קיבלו את הצינור
יצחק תשובה ושותפיו לקידוח תמר צריכים לחלץ 8 מיליארד דולר שקבורים מתחת לים בצורה של גז בלחץ מסוכן. הפתרון הבטוח היה לבנות מתקן לקליטת הגז בלב ים, אלא שזה יקר ומורכב. הרבה יותר זול לבנות על חוף דור, לכרסם בשמורת הטבע, לסכן את התושבים - ולטעון שהכל בשם האינטרסים הלאומיים
תושבי חוף הכרמל קמו בוקר אחד למציאות חדשה: הם קראו בעיתונים שמתחת לאפם, על חוף דור היפה שבו הם רגילים לבלות, שמורת טבע מוכרזת, עתיד לקום מתקן ענקי לקליטת גז וטיפול בו. לא רחוק מבתיהם, מגני המשחקים וממוסדות החינוך של ילדיהם, במרחק 1.2 ק"מ מקו החוף, יצוצו מתקנים שאליהם יוזרם, בלחץ אדיר, הגז הגולמי מקידוח תמר שבלב ים. הדיבורים בדבר "מרחקי בטיחות מספקים" מהמתקן, שיעלו על התקן העולמי שאוסר פעילות אנושית במרחק 350 מטר ממתקנים כאלה, לא הרגיעו אותם. כמעט להפך. לכן הם מיהרו להתארגן נגד הצרה שהתרגשה על ראשם: התושבים הקימו ועד פעולה, ארגנו הפגנות ומחאות, ואספו יותר מ־25 אלף חתימות בעצומה אינטרנטית נגד הקמת המתקן בחוף דור. אבל עד מהרה קיבל המאבק אופי אחר, כזה שאינו מתמצה בסגנון האגואיסטי הרגיל של "לא בחצר האחורית שלי". במקרה הספציפי הזה קמו המוחים להציב גבול לבעלי ההון ולעושי דברם בחוגי השלטון, ולומר להם: "עד כאן!".
כי במקרה הזה, טוענים מארגני המאבק, יש חלופה שלא תפגע משמעותית לא בסביבה ולא בתושבים - הקמת מתקן הטיפול על אסדה בלב ים, כנהוג בקידוחים של גז טבעי בחו"ל. מה עוד שבגלל עומקו של קידוח תמר, הגז הלא מטופל יגיע לחוף בלחץ אדיר ומסוכן במיוחד של 450 באר (לשם השוואה, הגז ממאגר ים תטיס מגיע לחוף בלחץ של 70 באר בלבד). לכן מהבחינה הבטיחותית, התושבים מדגישים, חשוב במיוחד לטפל בגז הזה ולהפחית את הלחץ שלו כבר בלב ים. העובדה שמדובר בחלופה היקרה ביותר אינה הבעיה שלנו, הם מתעקשים. תשובה ושותפיו צפויים להתעשר די והותר מהקידוח, לא יקרה כלום אם ישקיעו עוד כמה מאות מיליונים בדרך.
גם הטענה העיקרית שמועלית על ידי גורמים רשמיים נגד חלופת האסדה - שמשק האנרגיה זקוק בדחיפות לגז הזה, ושעיכוב של כמה שנים שיידרש לצורך הקמת האסדה יהיה הרה גורל למשק - אינה משכנעת אותם. מבחינתם, חלפו הימים שבהם המילים "אינטרס לאומי" הספיקו כדי להשתיק כל אופוזיציה ולהתבטל בפני השלטון. "אכן הגז הוא תשתית לאומית, אבל גם המשך הבטחת פיתוחו של היישוב הוא אינטרס לאומי", הטיח מוחמד מחאמיד, מהנדס ראשי במועצת פורידיס, בחברי ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, שהתכנסו לפני כשבועיים לדון בהקמת המתקן. "גם אם זה ייקח עוד שנה כולנו נמתין בסבלנות", אמרה גלית ליידר ממועצת חוף כרמל, והוסיפה בנימת לעג: "גם אם תשובה לא היה מוצא את הגז היינו ממשיכים לחיות במדינת ישראל". ואילו אלי אבוטבול, ראש מועצת זכרון יעקב, לא היסס לשים על השולחן את מה שבלבם של כל המוחים: "מה שמפחיד אותי זאת הדרך שבה משתלט ההון על דרך קבלת ההחלטות הנכונה". החלטות אופרטיביות לא יצאו מהישיבה הזאת.
