"הבעיה האמיתית היא הנפט שנותר על הקרקעית"

האסון במפרץ מקסיקו זרק את ד"ר ריק סטיינר, ביולוג ימי עתיר ניסיון, 21 שנים לאחור. ב־1989 התרוצץ סטיינר על חופי מפרץ אלסקה, בצפון האוקיינוס השקט, כשהוא חמוש במגפי דייגים גדולים ואחוז ייאוש. מולו, פחות מ־3 ק"מ מהחוף, השתרעה גופתה של מפלצת: המכלית אקסון ואלדז, שעלתה על שרטון ושפכה 38 מיליון ליטר של נפט למימי מפרץ אלסקה, במה שהיה לדליפת הנפט הגדולה בהיסטוריה של ארצות הברית.

לפני שבועיים, כאילו לא עברו 21 שנים, סטיינר שב ומצא את עצמו על החוף, מנסה נואשות להדוף את האסון. המים הפעם היו מימי האוקיינוס האטלנטי, מפרץ אלסקה התחלף במפרץ מקסיקו, והמכלית התחלפה באסדת קידוח - אבל הנפט הצמיג על המגפיים היה אותו נפט, והייאוש אותו ייאוש.

כתם הנפט במפרץ מקסיקו. סטיינר: "אני מקווה שהאסון הזה יעיר מישהו. חייב להיות שינוי מדיניות בנוגע לקידוחים" צילום: אי פי אי

"באלסקה ראינו המון בעלי חיים מכוסים בנפט, כך שמיד הבנו שמדובר באסון נורא", הוא אומר בשיחת טלפון עם "מוסף כלכליסט". "מה שלא הבנתי אז הוא שזה יימשך עשרות שנים; שעד היום, 21 שנים אחרי האסון, יישאר נפט במפרצים ובחופים של האזור, ושיותר משני שלישים מהמערכת האקולוגית עדיין לא ישתקמו. אני מקווה שהמצב במפרץ מקסיקו שונה".

סטיינר, שהוזעק למפרץ מקסיקו במסגרת משלחת מטעם ארגון גרינפיס, הוא מומחה בעל שם עולמי להתמודדות עם אסונות טבע ימיים, שייעץ כבר במוקדי אסון רבים בעולם. ב־2006 הוא ביקר גם במזרח התיכון, בהזמנת ממשלת לבנון. "הזמינו אותי לייעץ איך להתמודד עם נזקי דליפת הנפט מתחנת הכוח גִ'יֵה, שחיל האוויר הישראלי הפציץ", הוא נזכר.

לים התיכון זרמו אז 28 מיליון ליטר של נפט, כ־70% מהכמות שנשפכה באסון אקסון ואלדז.

"כן, אבל לא תמיד כמות הנפט מיתרגמת לאותו היקף נזק. מבחינת כמות הנפט שנשפכה לים, האסון במפרץ מקסיקו כבר עולה על מה שנשפך בוואלדז. אבל בוואלדז הנזק היה גדול יותר, כי המפרצונים הקטנים שביתרו את החוף הקשו על הטיפול בריכוזי הנפט, והטמפרטורה הנמוכה הפכה את הנפט לצמיגי".

במפרץ מקסיקו המים חמים יותר. זה עשוי להפחית מחומרת האסון?

"הבעיה במפרץ מקסיקו היא שאנחנו לא יודעים היכן נמצא כל הנפט שנשפך; מה שרואים בתמונות זה רק המעט שצף. נפט שצף נחשף לאור השמש, וחלקו מתפרק - אבל כאן, בשל עומק הקידוח, לחץ המים מותיר בקרקעית כמויות עצומות, שאינן מתפרקות. הממשל אפילו לא מנסה לעקוב אחרי זה. אם לא מחפשים את הנפט במקום הנכון, איך יודעים להעריך את הנזק? אין להם מושג".

הביקורת של סטיינר כנגד הממשל כבר עלתה לו ביוקר: בשנה שעברה שללה אוניברסיטת אלסקה, שבה עבד, את המימון הממשלתי למחקר שלו, לאחר שסטיינר תקף את ההחלטה להמשיך בקידוחים בחופי אלסקה. סטיינר, בתגובה, התפטר באוקטובר האחרון - והמשיך לתקוף את התנהלות הממשל. "הם לא למדו כלום", הוא זועם. "הממשל היום, כמו אז, נותן הערכות נמוכות מדי לגבי הכמויות שנפלטות לים, מגיב באטיות, ולא מפקח על חברות הקידוח. עכשיו עומדים לשוב ולאשר קידוחים ניסיוניים באלסקה, החל באוגוסט. מאז ואלדז עברו 21 שנה, והם עדיין לא מבינים שחייבים לעבור לאנרגיות מתחדשות.

"אני מקווה שהאסון במפרץ מקסיקו יעיר אותם. חייב להיות שינוי מדיניות בנוגע לקידוחים, כי אין שום טכנולוגיה שיכולה לתקן את הנזק שגורמות דליפות כאלה; פשוט אין דרך להתמודד עם אסון בסדר גודל כזה".