תעמולה פוליטית? אכן רציתי להשפיע

כיוון שאינני חבר בקהילת הטוויטר הובאה לידיעתי באיחור קובלנתו של עמית סגל שכינה את רשימתי "10 הסכנות שיוליד ניצחון של ברית נתניהו-חרדים-כהניסטים" כ"תעמולה פוליטית".

עורכת 'כלכליסט' גלית חמי השיבה לסגל ואני מצטרף ומסכים לדבריה למרות חוסר הנחת הטבעי בהצטרפות למחמאות שמופנות כלפיי. ואשמח להוסיף כמה דברים משלי.

תעמולה לפי המילון היא "צורת תקשורת, בה נעשית הפצה מחושבת של רעיונות בקרב ציבור רחב, במטרה להשפיע על התנהגותו או עמדותיו". אינני מכחיש את כוונתי – להשפיע על הבוחרים שלא לתת יד ופתק לקואליציה שמסכנת, לפי תפיסתי, את החברה והמדינה שיקרות מאד לליבי.

בנימין נתניהו והחרדים (ארכיון) צילום: שלומי כהן

בצדק, לא הכתיר סגל את רשימתי כ"תעמולה שקרית". תעמולה יכולה להיות שקרית. שלי איננה כזו. היא מנומקת בעובדות (שלא ניתן לחלוק עליהן) ובהשקפת עולם (שניתן בהחלט לחלוק עליה). אבל שתיהן נגזרות מאיפיון מדוייק של כל אחד משלושת מרכיבי הברית. נתניהו ובני משפחתו לא עסוקים בעצמם? החרדים לא מקיימים כאן אורח חיים בדלני על חשבון המדינה והשתתפותם בהגנתה וכלכלתה היא אפסית? נציגי הציונות הדתית אינם גזענים והומופובים? אם כתבה שמזהירה מפני הברית הזו היא "תעמולה", אז מדובר בהחלט בתעמולה לגיטימית.

וסגל מוסיף "תעמולה פוליטית". פוליטית אינה מילה מגונה בעיניי כל עוד מדובר בכלי להגשמת רעיונות ומדיניות ולא כלי לשיסוי, הסתה ופילוג. הכתבה נועדה לשרת את הרעיון, ולא פוליטיקאים. את הבעד ולא הנגד. את הבעד מדינה דמוקרטית-ליברלית ולא שלטון יחיד של נאשם שנתמך בידי חרדים וכהניסטים. הכתבה אכן מבקשת לשכנע את קוראיה להצביע לכל מי שמתנגד להרס שצפוי מהברית המשולשת הזו. ה"תעמולה הפוליטית" מכוונת כאן לתמיכה בכל המפלגות שהתמודדו לכנסת, מינוס הארבע שנמנות על הברית הזו.

והתמיכה הפוליטית הזו ממש לא הייתה במרכז הכתבה. במרכזה, כפי שכתבה גלית חמי, הייתה עיתונות מקצועית וביקורתית, מבוססת חומר וניתוח.

ואנצל הזדמנות זו להדגיש שוב: אנחנו במלחמה, פוליטית בינתיים, על צביונה של המדינה, על המרחב הציבורי, על הוצאת הבריונות והשקר מחיינו, על שוויון בחלוקת הנטל, על חופש הפרט, על חופש הדת, על מנהל תקין, על פלורליזם בתרבות, על מערכת משפט עצמאית בלתי תלויה ובלתי מאוימת (גם אם היא טועה לפעמים). "על כל אלה", אמרה המשוררת נעמי שמר, "שמור נא לי אלי הטוב, על הדבש ועל העוקץ, על המר והמתוק, אל נא תעקור נטוע, אל תשכח את התקווה, השיבני ואשובה אל הארץ הטובה". הנה, גם השיר הזה הוא פלורליסטי דיו, כדי לשרת גם את הטיעון שלי.