המהפכה שיצרה אפרופים בפרשנות חוזה: התעלמות מלשון החוזה, בחינת תכליתו

הלכת אפרופים היא אולי החשובה והמהפכנית ביותר שנתקבלה אי פעם בבית המשפט העליון. במסגרת הפרשה נדרש בית המשפט לפרש חוזה שנכרת בין משרד השיכון לחברת בנייה בשם אפרופים. החוזה עסק בפרויקט בנייה שאותו נדרשה החברה לבצע בתחילת שנות התשעים, לצורך קליטת העלייה ההמונית מארצות חבר

בעקבות איחור של החברה בביצוע הפרויקט, הפחיתה המדינה את התמורה שהעבירה אליה. החברה עתרה כנגד הקנס לבית המשפט המחוזי, שקיבל את טענת החברה וקבע כי הסנקציה אינה משתמעת מלשון החוזה.

בעקבות ערעור שהגישה המדינה לבית המשפט העליון, ביטל ברק את תורת שני השלבים שהיתה נהוגה עד אז בפרשנות חוזה, ולפיה נדרש בית המשפט לבחון קודם את לשון החוזה, ורק אם זו אינה ברורה לפנות לנסיבות החיצוניות. הוא קיבל את עמדת המדינה שלפיה תכלית החוזה - עידוד בנייה מהירה - מחייבת את השלמתו על ידי הוספת הסנקציה, אף שזו לא הופיעה במפורש בנוסח ההסכם.

בכך הועדפו הפרשנות התכליתית של החוזה ועקרון תום הלב על פני לשונו, ונפתח הפתח להתערבות שופטים בחוזים.