הבועה

בגיל 26, לאחר כמה שנות עבודה בבנק ישראל, יובל רן החליט לעזוב את העבודה המסודרת ולפנות לעסקים. הוא חבר לאיש העסקים נתן שוורץ והקים איתו את חברת פריים, שעסקה במתן הלוואות קטנות בשוק האפור והפכה בתוך שלוש שנים לרשת ארצית בעלת 15 סניפים. ב־1990 רכש רן את החברה הבורסאית משאבות סלע ואת חברת הרהיטים הכושלת סקאנדיה, ובהמשך מיזג אותן לחברה בורסאית אחת בשם קווי אשראי, שהתמחתה בעיקר במימון, בגיוס הון ובמתן הלוואות בריבית קצוצה בשוק האפור. באמצעות קווי אשראי גייס רן בבורסה עשרות מיליוני שקלים בעלות נמוכה, שאותם הזרים חזרה כהלוואות בריבית גבוהה.

יובל רן מדבר לראשונה "אני פוחד שאם אני מגיע מחר לארץ, יורים בי" אחרי 13 שנה שבהן הוא מסתתר ביוסטון ונמנע מכל חשיפה, יובל רן פותח את הפה: העבודה העלובה בחנות הרהיטים, החברות האמיצה עם אילן ורונה רמון, הגעגועים החונקים לישראל, והאפשרות שיחזור להיות מיליארדר ובעליה של ישראמקו. "אני רוצה את השם שלי בחזרה", הוא אומר בראיון למוסף כלכליסט, "עכשיו אני צריך לראות איך אני סוגר את המעגל הזה" סיון איזסקו, יוסטון, 138 תגובות לכתבה המלאה 

בחלוף שנתיים נוספות פנה רן לתחום החדש של "חברות בועה" - הקמת חברות והנפקתן בבורסה בלי שיש להן פעילות עסקית ממשית. באופן הזה עסק רן בהנפקה סדרתית של חברות חסרות תוכן, שבאורח מפתיע הצליחו פעם אחר פעם לגייס משקיעים. הוא הגיע עד מהרה לשליטה בכמאה חברות, גלגל מאות מיליונים ונתפס כ"ילד הפלא" של הבורסה בתל אביב. אורח החיים הנוצץ שלו – שכלל נישואים לדוגמנית לשעבר צילי שבתון, שתי דירות יוקרה ברמת אביב ג', מותגים ומרצדס שחורה שבה התנייד עם נהג שכיר – רק חיזק את דימוי המצליחן הפיננסי.

עד אמצע שנות התשעים החברות של קבוצת רן אמנם הנפיקו בבורסה והשקיעו בכל תחום אפשרי, אבל העיסוק העיקרי היה עדיין אשראי בשוק האפור. אלא שאז קיבל רן החלטה‬ להתמסד ולצמצם את פעילות הקבוצה שלו בתחום זה, בעיקר על ידי הפיכת קווי אשראי לחברת אחזקות שתתבסס על פעילות בנקאית רגילה. אלא שבסופו של דבר הסתבכה קווי אשראי והתוכנית לא יצאה אל הפועל.

ההתרסקות ארכה שנתיים. תחילה הוסתרו הפסדי הקבוצה במאזנים יצירתיים. ברבעון השלישי של 1995‬ חתמה החברה לראשונה בהפסד, שהוסבר ב"ניקוי" תיק האשראי של החברה מהלוואות בעייתיות. בשנה זו רכשה קווי אשראי את גרעין השליטה בתאגידי הנפט מידי ג'ו אלמליח, בשל קופת המזומנים הדשנה שלהם. אבל תביעות שהוגשו על ידי קובי מימון, שרצה גם הוא להחזיק בשליטה בתאגידי הנפט, טרפדו את המהלך של רן להצלת קווי אשראי. הקשיים נמשכו, ועד אמצע 1997 התנהלה מכירת החיסול של פעילות החברה. רן אמנם הכחיש עד הסוף כי הוא שרוי במשבר והמשיך לשמור על אורח החיים הנוצץ והתפאורה הזוהרת, אבל ההפסדים תפחו ואט אט נטשו כל השותפים. לטענת המפרקים שמינה מאוחר יותר בית המשפט לקווי אשראי, בשנים אלה מכרה החברה נכסים בהפסד, בעסקאות מפוקפקות, ומחקה חובות למקורבים ולבעלי עניין.

בריחתו של רן מהארץ התרחשה באפריל 1997, כמה ימים לאחר שבנק לאומי תבע אותו על חוב של ‭3.4‬ מיליון שקל. הבנק טען שרן העביר נדל"ן שהיה רשום על שמו לשמה של אשתו כדי לחמוק מעיקול, ומאוחר יותר נמכרו הנכסים לגורם שלישי. רן עלה על מטוס לאמסטרדם, ולאחר כחודשיים המשיך ליוסטון, שם הצטרפה אליו גם משפחתו. בזה אחר זה הצטרפו בנקים נוספים לתביעות נגדו, אבל רן לא הגיע מאז לארץ כדי להתייצב בבית המשפט.