האם תם עידן השיוויון בפסיקת מזונות קטינים?

מוגש מטעם Dun's 100 

בשנת 2017, הוחל עקרון השיוויון בדיני מזונות ילדים בישראל מעל גיל 6. עד לאותה העת, נטל תשלום מזונות הילדים בישראל הוטל במלואו על כתפי האבות. בע"מ 919/15 שינה את ההלכה וקבע כי בהינתן שכר דומה או זהה של ההורים וחלוקה זהה או דומה של זמני השהייה עם הילדים, יחול שיוויון בנשיאה במזונות הילדים וההורים יחלקו בנטל יחד. זו היתה ללא ספק תוצאה ראויה והוגנת, שהחילה את עקרון השיוויון בעולם מזונות הילדים בישראל.

בפועל, מאז שינוי ההלכה בעליון, ניתנו אינספור פסיקות סותרות ע"י ביהמ"ש, מה שיצר "כאוס" וחוסר אחידות. אחת השאלות הגדולות שהתעוררה לאחר שניתן בע"מ 919/15 היתה שאלת תחולתו הרטרואקטיבית על פסקי דין שניתנו או פסקי דין שאישרו הסכמי פרידה או גירושין ערב מתן פסה"ד בבע"מ 919/15. כלומר, עלתה השאלה מה יעלה בגורלם של כל מי שעניינו נדון זה מכבר והוכרע או כל מי שהשכיל להגיע להסכם בטרם שינוי ההלכה. האם שינוי ההלכה יחול גם עליו? האם הוא גם יחסה תחת כנפי השיוויון?

מרבית פסקי הדין שניתנו, קבעו כי לא תהא תחולה רטרואקטיבית לבע"מ 919/15 ומשכך, מה שהיה הוא שיהיה. במקרה בו נפסקו מזונות גבוהים לקטינים, הרי שהאב ימשיך לשאת בהם אף לאחר שינוי ההלכה. עקרון סופיות הדיון, כיבוד הסכמים, אינטרס ההסתמכות והחשש מהצפת מערכת המשפט בתביעות אינספור להפחתת מזונות הם אלו שהובילו לפסקי דין אלו. מנגד, קבע כב' השופט אליאס בפסיקה תקדימית ראשונה בישראל ביולי 2018, כי ההלכה החדשה של ביהמ"ש העליון, שהחילה את עקרון השיוויון בדיני מזונות קטינים בישראל, מהווה שינוי נסיבות, שיאפשר הפחתת המזונות וזו תחול גם בתיקים שנסתיימו זה מכבר. עוד נקבע, שתהא לכך תחולה, בין אם המקרה הסתיים בפסק דין ובין אם בהסכם. על פסק דין זה לא הוגש ערעור.

פסיקתו של כב' השופט אליאס, בתיק שהתנהל במשרדה של עוה"ד פלסנר (שייצגה את האב), הרחיבה את מעגל הצדק. הרעיון שבבסיסו היה למנוע מצב בו יהיו "2 סוגים של אבות". אלו שיהנו מתחולת עקרון השיוויון בעניינם ולכן ישלמו מזונות נמוכים יותר ואלו שההלכה החדשה לא תחול בעניינם וישאו במזונות גבוהים יותר, על אף שינוי ההלכה.

חוסר האחידות בפסיקת ביהמ"ש שלט בכיפה. נשאלה השאלה – מה יעלה בגורל אותם אבות, אשר לגביהם לא יחול עקרון השיוויון? וכך, במקביל לדחיית תביעות שהוגשו ע"י אבות להפחתת המזונות של ילדיהם, החלו להינתן במקביל גם פסקי דין בהם הרף הגבוה שהיה על מבקש ההפחתה לחצות, הונמך ובמקום להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" כדי להפחית את המזונות המשולמים, הרי שהסתפקו ביהמ"ש לא פעם ברף עובדתי קל ונמוך יותר. כך, התאפשר לאבות רבים יותר להגיש תביעות הפחתה של מזונות קטינים שהתקבלו.

עו"ד מתת פלסנר צילום: עידו לביא

מצב דברים זה שרר משך כמעט 4 שנים עד שיצאה תחת ידי ביהמ"ש העליון הלכה חדשה בחודש ינואר 2021 במסגרת בע"מ 7670/18, אשר העלתה שוב את הרף להגשת תביעות לשינוי מזונות קטינים, כך שיש שוב להוכיח "שינוי נסיבות מהותי" על מנת לשנות את גובה המזונות. זוהי 'מכה' משמעותית לאבות הגרושים, אשר מבקשים להפחית את המזונות המשולמים על ידם שנפסקו או הוסכם עליהם בטרם הוחל עקרון השיוויון וכעת הם מתקשים לעמוד בתשלום.

נשאלת כעת השאלה – האם יהא זה צודק כי על אף שביהמ"ש העליון אמר את דברו והחיל באופן ברור את עקרון השיוויון בכל הנוגע למזונות קטינים מעל גיל 6 בישראל, במקרים רבים ימשיכו אבות לשאת במזונות שאינם מותאמים עוד להלכה החדשה? ולא זו בלבד, לאחר פסה"ד החדש של העליון מינואר 2021, הרי שיתקשו האבות הגרושים להגיש תביעות להפחתת מזונות.

העלאת הרף והצורך בהוכחת "שינוי נסיבות מהותי" יחדדו ויעמיקו שוב את חוסר הצדק. למעשה, ניתן לומר כי פסק דינו של ביהמ"ש העליון מהעת האחרונה מצמצם את מעגל הצדק, מחדד ומעמיק את הפער ויוצר "2 סוגים של אבות" – אלו שיחסו תחת כנפי השיוויון וישאו במזונות נמוכים יותר ואלו שימשיכו לשאת במזונות גבוהים יותר עפ"י הדין הישן.

חשוב להבהיר, כי כל מי שיחפוץ בשינוי המזונות – הגדלה או הפחתה – יצטרך לעמוד באותו רף גבוה ששוב הוחל בעולם המזונות. המשמעות היא שיוגשו פחות תביעות להפחתת מזונות קטינים לביהמ"ש. יש כאן מסר משמעותי לגבי עקרון סופיות הדיון ואינטרס ההסתמכות. הסכמים יש לכבד ועניין שנדון ונסתיים לא ייפתח בנקל. תוצאה זו ודאי תוביל ליציבות המערכת וכן לאחידות גדולה יותר בפסיקת ביהמ"ש בישראל, לצד תחושת חוסר הצדק של האבות הגרושים.

מאת עו"ד מתת פלסנר, מייסדת ובעלים, מתת פלסנר, משרד עורכי דין

לאתר: https://www.plesner-law.co.il/