צינור הגז בחוף דור. תסריט האימים שהתושבים מפיצים
נס למדינה או לתשובה?
מאגר תמר התגלה בינואר 2009, בקידוח הנמצא 90 ק"מ מערבית לחיפה, בעומק של 1,650 מטר מתחת לפני הים, ומיד הוצג כהישג לאומי אדיר. במה שמוגדר אחת מתגליות הגז הגדולות בעולם בשנים האחרונות, התגלו בעומק הים 142 מיליארד מ"ק של גז טבעי, ששוויים מוערך ב־8 מיליארד דולר. יצחק תשובה, בעל השליטה בדלק אנרגיה, השותפה הישראלית הגדולה בפרויקט, מיהר לנפנף בתרומה לעצמאותה הכלכלית של ישראל. "זהו חג גדול למדינת ישראל", אמר. "לא נהיה מדינה תלותית בכל הקשור לגז, ואף נייצא החוצה. מדובר בכמויות אדירות שלא ניתן להסביר, ולמדינת ישראל יהיה כעת פתרון לדורות הבאים". תשובה לא התייחס לרווח האישי העצום הצפוי לו, שיאפשר לו להחזיר את חובותיו לציבור ולבנקים. דלק אנרגיה שלו אמנם מחזיקה ב־31.25% מכל הגז שיופק בקידוח — המוערך ב־25 אלף חביות ליום, פי חמישה מבאר סעודית ממוצעת — אבל כמו כל אילי ההון הישראליים, הוא בכלל כאן בשבילנו.
בשם אותה גאווה ישראלית, מיהרו היזמים לאמץ לוח זמנים קצר ככל שניתן להפקת הגז — כזה שאינו מאפשר למעשה מימוש אופציות ידידותיות לסביבה כמו הקמת אסדות בלב ים. אפשר להבין אותם: הם מבקשים לטעום מתפוח האדמה הלוהט שבידיהם מהר ככל שאפשר, לא יאוחר מ־2012. אבל הם מתעקשים שבכך ייטב לכל עם ישראל. ואמנם, תאריך היעד שלהם זוכה לגיבוי מלא של המדינה. הסיבה: מאגרי הגז שמול חופי אשקלון, ים תטיס, צפויים לאזול בדיוק בשנה זו. בלא הפקה מהירה של הגז מתמר לא תוכל המדינה לעמוד ביעדים שהציבה לעצמה להסבת חלק גדול מייצור החשמל במשק ממזוט וסולר לגז — חלק שעלה מ־14.7% ב־2008 לכ־35% בסוף 2009, ואמור לעלות ל־50% ב־2012 — בלי לייבא גז טבעי מחו"ל.
הזהות הגמורה בין עמדת המדינה לעמדת היזמים בסוגיה זו גרמה להרמת לא מעט גבות, ותושבי האזור ממהרים להאשים את המדינה בעשיית יד אחת עם בעלי ההון והעדפתם על פני איכות חייהם וביטחונם שלהם. כהוכחה הם מצביעים בין היתר על כך שחלופת האסדה בלב ים הוסרה כמעט מיד מרשימת החלופות שנבדקו על ידי הגורמים הממשלתיים — זאת אף שיש קונצנזוס שמדובר בחלופה הבטיחותית ביותר.
