"לבעלי החיים על החוף אין מושג מה מתקרב אליהם"

"אני עצוב וכועס", אומר ביל פינץ'. "בעיקר כועס. על הממשל, על בריטיש פטרוליום, על עצמי. כבר שבועיים אני נוסע בין הערים במפרץ מקסיקו, וחושב על הגלונים של הדלק שאני שורף, וכמה זה אירוני".

פינץ' (53), תושב העיירה מובייל, אלבמה, שעל גדות מפרץ מקסיקו, הוא מבכירי סניף אלבמה של The Nature Conservancy - אחד הארגונים הסביבתיים הגדולים בארצות הברית, המאגד יותר ממיליון חברים ומחזיק נכסים בהיקף של כ־5 מיליארד דולר. מאז סוף אפריל פינץ' מוביל את צוותי המתנדבים של הארגון במפרץ מקסיקו, ורואה את האסון מגובה העיניים.

"מהחוף עוד לא רואים את הנפט, רק כדורי זפת קטנים שמתחילים להישטף מהים. כל העיתונאים כבר מרוכזים בווניס, בקצה המיסיסיפי, ודוחפים זה את זה בתחרות על מי יהיה הראשון שיצלם את הנפט נוגע בחוף. מתחשק לי לומר להם: 'סבלנות, כאן זה הדרום, תלמדו להתנהג בנימוס, הנפט יגיע'.

"והוא יגיע. נפט הוא לא הוריקן, הוא לא מתאים למבזק חדשות. יש לו הקצב שלו. הוא מתפשט לאט, ומגיע הרבה יותר רחוק ממה שאפשר לדמיין. לפני כמה ימים ישבתי עם חברים וחשבנו לאן היינו רוצים שהנפט ילך. לקרקעית הים? לאוקיינוס? אין בכדור הארץ מקום לאסון הזה.

"כרגע אני בעיקר מתעד את הסימנים ומכין את השטח לעבודה של המתנדבים בקצות המפרץ. במסגרת הארגון, רוב העבודה שלי מתמקדת בביצות שבקצה הצפוני של המפרץ. האזור הזה מרכז 40% מהביצות של אמריקה. דגים ועופות מים מגיעים אלינו כדי להטיל ביצים ולקנן. כשהנפט יגיע לפה, זה יהיה כמו חתיכות מסטיק בשיער. אי אפשר יהיה להוציא את זה.

"היום הייתי בישורת מלח בין שתי ביצות, ראיתי מאות סרטנים חוצים אותה, מתרוצצים על הקרקע וחוזרים למים. אין להם מושג מה מתקרב אליהם. כואב לי גם על פלאוור גארדן, הר אלמוגים קטן שמתנשא מעל המים ליד גלבסטון. זה אתר קסום, אתר השוניות הכי גדול במפרץ מקסיקו. הנפט יחנוק אותו.

כך זה נראה מהחוף. וטרינרים של רשות הדיג והטבע האמריקאית מטפלים בשקנאי חום, אחד מהמינים המאוימים ביותר במפרץ מקסיקו צילום: אי פי אי

"העבודה הקשה והעצובה ביותר תהיה עם צבי הים מזן גב היהלום. הם היו בסכנת הכחדה עוד לפני האסון. נשארו רק כמה מאות במפרצונים של מיסיסיפי ואלבמה. האסון הזה עלול לחסל אותם לגמרי.

"עם מה שקורה עכשיו בתוך המים אין לנו מה לעשות. אוכלוסיית הדגים במפרץ מקסיקו היא אחת המגוונות בעולם, וזו בדיוק עונת הרבייה. לפני כמה ימים יצאתי לתצפת במסוק וראיתי להקה של דולפינים שוחה ממש לתוך הנפט. הם לא מבינים מה זה, המסכנים. אני בטוח שעוד לפני שהכתם יגיע לחופים, יגיעו גוויות של לווייתנים ודולפינים שהים יפלוט. זה נורא עצוב.

"זה גם משנה את החיים של אנשים בדרום. הלכתי בשישי בערב למסעדת ביילי'ס, אחת המסעדות הטובות ביותר למאכלי ים באזור. הם סגרו עד להודעה חדשה. אין להם סחורה. אצלנו בדרום הביצות, החופים, הדיג - זאת דרך החיים שלנו. האסון הזה יפגע בעבודה של הדייגים, במי שדג לכיף, במי שאוכלים מאכלי ים.

"את מבינה? אלה לא רק בריטיש פטרוליום. זה אנחנו, זה גם אני. אנחנו לא מבינים שהים שלנו והקצוות שלו הם אוצר לאומי. עם כל הקידוחים והטלת הפסולת, אנחנו לא מתייחסים לאוצר הנדיר הזה כמו שצריך.

"בימים הראשונים אחרי האסון, בריטיש פטרוליום פיזרו במפרץ 'בומים' - שרשראות של מצופים שמהן משתלשל וילון ארוך, שאמור לחסום את הנפט. אבל הנפט רק מתפשט, וכל הבומים התמלאו והפסיקו להיות אפקטיביים. עכשיו גם מפזרים כימיקלים שאמורים לדלל את הנפט. זה לא יעזור: נפט גולמי לא נעלם. הוא תמיד יישאר בתוך מי המפרץ, וההוריקן הבא יתיז אותו עלינו.

"כשאני מסתכל על העיתונאים שרק רוצים להשיג תמונה ראשונה, לפני שכל זה מתיישן בסדר היום החדשותי שלהם, אני חושב לעצמי, 'תעצרו, תיהנו מהמקום. כל עוד יש ממה'".