להבריא את סדרי העדיפויות

הישראלים חוזרים לחיים וגם חוזרים להתמודד עם הבעיות של המדינה - עם גירעון גבוה שהלך ותפח ערב המשבר, אבטלה בממדים שלא הכרנו, וללא תקציב, בקרוב מאוד נצטרך להתחיל לשלם על רשת הביטחון הכלכלית שנפרסה כאן בשנה האחרונה. לפי דו"ח בנק ישראל שפורסם אתמול (ד'), הדרך לעשות זאת עוברת בהתמודדות עם בעיות היסוד של המשק, ובראשן הפריון הנמוך, פערי הפריון בין מגזרים ואי־השוויון.

על מנת להתמודד עם הבעיות דווקא בעת הזו, תידרש הגדלת ההשקעה במשק ובפרט בחינוך, בתשתיות, ובעיקר בתשתיות לתחבורה ציבורית. "המשבר הדגיש גם את חשיבותן של תשתיות התקשורת. על כל אלה יש להוסיף את האתגר המתמשך של שימור קצב התחלות בנייה התואם את צורכי האוכלוסייה לאורך זמן", מציינים בדו"ח.

עצוב לומר, אבל אמירותיו של בנק ישראל נראות מנותקות מהמציאות. במדינה שבה עבר תקציב בפעם האחרונה בשנת 2018, קידום תוכניות ארוכות טווח הוא בגדר התנהלות לא רציונלית. על מקומו של החינוך בסדר העדיפויות הלאומי למדנו היטב בשנה החולפת, ומחירי הדיור באופן רשמי הפסיקו לעניין את הממשלה.

בנימין נתניהו וישראל כץ. הזדמנות שהוחמצה צילום: רויטרס

ובנוסף, השמיכה צפויה להיות קצרה יותר, מה שידרוש התאמה משמעותית של הכלים הפיסקאליים, על מנת להפחית את יחס החוב־תוצר. לשם כך, מדגישים בדו"ח, לא יהיה די בדעיכת ההוצאות המיוחדות הקשורות למשבר, ואולי אפילו יהיה צורך בהעלאת מסים - כזה שהוחבא היטב במערכת הבחירות האחרונה.

בקרוב מאוד מדינת ישראל תצטרך להחליט מהם סדרי העדיפויות שלה ובהתאם לנתב את הכספים לשם. לא בסודיות, לא בקופסאות, ולא בלעומתיות מול הדרג המבצע. האם היא תדע לעשות זאת? נתוני הפתיחה לא מעודדים, כיוון שעד כה הממשלה היוצאת לא השכילה לנצל את ההזדמנות שהביאה איתה תקופת המשבר לטובת השקעות ושדרוג משמעותי של התשתיות במדינה, וזו היתה הזדמנות שנלוותה למגפה של פעם במאה שנה.