המועצה הארצית לתכנון ולבנייה אמורה להתכנס ביוני כדי לדון בתסקירי ההשפעה על הסביבה שייעשו לכל אחת משש החלופות היבשתיות למתקן — באזור התעשייה בחדרה, במחלף קיסריה, בשטח תחנת הכוח באשדוד, במחצבת עין איילה ובשתי נקודות על חוף דור. זאת אף שמסיבות שונות כבר פסלו היזמים את כל החלופות, למעט השתיים שעל חוף דור. "בחינת החלופות תתבצע במסגרת תסקיר השפעה על הסביבה, לרבות בחינה כוללת של ההיבטים הכלכליים של החלופות והשפעתם על לוחות הזמנים לתכנון ולביצוע הפרויקט", נמסר מהמועצה הארצית. חשוב להבין כי "לוחות הזמנים" הן מילות המפתח במשפט זה.
לחץ הגז מלחיץ את התושבים
"יום אחד פתחנו את העיתון וגילינו שיש כוונה להקים אצלנו בחוף מתקן לקליטת גז", משחזר אלי ליכטנשטיין, חבר קיבוץ נחשולים וממקימי מטה המאבק של תושבי חוף הכרמל, לצד איציק בקיש ורוני יזרעאלי. "לא ידענו מה משמעות העניין ומה עומד לקרות, אז פנינו לראשי המועצות כדי לפתוח את הנושא לדיון".
הדמיית המתקן בחוף דור, גרסת היזמים
עד מהרה התברר לתושבים כי היזמים העיקריים בקידוח תמר, קבוצת דלק וחברת נובל אנרג'י, נמצאים בשלבים מתקדמים של הכנת תוכנית מתאר לקביעת מיקום המתקן, וששתי החלופות העדיפות מבחינתם ממוקמות על חוף דור — האחת מדרום למאגר המים ומכון הטיהור של המועצה, בסמוך לקיבוץ מעיין צבי, והשנייה צפונית למאגר. בשני המקרים, למדו התושבים, התוכנית היא למקם את המתקן במרחק של כ־1.2 ק"מ מקו החוף, במרחק של כ־800 מטר מבתיהם.
"האינטרס של היזם ברור לגמרי: אזור דור נבחר מאחר שזהו כנראה הפתרון הזול ביותר והנוח ביותר לטיפול בגז", זועם ליכטנשטיין. "אבל קביעת החלופות למיקומי המתקן ובדיקתן נעשתה ללא שקיפות, ללא שיתוף הציבור, ולמרבה האבסורד — על ידי היזם עצמו. יתרה מכך, הגז צפוי להגיע לחוף בלחץ גבוה מאוד, ועל כן קיימת סכנת דליפה מסוכנת". הפעילים במטה המאבק מציינים כי ליד השטח המיועד למתקן נמצאת תחנת דלק. "הצירוף של סכנת דליפת גז ואדי הדלק עלול להסתיים בפיצוץ אדיר", הם מזהירים.
יו"ר רשות הגז במשרד התשתיות שוקי שטרן ממהר לדחות את הטענות. לדבריו, "שתי החלופות בדור הן אכן המיקומים העדיפים. יש חלופות נוספות, כמו מחלף קיסריה ואזור התעשייה בחדרה, אבל המתקן צריך להיות סמוך לחוף, כי אף אחד לא רוצה שגז בלחץ גבוה כזה יסתובב חופשי בצינורות. לא מקובל להעביר במדינה צפופה כמו שלנו צינורות גז לא מטופל למרחקים גדולים של יותר מקילומטר־קילומטר וחצי. ברור שהייתי מעדיף שהוא היה עובר בשטחים בלתי מיושבים, אבל במדינה צפופה כמו שלנו אין מקום שהוא שממה מוחלטת". ההסבר ההגיוני לא ממש מרגיע אם אתם תושבי המעגל הראשון או השני הסמוך לצינורות הללו. שטרן עצמו הרי אמר באותה ישיבה בכנסת שאינו "רוצה לחשוב על הקטסטרופה" אם "חס וחלילה תהיה התפרצות של צינור כזה".
