"רן שותף עם קובי מימון בשליטה בישראמקו"
לטענת המפרקים, ב־1997 דאג רן שקווי אשראי תאבד את זכויותיה בתאגידי הנפט לטובת מימון - ונהפך לשותף סמוי
למפרקי חברת קווי אשראי, עו"ד יצחק מירון ורו"ח חיים רבינוביץ', אין ספק בנוגע למהות הקשרים המפותלים שנשמרו עד היום בין יובל רן לקובי מימון ואנשי קבוצתו. לטענתם, כפי שהיא עולה במסמכים שהגישו לבית המשפט, זמן קצר לפני הקריסה והבריחה מהארץ דאג רן שקווי אשראי תאבד את זכויותיה בתאגידי הנפט שבהם החזיקה לטובת קובי מימון. בתמורה, הוא נהפך לשותף סמוי בחברת י.ח.ק, שמחזיקה כיום (דרך החברה הבורסאית אקויטל) בשליטה בישראמקו. הצעד, לדברי המפרקים, היה מתוכנן היטב.
קידוח תמר 1 מול חופי חיפה. המיליארדים יעברו לרן? צילום: אלבטרוס
"ב־1995, כאשר רן הבין שעומד להיות הפסד כבד בעסקי השוק האפור של קווי אשראי, ולעומת זאת היתה לו ביצת הזהב של תאגידי הנפט, הוא החליט שעדיף לקווי אשראי ליפול ולהציל כמה שיותר באמצעות תאגידי הנפט", אומר ל"כלכליסט" עו"ד מירון. "אין לי בכלל ספק שרן שותף עם קובי מימון בשליטה בישראמקו, ושיש לו המון כסף", מוסיף רו"ח רבינוביץ'.
המפרקים מסבירים כיצד פעלה לטענתם הקונסטרוקציה: תאגידי הנפט של קווי אשראי היו משועבדים בזמנו לטובת בנק דיסקונט וחברת United Kingsway של מימון, בהסכם שלפיו אם קווי אשראי לא תעמוד בחובותיה לבנק רשאי מימון להשתלט עליהם על ידי כיסוי החובות בעצמו.
ב־1997, זמן קצר לפני הקריסה הסופית והבריחה, אכן הופעל הסעיף הזה, כך שמימון קיבל את הנכסים המשמעותיים ביותר של קווי אשראי בהרבה פחות משוויים. הצעד, טוענים המפרקים, תוכנן בקפידה. כדי להוכיח טענה זו הם מציגים מסמכים, שלפיהם זמן קצר לפני מועד פירעון החוב המדובר העבירה קווי אשראי כספים לחברה אחרת שקשורה לקובי מימון – ובכך רוקנה בכוונה את קופתה והכשילה את האפשרות לפרוע את החוב לדיסקונט.
יתרה מכך, עו"ד מירון טוען כי יצחק תשובה היה בזמנו במשא ומתן לרכישת השליטה בקווי אשראי באמצעות הזרמת הון כנגד הקצאת 51% ממניותיה. אילו היתה נעשית, היתה השקעה זו מאפשרת לקווי אשראי לפרוע את חובותיה ולהישאר עם הנכס המרכזי שברשותה, ורן היה נשאר עם 19% בלבד בחברה. זיכרון הדברים בין תשובה לבין רן נחתם בינואר 1997, אבל בסופו של דבר לא יצא לפועל. זמן קצר אחר כך איבדה קווי אשראי את נכסי הנפט שלה לטובת מימון, ורן ברח מישראל. לדברי המפרק, העובדה שרן העדיף לא להיכנס לעסקה עם תשובה עשויה להעיד שהיה לו עניין אישי באי־פירעון החוב ובאיבוד נכסי הנפט לטובת מימון.
כהוכחה נוספת מספר המפרק רבינוביץ' כי "מעדות שניתנה בפניי עולה ששנה לאחר שרן ברח מישראל היה קונה פוטנציאלי שהתעניין ברכישת קבוצת חברות הנפט תמורת 100 מיליון דולר. למשא ומתן שהתקיים בלוס אנג'לס הגיע רן מטעם המוכר. העסקה לא נסגרה בסופו של דבר, אבל העובדה שרן היה מעורב במשא ומתן מלמדת שהוא היה שותף בבעלות על קבוצת חברות הנפט גם לאחר העברתן למימון. אין לי בכלל ספק שהוא שותף עם קובי מימון בשליטה.
"מתוקף תפקידנו חקרנו יותר מ־150 איש. כולם היו מתואמים. כל אחד שנחקר ידע מה אמר זה שנחקר לפניו", מספר רבינוביץ' על עבודתם הסבוכה בתיק הפירוק. "כשראו שאנחנו לא מרפים מהעניין, התחלנו לקבל איומים. רק לאחר שהגשנו תלונה במשטרה האיומים פסקו". רבינוביץ' מדגיש כי הוא ומירון ביקשו בזמנו מהמשטרה ומרשות ניירות ערך סיוע בחקירה של קריסת קווי אשראי, "אבל ראש יאח"ה, מירי גולן, אמרה לנו שלמשטרה אין עניין לחקור את הנושא. אז חקרנו הכל לבד". בכתב התביעה טענו המפרקים כי הם רודפים אחרי רן קרוב לעשור ולא הצליחו עד היום ליצור עמו כל סוג של קשר.
"השיטה של יובל בקווי אשראי היתה עבודה נקייה ומסודרת כלפי חוץ", מסביר רבינוביץ'. "כל העסקאות הבעייתיות היו מגובות בחוות דעת כלכליות־משפטיות ועברו אישור בוועדת הביקורת והדירקטוריון, כך שהיה קשה מאוד לתקוף אותן. לדוגמה, כשרן מכר את פעילות השוק האפור לתוך קווי אשראי נקבע שהוא יהיה זכאי ל־50% מהרווחים מפעילות זו. שנה לפני קריסת החברה הוא הזמין הערכה כלכלית שתקבע מה יהיו הרווחים בשנים הבאות. ההערכה שהוזמנה קבעה כי החברה תרוויח סכומי עתק, ורן ביקש לקבל את התשלום במזומן. בדרך זו הוא משך מהחברה דמי ניהול של 60 מיליון שקל. תבענו שיחזיר את הכסף". מירון: "בתיק הפירוק הזה לא היתה אבן שהרמנו שלא מצאנו מתחתיה עקרב או נחש. לא היתה אפילו עסקה אחת שחקרנו שהיתה נורמלית או סבירה".
בתגובה לטענות שרן מנהל כיום מגעים לעסקה עם המפרקים אמר מירון ל"כלכליסט" כי "פעם או פעמיים מישהו ניסה ליצור הידברות בינינו לבינו. הבענו הסכמה, אולם בפועל זה לא התפתח ולא היו שיחות כלשהן בנושא. אם יהיה מישהו שיהיה לו מה לתרום לחקר האמת ולקופת הפירוק, נציע זאת לבית המשפט".
לכתבות נוספות במוסף "כלכליסט" לחצו כאן
