דרוש חיסון מפני מונופול הבנקים

יוני 2016. תחת הכותרת "הגברת התחרותיות במערכת הבנקאית והפיננסית", הציג שר האוצר משה כחלון את מסקנות ועדת שטרום לחברי הממשלה והבטיח "לסייע למעמד הביניים ולעסקים הקטנים והבינוניים". אלא שכמו טובים ורבים לפניו, ברגע האמת, גילה שר האוצר שהכוח שצבר מונופול הבנקים במדינת ישראל הגיע ברבות השנים לממדים מפלצתיים.

כמעט חמש שנים חלפו. האם מצבם של העסקים הקטנים והבינוניים הוטב? האם למערכת הבנקאית יש תחרות אפקטיבית? לא ולא. לצערי, את ההוכחה הניצחת לכך קיבלנו דווקא בעיצומו של משבר הקורונה.

עם גירעון של 160 מיליארד שקל - כמחצית מתקציב המדינה, אין מחלוקת על דבר אחד: המשימה הדרמטית שעומדת כעת על הפרק היא טיפול במשבר הכלכלי האדיר. אך לפני כן, ראוי לשאול שאלה חשובה - האם אנו חיים במדינה שיש לה בנקים? או שאולי לבנקים בישראל יש מדינה?

מעורבות הבנקים הגדולים 

כדי להבין את עומק הבעיה יש לחזור לחודש מרץ 2020, ימים ספורים לאחר הכניסה לסגר הראשון. במשרד האוצר גיבשו במהירות 'חבילת סיוע' לעסקים. המתווה המוצע: הקמת קרן בערבות מדינה בסך יותר מ-8 מיליארד שקל (בהמשך הסכום הוגדל) שתעניק הלוואות לעסקים שנפגעו. ואז קורה דבר מדהים. בניגוד לכל היגיון כלכלי או עסקי, הבנקים מקבלים מהמדינה מונופול על חלוקת האשראי מהקרן. רפורמת בכר? ועדת שטרום? הצחקתם את בנק ישראל.

חנות בת"א שנסגרה בקורונה צילום: אוראל כהן

עפ"י הנתונים שנאספו עד אוגוסט 2020, הגופים המשתתפים בקרן ההלוואות בערבות מדינה העניקו אשראי ב־17 מיליארד שקל. הבנקים הגדולים, פועלים ולאומי, העמידו כמחצית מהסכום (4.6 מיליארד שקל ו-4.3 מיליארד שקל בהתאמה), אחריהם מזרחי טפחות (3.3 מיליארד שקל), כשהוא מקדים את קבוצת דיסקונט (2.8 מיליארד שקל).

כדי להבין את גודל האבסורד, נזכיר ששלושה גופי מימון חוץ בנקאיים (כאל, גמא, מקס) "הורשו" להשתתף בקרן רק כדי לצאת ידי חובה, באיחור ניכר, בתנאים שנתפרו במיוחד למבנה הבנקאי וזאת ללא אפשרות ליהנות מהמימון הייעודי של בנק ישראל.

שוק האשראי החוץ בנקאי בישראל, שנמצא תחת רגולציה קפדנית מצדו של המפקח על שוק ההון, מגלגל בכל רגע נתון למעלה מ-10 מיליארד שקל, שמוזרמים לאלפי עסקים קטנים ובינוניים המעסיקים יחד עשרות אלפי עובדים.

העובדה, שדווקא בעת משבר כל כך דרמטי כאשר מוקמת קרן שתכליתה הזרמת כסף במהירות לעסקים, המדינה פשוט מתעלמת מהענף שיודע להעניק אשראי במהירות וביעילות גדולה פי כמה משל הבנקים, גובלת בחוסר שיקול דעת קיצוני.

אותה מדינה שבמשך שנים עודדה אותנו להתחרות בבנקים, מרסקת ברגע אחד את פרי עמלה, ובעוד שלבנקים ניתנו ערבויות מדינה ואפשרות רכישת כספים מבנק ישראל – לגופים החוץ בנקאיים כלל לא ניתנה האפשרות הזו.

ומה קרה בפועל? לדוגמה, בענף שבו מספר הבקשות להלוואות היה הרב ביותר - ענף המסעדות - סכום ההלוואה הכולל שאושר לעסקים שקיבלו הלוואות היה 56% מהסכום שביקשו. ומה עם יתר 44% מהבקשות? הן נדחו על ידי הבנקים שלא רצו 'להסתכן'. 

למה? כי בנקים עובדים לאט. כל כך לאט, עד שלמעלה מ-40% מההלוואות הגיעו ליעדן רק לאחר 3-4 חודשים. בסופו של יום, מיליארדי שקלים שיועדו לבעלי העסקים, נותרו בקופת הבנק.

אז כן - אנו חיים במציאות שבה לבנקים יש מדינה. והם השליטים הבלתי מעורערים מאחר והם מחזיקים את המוצר המבוקש ביותר בשוק - כסף.

איך מתקנים? הפתרונות כבר ידועים, אבל הגיעה העת ליישמם באומץ ובנחישות. החיסון הנדרש לא יהיה זול והוא לא יינתן בשתי מנות. הוא ידרוש סבלנות רבה ועמידה בלחצים, אבל כדי לקיים כלכלה בריאה ויציבה ולהציל את חייהם של מאות אלפי עסקים כחול-לבן, זוהי חובתנו.

מיכה אבני הוא מייסד ומנכ"ל קבוצת פנינסולה ויו"ר איגוד חברות האשראי בישראל