מתקן קליטת הגז, שיתפרס על פני כ־200 דונם, נועד למתן את לחץ הגז ולנקותו. משם יתחבר הגז המטופל, כבר בלחץ נמוך יותר, למערכת ההולכה היבשתית. "אף אחד לא יודע מה ההשלכות של הקמת מתקן בלחץ כזה", טוען ליכטנשטיין. "אם קורית תקלה בדרך זה יכול לגרום לנזק אדיר, ואף אחד לא מתעמק בזה. חושבים פה רק לטווח קצר; נמצא גז שצריך לנצל אותו, כאן ועכשיו. לא חושבים מה יהיה הלאה, נניח כשהמאגר ייגמר, ובינתיים לא חושבים על הסכנות. שאלתי מה יקרה למי שיהיה בסביבה כשתקרה תקלה, ולא ענו לי".
האסדה בלב ים, שעליה יוקם מתקן הורדת הלחץ של הגז, אמורה להסיר בדיוק את החשש הזה. לכן מטה המאבק דורש להחזיר לדיון את האפשרות להקים את המתקן על אסדה, ומתנגד לכל החלופות היבשתיות המוצעות. "מה זה משנה אם מדובר בבריאות שלי או של כל אחד אחר? זה שווה אותו הדבר", אומר ליכטנשטיין, שדוחה בתוקף את הטענות כאילו חברי המטה שהקים רק מבקשים להגן על רצועת החוף הפרטית שלהם ועל ערך בתיהם. "חוץ מזה, חוף דור הוא שמורת טבע, ואין לנו הרבה כאלה. זה אמור להיות חשוב לכולם, לתושב תל אביב כמו לתושב חיפה".
גדעון תדמור מנכ"ל דלק אנרגיה צילום: יותם פרום
הזמן קצר והמלאכה מרובה
רשות הגז אינה חולקת על עמדת התושבים שאסדה בלב ים מסוכנת פחות. היא פשוט טוענת שיש למדינה שיקולים חשובים יותר. "היתרונות של אסדה צפה הם שהיא לא גוזלת שטח קרקע ושהיא בטיחותית יותר לאזרחים", אומר יו"ר הרשות שטרן בשיחה עם "מוסף כלכליסט", "אבל החיסרון הוא לוח הזמנים, שחשוב למדינה. הקמת אסדה במים רדודים תימשך 60 חודשים, ובהינתן העובדה שבתוך שנתיים יהיה הגז מקידוח תמר עיקר הגז הטבעי שישמש את הצרכנים בישראל, המליץ לנו המומחה הבריטי ששכרנו, דיוויד ארון, להקים את מתקן הטיפול על היבשה". חיסרון משמעותי נוסף שעליו מצביעים מתנגדי האסדה הוא שתיקון כל תקלה במתקן אורך זמן רב בהרבה כשהוא נמצא בלב ים. לדברי שטרן, בעולם אמנם מקובל להקים מתקנים כאלה על אסדות, אלא ששם מקורות הגז רבים כך שבמקרה של תקלה מאגר אחד יכול לכסות על השני עד לתיקון. לוקסוס כזה אין לנו פה, טוען שטרן, שמוסיף כי אפילו בחו"ל, כשמדובר בגז בעומק רב כל כך ובמרחק מהותי מהחוף, הקמת אסדה אינה תמיד האופציה המקובלת.
מה הבהילות הגדולה? איך אפשר לטעון שגז שאפילו לא ידענו על קיומו עד לפני כשנה הוא פתאום קריטי לקיומנו?
