוקת בין הקיבוצים, אולם הפעם החזיק מגל בעמדת מיעוט, כשגרס שיש לבצע גיוס גדול מאוד ולהכניס משקיעים נוספים לחברה. נציגי חצרים ויפתח מצאו עצמם בצד אחד של המתרס, כשהם מתנגדים לגיוס חיצוני בשל חשש מדילול נוסף. בסופו של דבר הוזרמו 38 מיליון דולר, 30 מיליון מהם מקרנות מרקסטון וטנא, עוד 7 מיליון דולר מחצרים ומיליון דולר מיפתח. מגל לא השתתף בגיוס ודולל.

מנתוני ההזרמות שהגיעו לידי "כלכליסט" עולה כי מ־2006 ועד 2010 הזרימו בעלי המניות כ־106 מיליון דולר לקופת החברה.