"טרם הגילויים בתמר ובדלית היתה החלטת ממשלה לייבא גז טבעי נוזלי מחו"ל, ואם הגז הזה לא היה מתגלה היו אכן קונים יותר ממצרים — ואולי גם היקף ההסבות של ייצור החשמל לגז היה נמוך יותר. אבל אחרי התגלית הערכנו שאפשר יהיה לחפוף בין אזילת הגז מקידוח ים תטיס לבין מועד הגעת הגז מתמר, ונערכנו בהתאם. לכן אנו מעדיפים חלופה שתתאים ללוחות הזמנים".
ומה יקרה אם לא?
"יקרו חלופות שהן פחות טובות: תחנות כוח שיופעלו במזוט ובסולר. אני שמח שמצאנו גז, ושלא נהיה תלויים באחרים. אם הייתי יודע שדחיית ההחלטה תביא פתרונות טובים יותר הייתי תומך בה, אבל דחיית ההחלטות הקשות לא תיצור אתרים נוספים. האסדה נפסלה לא רק על רקע לוח הזמנים, אלא בראש ובראשונה בשל בעיות של אמינות האספקה. אם המערכת לא תהיה אמינה, לא נוכל לבסס את ייצור החשמל על גז טבעי, שזה שיקול סביבתי ראשון במעלה. אנחנו לא רוצים שיהיו בישראל מקרים של עלטה".
את התושבים והפעילים הסביבתיים ההסברים אינם משכנעים. "בתוך כל הסבך הזה, בשורה התחתונה, הפתרון הוא פשוט — אסדה בים. זה רק עולה יותר כסף", אמר ל"מוסף כלכליסט" ח"כ דב חנין, פעיל ותיק בנושאים סביבתיים וחבר בוועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת. "אני מצטער שהיזמים, בשיתוף פעולה של המדינה, הורידו את חלופת האסדה מסדר היום, כשמה שפסל אותה הוא כסף והרצון להרוויח הרבה ולהשקיע מעט. אני לא מאמין שקיימת בעיה של אמינות אספקה. עושים את זה בכל העולם, וזה עובד בהצלחה. אנחנו לא ממציאים כאן שום דבר. לוחות זמנים של 60 חודשים הם מאוד נדיבים. הפרויקט מאוד חשוב וגם דחוף, אין ויכוח, אבל למרות זאת צריך לקבל את ההחלטות הנכונות".
המשרד להגנת הסביבה, אגב, באופן תמוה למדי טרם גיבש עמדה רשמית בנושא. אמנם מנהל מחוז חיפה במשרד שלמה כץ כתב במכתב למטה המאבק כי "המשרד מתנגד להקמת התחנה באזור דור בגלל הפגיעה הבלתי הפיכה הצפויה באופי האזור (...) עמדת משרדנו היא כי יש לבחון חלופות אחרות, בראש ובראשונה אפשרות לאסדה בים (....)", אבל בתשובה לפניית "מוסף כלכליסט" מסר המשרד שהוא עדיין מגבש את עמדתו בסוגיה.
חברי קיבוץ נחשולים במאבק נגד תחנת הכוח צילום: ערן יופי כהן התושבים טוענים לניגוד עניינים
את ההתעלמות, לראייתם, מהפגיעה בטבע ובביטחונם האישי מסבירים לעצמם חברי מטה המאבק בדרך אחת בלבד — עוד העדפה של ההון על ידי השלטון. לצורך הקמת המתקן היבשתי נדרשת תוכנית מתאר ארצית, והיזמים הם שמימנו וקיימו תסקירים לגבי אתרים שונים והתבקשו להמליץ על חלופות לתוכנית המתאר. "תהליך קבלת ההחלטות פה הוא איום ונורא", טוען ליכטנשטיין. "בעצם באו ליזם ואמרו לו לבחור חלופות. אמרו לו: 'תביא מומחים משלך, ותבחר חלופות'. ברור שהוא יבחר מה שטוב לו ולא מה שטוב לסביבה ולתושבים — וזה הרי מתקן לאומי".
בישיבת ועדת הפנים לפני שבועיים פיתח ראש מועצת זכרון יעקב אבוטבול את הטענה, כאשר אמר: "יש לנו פרוטוקול שבו המדינה אומרת שאין לה כסף לעשות את תסקירי ההשפעה על הסביבה ואת בדיקת החלופות, ולכן הם מעבירים את הבדיקה ליזם. וזה פרויקט שהוא אינטרס לאומי". הנציגים הרשמיים בישיבה לא הכחישו את הדברים, אלא רק טענו כי כל החלופות נבדקו, גם אלה שהביא היזם וגם אלה שהביאו גורמים אחרים, וקבלת ההחלטות נעשית בליווי משפטי, כשההכרעה הסופית נתונה למועצה הארצית.
בהמשך הישיבה העלה אבוטבול טענה לניגוד עניינים חריף לכאורה, כשטען שהמתכננת הסביבתית של איגוד ערים שרון־כרמל, עפרה ליבנה, עבדה במקביל עבור נובל אנרג'י. "באיגוד ערים בחרנו אשה בשם עפרה ליבנה כמתכננת סביבתית, כדי שתשמור עלינו ועל היישובים שלנו", אמר לחברי הוועדה, "ואחרי חודשיים הסתבר שהאשה הזאת קיבלה במקביל משכורת מאיתנו, ראשי הרשויות, וגם עבדה בשביל חברת נובל אנרג'י (...) אשה שאמורה לשמור עליי מקבלת פעמיים משכורת — ממני ומזה שרוצה להרוס אותי".
אילן שדה, יו"ר איגוד ערים שרון־כרמל, אמר ל"מוסף כלכליסט" כי עם היוודע דבר העסקתה של ליבנה במצב שיוצר ניגוד עניינים, הוחלט על פיטוריה. לדברי שדה, הוא לא פנה למשטרה אחרי קבלת ייעוץ משפטי שלפיו מדובר בעבירה אתית ולא בעבירה פלילית. שותפות תמר הודתה תחילה כי ליבנה הועסקה על ידי חברת ברן, ששירותיה נשכרו על ידיה. אחר כך העדיפו בשותפות לעבור לתגובה מתחמקת, שלפיה "הגברת ליבנה מעולם לא הועסקה על ידי השותפות ולא היה בינן כל קשר עסקי", ואף איימו בתביעת דיבה. תגובתה של ליבנה לא התקבלה.
לפני כחודשיים עתרו ראשי המועצות האזוריות חוף הכרמל, פורידיס וזכרון יעקב לבג"ץ נגד היזמים והמועצה הארצית לתכנון, בטענה שהמועצה חרגה מסמכותה כשנתנה ליזם לתכנן את תוכנית המתאר ולהביא חוות דעת ותסקירים במימונו. לעתירה נלוותה גם בקשה להקפיא את הליכי התכנון — שנדחתה.
גז במקום אבוקדו בקיבוץ
בעיני השותפות בתמר, התנגדות התושבים נובעת מבורות ומדיסאינפורמציה, והם מעדיפים להתייחס למאבק כאל מלחמה מקומית, הנגועה במניעים פוליטיים. "מדובר במסע הכפשות ודיסאינפורמציה שמנוהל על ידי גורמים אינטרסנטיים, שכל מטרתו זריית חול בעיני הציבור ופגיעה בשמה הטוב של השותפות", נאמר בתגובה רשמית. "שותפות תמר פועלת בכל הקשור להליכי אישור התמ"א להקמת המתקן בתיאום ובשקיפות מלאה מול כל גורמי התכנון, ועושה הכל כדי לאפשר את הזרמת הגז כחול־לבן למדינת ישראל עד 2012. מצער לראות כיצד גורמים אינטרסנטיים מנסים במזיד להטיל דופי בהתנהלות השותפות בכל הקשור לפרויקט הלאומי הזה, שיתרום תרומה גדולה לכלכלת מדינת ישראל, לאיכות הסביבה ולכל אזרח במדינה".
גדעון תדמור, מנכ"ל דלק אנרגיה, מודאג בעיקר מחוסר ההבנה של התושבים, שמקורו לדבריו במידע מוטעה שנמסר להם. "התושבים קוראים למתקן חוות הגז, אבל אנחנו בכלל לא מתכוונים לאחסן גז במתקן", הוא אומר ל"מוסף כלכליסט". "עד עכשיו נפגשנו עם ראשי הרשויות כי חשבנו שהם מייצגים את התושבים, אבל גילינו שזה לא כך, ולכן עכשיו אנחנו מוכנים להיפגש עם התושבים ישירות. הגענו למסקנה שאנחנו חייבים לעשות זאת, לאור הפערים באינפורמציה".
עד שיצליחו לשכנע את תושבי היישובים הסמוכים בצדקתם, היזמים מקפידים שלא לאבד זמן יקר, ומיהרו לארגן הסכמי אופציה עם בעלי הקרקעות בכל אחת משתי החלופות שעל חוף דור. היענותו של קיבוץ מעיין צבי להצעת היזמים מרתיחה את מטה המאבק, שטוען כי הקיבוצניקים מכרו את האינטרסים של הסביבה כולה תמורת בצע כסף. אם המתקן יוקם בשטחם, צפוי הקיבוץ להרוויח מיליוני שקלים בשנה על השימוש בקרקע. הקרקע בחלופה השנייה נתונה בידי כמה בעלים פרטיים, שגם איתם פתחה שותפות תמר במגעים על הסכמי אופציה לשימוש בקרקע.
במעיין צבי הודפים את טענות שכניהם, אף שלא מכחישים את העובדות. "אחת החלופות המוצעות להקמת התחנה נמצאת על מקרקעין חקלאיים של הקיבוץ", נאמר בתגובת הקיבוץ. "במהלך החודשים האחרונים פנתה נובל אנרג'י לקיבוץ, הציגה בפניו את החלופה הרלבנטית ואת האפשרות שאם החלופה תאושר, תידרש העמדתה של הקרקע הזו לצורכי מיזם הגז. הקיבוץ ניהל ומנהל משא ומתן עם נובל אנרג'י במגמה לשמור על זכויותיו, אם יאושר ההליך התכנוני בנוגע למקרקעי הקיבוץ. הקיבוץ אינו שותף במיזם הגז, ואין לו עמדה בדיון הציבורי שמתנהל סביב מיקום תחנת הגז".
משותפות תמר נמסר בתגובה כי "השותפות מעולם לא שילמה תשלום כלשהו כדי להסיר התנגדויות. כשעלתה האפשרות להקים את מתקן הקבלה במרחק קילומטר וחצי מחוף דור, הגיעה נובל אנרג'י להבנות עם הקיבוץ בדבר שימור האופציה לשימוש בחלקה המדוברת. בכל מקרה, אם יוחלט על ידי רשויות התכנון להקים את מתקן הקבלה במקום, מחיר הקרקע ייקבע על ידי שמאי של המדינה, והעסקה תתבצע לפי דרישות החוק".
בינתיים תדמור מסיט את הדיון מהאינטרסים של היזמים בחזרה לפסים של ציונות ואינטרס לאומי. דחיפות מועד הקידוח היא בכלל לבקשת המדינה, הוא טוען, לא של היזמים. הם רק כלי שרת בידיה. "הממשלה קיבלה מתנה, שהיא לא צריכה לרוץ לייבא גז. אנחנו חוסכים לה כסף", הוא מתפאר. "מבחינת גודל התגלית והתזמון שלה, קרה כאן לא פחות מנס. לכן אני לא מדבר בשם חלופה זו או אחרת, אלא בשם לוח הזמנים. אנחנו שווי נפש בנוגע לשאלה איפה יקום המתקן. שהמועצה הארצית תחליט. האינטרס של כולם הוא שהמתקן יוקם בזמן. הכסף לא משחק כאן תפקיד".
